משמרות כהונה חלק ב יד

אורחיה דהוי רגל אה"נ אין העדאה דהא כי אורחיה נמי הוה וח"נ הוא דמשלם וזהו שדקדקו התוס' בדבריהם במ"ש והשתא פשיט בעיא דרבא דיש העדאה וכו'

ע"ב בד"ה בין וכו' ח"נ על כל הגדיש כר"י עכ"ל לפ"ז מוכח מכאן דרבא ס"ל אשו משום חציו כר"י דהא לא מחייב על כל הגדיש אלא מטעם אשו משו' חציו כדאי' לקמן וק"ל עמ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ז ע"א בד"ה סוף דהא דדייקי' בחולין טעמא דנפלה הא הפילה כשירה ומוקמי לה כר"ן ס"ל אשו משום ממונו ע"ש דהא רבא הוא דמוקי לה בחולין כר"ן ורבא ס"ל אשו משום חציו כמו שהוכיחו התוס' כאן וצ"ע ועיין בחי' בחולין שם

דף י"ט ע"א גמ' וביעטה והתיזה והזיקה ל מהו מפירש"י בד"ה והזיק' נר' דל"ג ביעטה ומ"ש בד"ה לקרן וכו' וביעטה ט"ס וכ"נ מגמ' דפריך ממתני' דדרסה דנר' דלא פריך אלא אמאי דפשיט ליה דהוי רגל ומתני' לא מיתוקמ' בשנוי כמו שנראה מגמרא לעיל דפשיט מתני' דלא כסומכוס מההיא דדרסה על הכלי ועיין בר"פ ז"ל וכ"כ מהרש"א ז"ל במ"ב לדעת התוס' דל"ג ביעטה אבל במק' כ' דהתוס' גרסי וביעטה ע"ש והר"ם בפ"ב מה' נ"מ כ' ביעטה בר"ה והתיזה פטור ואי תפס רביע נזק ל"מ מניה והשיג הראב"ד הא פשיט ליה דכי רגל ע"ש ולזה י"ל דהר"ם מפ' לבעיא דר"א בר ממל גם לענין ר"ה מדלא קאמר את"ל יש שנוי וא"כ פשיטא ליה דבשנוי חייב בר"ה דלא כפשיטות דר"ז והוי פלוגתא דאמוראי ומספק"ל הילכתא כמאן מיהו הול"ל אם תפס ח"נ כמו הנך בבות שכ' שם ע"ש ע"כ נר' עיקר כדברי ה"ה דהכל מבעיא דרב אשי דאי יש שנוי הוי קרן לחייבו בר"ה ורביע נזק ואי אין שנוי פטור בר"ה וחיובו ברשות הניזק ח"נ והבעיא היא אי הוי שנוי ע"ש. אך ק"ל לפי' זה דבגמ' לעיל דף י"ח ע"ב דקאמ' ת"ק ור"א ס"ל כסומכוס ופליגי בפלוגתא דר"ט ורבנן והשתא אמאי לא קאמר הגמ' תפשוט בעיא דר"א דאי אין שנוי אמאי ח"נ לת"ק שהרי מהאי טעמא לא מוקי לה כרבנן דסומכוס כמ"ש רש"י והתוס' שם ואף למ"ש התוס' בתי' הב' דליכא קו' דר"ט ע"ש מ"מ ק' אמאי לא קאמ' תפשוט בעיא דר"א דיש שנוי כדקאמר הגמ' בכולה שמעתא שהרי לפ"ד ה"ה הבעיא אתיא אפי' אליבא דסומכוס ועוד ק' דבגמרא אמרי' דרבא דמבע"ל אי יש העדאה באת"ל דאין שנוי הוא ובגמ' לעיל אמרי' תפשוט דבעי רבא אי יש העדאה מפלוגתא דר"א ות"ק ודחי אמ"ל רבא בדשני ולא אייעד ותרווייהו כסומכוס ופליג בפלוגתא דר"ט ורבנן והשתא הא לרבא באת"ל דאין שנוי הוא וכי אמרי' אין שנוי מחייב נ"ש לסומכוס לפ"ד ה"ה ומ"ט דרבנן דאמרי ח"נ ועוד יש מק' לדברי ה"ה דכיון דבעיא דרבא היא באת"ל דאין שנוי וא"כ ע"כ בעיא דרבא בכי אורחה הוא לפ"ד ה"ה וא"כ מאי ק"ל תפשוט דבעי רבא וכו' נימא לעולם יש שנוי ובעיא דרבא בכי אורחה כיון דכי אמרי' אין שנוי נמי בכי אורחא הוא דבעי רבא ע"כ נר' דדברי ה"ה הם פי' בעיא ב' דאמרי' ר"א מוקי לה כרבנן ובעי לה הכי אבל בעיא דר"א דבעי יש שנוי או אין שנוי מפ"ל כפי' רש"י ותרתי בעיות נינהו ובאת"ל בעי לה והכריחו להר"ם לפ' דב' בעיות הם דמדקאמ' הגמ' ר"א בעי לה הכי נר' דבעיא דבעו אמתני' היא קדומה בזמן ופריך הגמ' ר"א במאי מוקי הבעיא וא"כ כי משני ר"א בעי לה הכי ע"כ לאו היינו בעיא דיש שנוי דהא הך בעיא דיש שנוי ר"א בעי לה משמא דנפשיה וא"א הא כבר בעו לה מזמן הקדום ע"כ מפ' דב' בעיות נינהו וחדא באת"ל דאידך דמבע"ל אם הוי שנוי ואת"ל דהוי שנוי שמא אין שנוי לרביע נזק וכפירש"י. מיהו אכתי ק' דא"כ אמאי נקט הר"ם אם תפס רביע נזק הול"ל אם תפס ח"נ אין מוציאין מידו שהרי מספק"ל נמי בחיוב דח"נ ונר' לייישב לזה במה שנודע מ"ש מהריב"ל בס"ס מוציאין מיד המוחזק ועיין מש"ל בריש מכילתין וא"כ אם תפס ח"נ ודאי מוציאין מידו שהרי איכא ס"ס שמא פטור לגמרי ושמא רביע נזק דשמא לא הוי שנוי ואת"ל דהוי שנוי שמא אין דין שנוי לרביע נזק ואין להק' א"כ אמאי דוקא בתפס רביע נזק א"מ מידו אפי' לא תפס הו"ל להוציא רביע מהמזיק דהא איכא ס"ס שמא רביע שמא ח"נ די"ל דלגבי הא מילתא ס"ס דשם אחד דהא הס' לא הוי אלא בהנחה דיש שנוי ולא מספק"ל אם יש לו דין שנוי או לא ולא חשיב אלא חד ס' משא"כ בתפס ח"נ דמספק"ל שמא לא הוי שנוי ואת"ל הוי שנוי שמא יש דין שנוי וכן מ"ש הר"ם גבי בעיטה במקום שאי אפשר וכו' דלא משלם ח"נ אע"ג דאיכא ס"ס שמא אורחא הוא כיון דבמקום שא"א ואת"ל לא הוי אורחא שמא אין שנוי משום דהוו שם אחד דכי אמרי' אין שנוי הוי אורחא הוא לדברי ה"ה בדעת הר"ם מיהו אכתי ק' דהא איכא ס' אחר דהיינו שמא אין דין שנוי וח"נ משלם דהיינו בעיא הא' דר"א וי"ל ועיין להמש"ל ז"ל

