משמרות כהונה חלק ב קלז

הר"מ שבה' נחלות פ' רוחין ויש לו ובפט"ו מה' מעה"ק פסק כרשב"ג וע"ש להלח"מ ועיין בתוס' בד"ה אלא וכו'

דף קמ"א ע"א תוס' בד"ה בת וכו' ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא הא פלוגתא דתנאי היא התם ואיכא למי' דמ"ד התם ב"נ מותר באחותו ס"ל כר"מ הכא דלא היתה לו בת וי"ל דסמכו עצמן אהא דאית' התם דחכמי' פליגי אר"מ ובר פלוגתיה דר"מ הוא ר"י ואיהו הוא דאמר הכא בת הי"ל

ע"ב גמ' ולימא לי ריב"ב וכו' ס"ד דמדאמר ריב"ב כל הראוי ליורשו ועובר ראוי ליורשו נכלל בדבריו גם עובר ומשני דלא שמעי' ליה דעובר ראוי ליורשו ופריך ונימא דס"ל כר"י דעובר יורש וא"כ נכלל בדברי ריב"ב וא"צ למ"ש מהרש"א

עוד בגמ' ונימא ליה במבשרני כ' הרמב"ן בחי' דהומ"ל אי במבשרני אמאי נוטל בתאומים הא לא אמר וכדפריך לעיל אברייתא דאמתני' הוה ניחא ליה משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו אבל אי במבשרני קשיא ע"ש ואינו מוכרח די"ל אי מתני' מיירי במבשרני נימא דמיירי באמר נמי אם זכר וכו' וכדאוקימנא לברייתא ואע"ג דמילתא דפשיטא היא תנא תני כל גווני ומהרש"א לעיל בפירשב"ם כ' דלא ניחא ליה לרשב"ם לאוקמה בתאומי' ותנא תני כי רוכלא וכדאוקמי' הברייתא דא"כ הו"ל להגמ' להקשו' אמתני' ולא אברייתא ע"ש וא"כ אחר דשני אברייתא בדאמר גם אמתני' י"ל כן

תוס' בד"ה נכסי וכו' א"כ ש"מ ובריא שוין וכו' עכ"ל ר"ל דלקמן דקנ"ג דמיירי במתנת ש"מ בקנין דאמרי' דמהני משום דהוי מתנת ש"מ ואמאי הא גם בבריא מהני בקנין ועמ"ש לקמן דקמ"א ע"א ע"ש

בד"ה איתיביה וכו' תקשה ליה לנפשיה וכו' עכ"ל לכאורה יש ליישב קושי' זו דלר"נ מוקי לה כר"מ ולא שני ליה בין עובר לדעלמא אבל ר"ה ס"ל כר"מ דאדם מקנה דשב"ל ואפ"ה במזכה לעובר ל"ק וע"כ דמחלק ר"ה בין עובר לדעלמא וכדמסיק הגמ' א"כ מנ"ל דר"מ מקנה גם בעובר ופריך ונימא ליה כר"מ ונימא דר"ה מחלק בין דבר שב"ל למקנה לדבר שב"ל וכמ"ש מהרש"ל בגמ' ע"ש מיהו זה אינו דר"נ ס"ל אין אדם מקנה ואפ"ה ס"ל לכשתלד קנה וע"כ דס"ל דעובר הוי דבר שבא לעולם וכדפירשב"ם לקמן וא"כ ד"ז אינו נכנס בפלוגתא דר"מ ורבנן כיון דעובר הוי דבר שבא לעולם

דף קמ"ב ע"א גמ' למ"ל אחזוקי וכו' ה"ה ץ דהו"מ לאתויי מרישא דאי עובר אינו זוכה אמאי מחזירין כיון שעדיין לא נולד דע"כ ה"ט דמחזירין משום דעובר זוכה וכדפירשב"ם

