משמרות כהונה חלק ב קלט

קנוניא תפסיד שתשלם מה שנתנו לה וההיא דהיא שחיבל' באחרים דלעיל מינה בפ' החובל י"ל דלא כמאן דדאין דינא דגרמי כמ"ש מהרש"א בתחילת הדיבור ע"ש

דף קמ"ח ע"א גמ' הואיל ויורש ירושה ק' דבגמ' לעיל דף קמ"א ע"ב דפריך ולוקמה כר"י ומשני ירושה הבאה מאליה שאני והשתא אכתי קשיא נוקמה כר"י ובש"מ מיירי ומהני משום דיורש יורשה ור"ה ס"ל כרבנן שהרי פריך בתר הכי ולוקמה כריב"ב וע"כ דבש"מ מתוקמא דהא ריב"ב בש"מ מיירי וכמ"ש התוס' שם ע"ש וצ"ל דר"ה ל"ל האי סברא דהואיל ויורש יורשה ופליג אר"נ בהא ור"נ גופיה דפריך לר"ה ממתני' דאם ילדה וכו' דחיקא ליה לאוקומי מתני' דלא כרבנן ולא פריך הגמ' שם אלא אר"ה דאמר איני יודע מי שנאה והא אתיא כר"י והרא"ש לעיל דמפ' טעמא דמתני' משום דעתו של אדם קרובה אצל בנו אע"ג דאיהו פ' כר"י ופ' לה"ט דיורש יורשה י"ל דניחא ליה לאוקומי מתני' גם בבריא והנה התוס' שם בד"ה נכסי כ' דטעמא דר"ה דהמזכה לעובר ל"ק משום דליתא בבריא ואע"ג דהלואתו לפ' מהני אע"ג דליתא בבריא וכו' לא דמו וכו' ע"ש ודבריהם תמוהים מסוגיא דשמעתין דהלואתו לפ' משום דיורש יורשה או איתא במעמד ג' ונ"ל דכוונתם דהגמ' דפריך הכא דר"נ אדר"נ אמאי לא פריך לה לעיל דרב הונא דאמר נכסי להאי דמעברת דל"מ משום דליתא בבריא אדר"ה דאמר לקמן דקנ"ג הלואתי לפ' מהניא משום ש"מ דאמרי בי רב היינו ר"ה והו"ל להקשות לעיל דר"ה אדר"ה ולשנויי כדהכא ותי' דלא דמו העינינים ולאו בחדא מחתא מחתינהו אבל דידו' פ' בבית זה פסיקא להגמרא דדמי להא דהלואתי לפ'

רשב"ם בד"ה איבעיא להו וכו' שייר מקום הפירות וכו' עכ"ל לפי דברי מהרש"א ז"ל להאי פירושא ס"ל דפירות הוי שיור כיון דמחוברים לקרקע אבל לפי' בתרא דרשב"ם פירות לא הוי שיור דהא מפ' דהבעיא היא אי קנה א' משום דשייר מקום פירות ואי איתא ת"ל משום פירות גופייהו אלא ע"כ דפירות לא הוי שיור כיון דעומדין ליתלש ומ"ש מהרש"א דהו"מ לפרש אי שייר מקום פירות לבעל הפירו' ע"ש דבריו תמוהים דא"כ ליכא נפקותא בבעיא זו דראשון קנה משום דשייר פירות גופייהו ושני ל"ק דממ"נ לא שייר כלל כשנתן לשני ואי ליכא נפקותא לענין קנין א"כ אין מקום לבעיא זו כאן כמ"ש מהרש"א גופיה ומה שהק' מהרש"א כיון דנמלך והיה בדעתו לשייר לנפשיה היכי קאמר את"ל וכו' הא נמלך נמי לנפשיה הוא ע"ש י"ל דכי מעיין ומסתפק מתחילה אי משייר לנפשיה או נותנו לאחר דינו כנמלך דכיון דמסופק אם ישייר לעצמו אם עמד אינו חוזר דתו ליכא אומדנא דלא שביק לנפשיה ומאי. דפריך לקמן דילמא עיוני קא מעיין וכו' היינו שבדעתו ליתן הכל אלא דמעיין אופן החלוקה כמה יתן לכל א' כדפירשב"ם ואהא הוא דמשני סתמא דש"מ בשדעתו ליתן הכל אינו נותן עד שמעיין כמה יתן לכל א' אבל אה"נ דמעיין אם ישייר לעצמו או יתן השאר לאחר ודינו כנמלך ואע"ג דרשב"ם פי' לקמן נמלך היינו דאין דעתו ליתן לאחר לא תידוק מניה הא מספק"ל אין דינו כנמלך שהרי במחלק פי' בשדעתו לחלק הכל הא מספק"ל דינו כנמלך אלא מהא ליכא למשמע כלום והשתא קאמר שפיר את"ל לא משייר במספק"ל תבעי במשייר לנפשיה בלא שום ספק