ע"ב ל"ש אלא שנקשר מאליו וכו' ועיין מ"ש הר"ם בפ"ב מה' נ"מ דין יו"ד שדבריו תמוהי' טובה וכבר הושג מהראב"ד ז"ל ונ"ל ליישב והיה בהניח דיש צרורות לבור וכה"ג כ' ה"ה שם בדין ה' דיש צרורו' לקרן דהלכתא גמירי לה דככל חיובי נזקין כי הוו צרורו' חייב חצי חיובו ע"ש וכי נסתבך כלי בחוט ונתגלגל הוי צרורות דבור והשתא כל מ"ש הר"ם בזה הדין הכל מדין בור הוא בתחילה כ' היה חוט קשור וכו' משלם ח"נ בעל התרנגול כי קשרו הוא וכדכ' בתר הכי בד"א שקשרו אדם דהוי צרורות דבור וח"נ משלם אבל אם נקשר מאליו פטור דכי יכרה איש בור ולא שור בור והא דלא מחייב משום צרורות דרגל משום התרנגול משום דבזה הוי כח כחו דהתרנגול התיז החוט והחוט התיז הכלי וכח כחו לאו ככחו לדעת הר"ם כמ"ש הלח"מ שם בדין י"ז ע"ש אבל כי קשרו דעשה הבור דהיינו החוט וכי התיז החוט את הכלי הוי כחו ממש דהחיוב משום החוט ולא משום התרנגול ואם היה לחוט בעלים ונקשר מאיליו חייב בעל החוט ח"נ כשלא שמר החוט דהוי צרורות דבור וסוגית הגמ' הכי אזלא דמעיקרא דס"ד בבור ממש ולא בצרורו' פריך בנקשר מאליו מאן מחייב ח"נ ומשני באידי אדויי דהיינו צרורות דבור ומתני' אפי' קשרו אחר ח"נ הוא דמשלם ורב הונא אחוט הפקר קאי דאם נקשר מאליו פטור ואם קשרו אחר חייב ח"נ והכל מדין בור הוא וא"ש דברי הר"ם ז"ל על נכון. ודע דמ"ש הרא"ש ז"ל דאם הצרורות יש להם בעלים חייב נ"ש מדברי התוס' בד"ה אלא לא משמע כן שכ' או דחבריה ואצנעיה ע"ש

דף ך' ע"ב תוס' בד"ה אפקורי וכו' עד שלא יבואו לדמי מה שנהנית עכ"ל משמע דמפחית מדמי מה שנהנית מיהא לא מתיאש וק' דא"כ כיון דחסריה מיהא קצת אמאי לא משלם כל ההיזק דהא מוכח בשמעתין דכי חסריה דמי השחרוריתא משלם כל ההיזק וכמ"ש התוס' בסוף הסוגיא בד"ה ויהבי ע"ש וכ"נ ממ"ש התוס' בד"ה