משמרות כהונה חלק ב קמ

שהביא מהרש"א ל"ל כפי' ר"י אבל התוס' דכ' פי' ר"י גם פירשב"ם מתיישב שפיר

דף ק"ן ע"א גמ' ת"ש הכותב לעבדו וכו' ק' לפי' ר"ח שהביאו התוס' לעיל בד"ה שייר דמשום דיד בעל השטר על התחתונה ול"ק נכסים ל"ק גם העבד משום דלא פלגי' דיבוריה לפ"ז מאי קאמר עשו שיור מטלטלין משום דעבדא מטלטלי הא אפי' עבדא מקרקעי כיון דשייר מקצת מטלטלי ל"ק כל המטלטלין ולא פלגי' דיבוריה ול"ק גם העבד וצ"ל דר"נ לשיטתו שם בפ"ק דגיט ן דל"ל דטעמ' משום דלא פלגי' דיבוריה וס"ד דטעמא משום דשייר גוף העבד ודחי ר"א דמשום כרות גיטא הוא אבל ק' לר"א דדחי משום כרות גיטא אמאי לא דחי משום דלא פלגי' דיבוריה ולפי' התוס' דר"א קאמר דר"נ גופיה הכי אמר ניחא אבל לפי' רשב"ם ק' ועיין פי' ר"י שהביאו התוס' שם בפ"ק דגיטין

תוס' בד"ה עבדא וכו' לענין מילי דרבנן וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דא"כ מאי פשיט מהמוכר את העיר הא התם דאורייתא הוא ותקשי ליה מתני' גופה אמאי ברישא לא מכר עבדים הא בדאורייתא פשיטא דכמקרקעי דמי וע"כ דהבעיא היא אפי' בדאורייתא ומשום לשון בני אדם כדפירשב"ם וכ"כ התוס' גופייהו בפ"ק דב"ק די"ב ע"א ע"ש ודבריהם כאן צ"ע ושו"ר למהר"א ששון ז"ל סי' רי"ח שעמד ע"ד הללו ע"ש

ע"ב בד"ה ואלו וכו' ואע"ג דשטר מברחת נמי איכא פלוגתא נמי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהיינו רב ענן ע"ש ולפ"ד גם רב ענן מודה היכא דגלי דעתיה לפי תי' התוס' וכ"כ התוס' שם מסברא דנפשייהו וחלקו על רש"י דפי' דרב ענן פליג אפי' גלי דעתיה דס"ל דהגמ' לקמן דאמר היכא דגלי דעתיה מודה היינו רבנן דרשב"ג וא"כ מה שהוכיחו התוס' כאן בתי' מגמ' לקמן אינו מוכרח לפ"ד מהרש"א ואין להקשות לשי' רש"י מאי פריך הגמ' שם מברייתא דפלוגתא דרשב"ג ורבנן נימא ש"ה דגלי דעתיה די"ל כיון רס"ד דרבנן אפי' בכולה קנה א"כ אפי' גלי דעתיה דהא בכולה איכא סברא דלא שבקה נפשה ודמי לגילוי דעת ויש מקשי' על פי' מהרש"א דלפ"ד אמאי דחקי התוספות לקמן בר"ה אפי' דבמקצת מיירי נימא אפילו בכולה ומ"ש בגמ' אפי' למ"ד מברחת וכו' היינו רב ענן

דף קנ"א ע"א פירשב"ם בד"ה הני לעמר' וכו' כגון שקנו מידו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין להכנה"ג סי' רנ"ג מ"ש בזה והבאתי דבריו לעיל דקמ"ז ע"ב ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה מתה וכו' כי אין נראה לו' שיחלוק רבא וכו' עכ"ל עיין מה שפי' מהרש"ל ומה שהק' מהרש"א דהא רבא קאמר דבעי קנין וא"כ ע"כ ר"ן דלעיל בקנין מיירי וא"כ להמק' נמי נאמר כן ע"ש ל"ק דלרבא בלא קנין ל"ק כלל אפי' מת אבל להמק' דס"ל דקני במת א"כ אפילו עמד א"ח דר"נ לעיל בכל ענין דקני מיירי משא"כ לרבא דל"ק כלל א"כ א"ש דר"נ לא מיירי אלא באופן דקני ובפי' דברי התוס' נ"ל ע"ד מ"ש מהרש"א בסגנון אחר והוא כיון דלהמק' בלא קנין קני אם מת ובקנין אם עמד א"ח מאי פריך לרבא נימא דרבא ה"ק הרי היא כמתנת בריא דאם עמד א"ח ודוקא בקנין אבל בלא קנין אם עמד חוזר לאפוקי ממר זוטרא אבל מ"מ מודה רבא דקני במת בלא קנין אלא ע"כ דס"ל להמק' דבמקצת אין סברא לחלק בין מת לעמד וא"כ ק' אמאי נקט מתה זוהי קושי' התוס' ומשום די"ל דלעולם יש לחלק בין מת לעמד במקצת ומאי דפריך לרבא משום דרבא לא הזכיר אם עמד ומשמעות דבריו דה"ק הרי היא כמתנת בריא לענין דבעי קנין דר"ל בעי קנין בדין מתנת בריא אבל לעולם אם עמד חוזר לזה כ' אין נר' לומר כן בסברת רבא דהא ר"נ לעיל וכו' ותי' דאפי' דסברת המק' היא לחלק בין מת לעמד מ"מ משמע ליה מדברי רבא מדקאמר הרי היא מתנת בריא לכל מילי דבלא קנין ל"ק אם מת כדין מתנת בריא ממש