ע"ב גמ' איבעיא להו הקדיש כל נכסיו וכו' עמ"ש בזה בחי' בנדרים ד"ז ע"א עש"ב

רשב"ם בד"ה אמר ר"ש וכו' עד דאמר תנו וכו' עכ"ל ר"ל עד דאמר תנו בית זה וידור בו כדאיתא לעיל ומשמע דאם אמר בית זה לפ' לדור בו לא מהני עד דאמר לשון תנו ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

דף קמ"ט ע"א גמ' ולודי איסור דהני זוזי וכו' וק"ל אמאי לא קאמר לודי שהוא חייב לרב מרי חוב כנגד כל מה שיש לו דחוב שעל הגר גובה מנכסיו כמ"ש בעה"ת סוף שער מ"ט והה' בפ"ב מה' זכיה בשם העיטור והרשב"א ע"ש וכיון דהכא לא שייך להשביע כמ"ש התוס' אמאי לא קאמ' לודי שחייב ועיין לקמן דקע"ה ע"א וי"ל במ"ש התוס' בד"ה ואי אגב וכו' אח"ז ראיתי להרשב"א ח"ב סי' רנ"ב שהוכיח מכאן דאם נכסי הגר בשעת מיתתו היו ביד אדם אחר זכה בהם זה שבידו מופקדים שהרי בשעת מיתה חלה זכותו אבל אם לא החזיק בהם אחר אלא לאחר מיתה גובה הב"ח דחל שעבודו דב"ח קודם זכיית האחר עש"ב

תוס' בד"ה דקא וכו' מיהו יש לדחות ולומר שהמשלח צוה וכו' עכ"ל וההיא דספ"ק דגיטין דוהוא שמונחין בקרן זוית למאן דמוקי לה בש"מ הא דבעי מונחין בקרן זוית ולא אמרי' מצוה לקיים דברי המת משום דחיישי' למנה קבור וכדאיתא התם ואה"נ דמיתוקמא במשליש ולא בעי מונחין בקרן זוית אלא דחדא מנייהו נקט והתוס' לעיל שהק' נוקמה במשליש היינו משום דהשתא דבמשליש מיירי מיתוקמ' אפי' בבריא ועדיף טפי מלאוקמה במונחין בקרן זוית ובש"מ לחוד אבל השתא לפ"ד הללו דלא מיתוקמ' אלא בש"מ משום דבבריא יכול ליתנן מחיים ולא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ליכא עדיפותא במשליש טפי ממונחין בקרן זוית

ע"ב בד"ה שייר וכו' וכן בפ"ק דגיטין וכו' עכ"ל ר"ל דבפ"ק דגיטין מתחילה לא ס"ד הא דכרות גיטא כמו הירושלמי דלא ס"ד מעיקרא הא דכרות גיטא אבל מ"מ חלוקין הם בעיסתן דהירוש' ס"ד דשייר העבד עצמו דעבדא כמקרקעי אבל הגמ' דגיטין ס"ד משום דלא פלגינן. דבוריה וכיון דנכסים ל"ק גם עצמו ל"ק ובפי' פלגי' דבוריה ר"ח פי' משום דלא פי' איזה קרקע ויד בעל השטר על התחתונה אבל ר"י ס"ל דכה"ג מקרי קנה נכסים אלא דיד בעל השטר על התחתונה ולכן פי' ר"י דמדאמר ר"ש אפי' וכו' מוכח דר"מ פליג גם בפירש איזה קרקע שייר ואפי' ל"ל אלא אותו קרקע ול"ק נכסים כלל קנה העבד והביא ראיה מתוספתא וכמו שהגיה מהרש"ל בדברי התוס' והוא מדברי התוס' שם בגיטין ע"ש ולפי"ז גם לפירשב"ם והוא הפי' שכ' התוס' בתחלת דבריהם דעבד' כמקרקעי ושייר גוף העבד ל"ק מגמ' דגיטין דא"כ מאי פלגי' דיבוריה שייכא כאן די"ל דודאי דברי ר"מ הם בשייר קרקע סתם דאיכא נכסים דקנה מלבד השיור וע"כ דטעמא משום דשייר גוף העבד כיון דלא שייך כה"ג פלגי' דיבוריה אלא מדאמר ר"ש אפי' הזכיר שם הקרקע ששייר וע"כ דר"ל אפי' ליכא קרקע אחר אלא זו משמע דר"מ פליג בהא וע"כ דטעמא משום דלא פלגי' דיבוריה וכמו שפי' ר"י ולפ"ז ליתא למה שהגיה מהרש"ל ז"ל בדבור שאח"ז שהתוס' דחו פירשב"ם והתי'