בד"ה תנו וכו' והא דקתני תן גט זה אשמעינן חידוש וכו' עכ"ל התוס' שם בגיטין כ' אי גרסי' זה אתיא מתני' כר"מ א"נ אפי' כרבנן וכו' והא דקתני תן גט זה אשמעי' חידוש וכו' עכ"ל ונר' עיקר דמ"ש אשמעי' חידוש קאי גם לתי' קמא דכ' דכר"מ אתיא דמ"מ אמאי לא נקט תנו דאתיא לכ"ע וע"כ לאשמעי' חידוש דאפי' דחוב הוא מ"מ מתחיל מחיים מקרי ולכן כ' שם כשדחו החידוש דל"נ זה ולא ניחא להו במ"ש תחילה דכר"מ אתיא ודלא כמהרש"א שם ע"ש

בד"ה תנו מנה וכו' ועי"ל דמצי לאוקמה וכו' עכ"ל נראה עיקר דדברי הגהה הם שהרי התוס' בדבור הקודם מסקי דגרסי' תנו גט ומשמעות תנו היא אינו בעין לחוד כמו שנר' מדברי התוס' בדבור הקודם ודלא כמהרש"א ז"ל

דף קנ"ב ע"א גמ' והאר"י א"ש ש"מ שכ' נכסיו וכו' עיין בהרא"ש והא דלא מוקי לה הגמ' במסר משום דא"כ הול"ל אע"פ שקנו מידו ומסר:

תוס' בד"ה מתנת וכו' ועוד לשמואל וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דקושיתם ממתנת ש"מ בכולה דמדרישא בקנין סיפא בקנין ולשמואל אמאי קנה במת אבל משייר ל"ק דלא אמרי' לא גמר להקנות אלא אי הקנין יפר וכדפירשב"ם ויש להבין דמאי ק"ל מלא שייר נוקמה למתני' במסר מחיים וי"ל דבמסר וקנה אסי' עמד א"ח לשי' רשב"ם כמו שמבואר לקמן ועי"ל דכמו דדוחק להעמיד מתני' במיפה דא"כ הול"ל הגמ' במאי דקאמר והלכתא מתנת ש"מ במקצת בעי קנין והוא שמיפה כמו שפי' מהרש"א בדבריהם כן נמי אין להעמידה במסר דא"כ הול"ל והוא דמסר איברא דדברי מהרש"א תמוהים דבמתנת ש"מ במקצת לא בעי מיפה דלא אמרי' בהא לא גמר להקנות וכו' שהרי הקנין אינו מיותר וא"כ אין מקום לו' והוא דמיפה גבי מתנת ש"מ במקצת ע"כ נר' דמ"ש התוס' דוחק להעמידה וכו' היינו עמ"ש בגמ' גבי והלכתא וכו' מצוה מחמת מיתה עמד חוזר ואע"ג דקנו מיניה דמשמע דאם מת מיהא קנה ואי איתא הול"ל והוא דמיפה דמצוה מחמת מיתה ומתנת ש"מ בכולה כי הדדי נינהו

דף קנ"ג ע"א פירשב"ם בד"ה כמקנו אינשי וכו' שכותבין או מקנין וכו' עכ"ל ר"ל מקנין ומפרשי' ביה ליפויי כח כדלעיל דהא אליבא דשמואל קיימינן והא דפירשה רשב"ם כשמואל ולא ניחא ליה לפ' דהכא רב הונא קאמ"ל והוא אמר כי רב דלעיל דס"ל כרב משום דכיון דקבעו הגמ' להאי מעשה בתר דשלחו לשמואל משמע דאפי' שמואל מודה קאמר

ע"ב גמ' אמר אביי השתא ומה וכו' הר"מ ספ"ח