ע"ב גמ' ואין הבן יורש את אמו וכו' הרשב"א בתשו' ח"ב סי' ל"א כ' דיש מי שסובר דדוקא להנחיל את האחים הוא דאינו יורש את אמו אבל לאביו יורש את אמו גרושה להנחיל לאביו והרשב"א שם הוכיח מדברי התוס' לעיל בפ' דגם לאביו אינו מנחיל ע"ש ומסוגיא דשמעתין יש להוכיח ד"ז דאי מנחיל לאביו אמאי לא תנן עובר נוחל ומנחיל והיינו נוחל את אמו בקבר להנחיל לאביו ואין לו' בכה"ג לא פסיקא ליה כמ"ש התוס' בד"ה דהוא גבי נעקר הולד

תוס' בד"ה והילכתא וכו' דבירושה הבאה מאליה יכול להיות וכו' עכ"ל אע"ג דבלא"ה בבנו מזכה לעובר קנה ודוקא באחר הוא דפסיק הגמ' דלק' וכדפירשב"ם מ"מ נ"מ לשאר יורשין כגון אחיו וכיוצא א"נ דוקא במזכה הוא דאמרי' אדם קרובה דעתו אצל בנו אבל בירושה לא אי לא אמרי' ירושה הבאה מאליה שאני וכמ"ש הרמ"ה בחי' בשמעתין ועפי"ד הרמ"ה הללו יש מתרצים מה שהק' מהרש"א לעיל בתחי' הסוגיא מאי מייתי רב ששת ראיה ממתני' דגר נימא דש"ה דבנו הוא ודעתו ש"א קרובה אצל בנו ע"ש ועפי"ד הרמ"ה ניחא שפיר דבירושה לא מהני האי סברא דקרובה

דף קמ"ג ע"ב בד"ה והשביחו וכו' ול"ד ליורד לתוך שדהו וכו' עכ"ל אע"ג דיורד לתוך שדהו טרח והוי כהשביחו נכסים מחמת עצמן מ"מ להמקשה דפריך מאודייני וסבר דאפי' מחמת עצמן השבח לאמצע תקשה ליה מ"ש מיורד שלא ברשות וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

גמ' ת"ש ובני דן חושים בס' פני דוד בפ' ויגש כ' בשם רבי' ישעיה פי' המורה שני בנים היה לו ואינו כן דהא כתיב בני פלוא אליאב ובד"ה כתיב ובני דן עוזא וע"כ בן אחד היה לו וכן אי' בפ' מי שמת ע"ש נר' שגי' אחרת הי"ל בגמ' במקום בני איתן עזריה בני דן עוזא ופי' המורה ק' להולמו דאי ב' בנים הי"ל אמאי לא הוזכר בקרא אלא שם א' ואי חושים כחושים של קנה א"כ מרובים היו ולא ב' לבד וי"ל

דף קמ"ד ע"א גמ' ואם אמרה וכו' פשיטא וכו' לפמ"ש מהרש"א בתוס' דלפירשב"ם סיפא באלמנה ק' מאי פריך פשיטא הא טובא קמ"ל דאע"ג דעדיין לא נשבעה ולאפוקי מסברת התוס' וי"ל דרשב"ם סובר דהשבועה גילוי מילת' בעלמא הוא דלא אתפסה צררי וכיון דנשבעה לבסוף איגלאי מילתא דמשועבדים הם לה וסובר דהיא מילתא דפשיטא ופריך שפיר פשיטא ולפ"ד מהרש"א ניחא מה שהק' התוס' בד"ה ואם וכו'

שם גמ' מיתיבי יחד לו אביו וכו' אין להקשות דנוקמה בדלית ליה לאביו בית לדור דלא קנה הבית כדפירשב"ם די"ל דא"כ אפי' כלי בית ל"ק אי לית ליה כלי בית

תוס' בד"ה ואם וכו' ב"ה וכיון דאמר הכי וכו' עכ"ל בפירשב"ם שלפנינו ליתיה דלא כ' אלא דמיירי באינה נזונת והיינו בגוונא דל"ל מזונות כגון תבעה כתובתה וכיוצא

ע"ב בד"ה חוץ וכו' והא דאמר בהמקבל והסיר ה' וכו' עכ"ל מהר"ם שיף ז"ל שם כת' דל"ק כלל דהא קרא כתיב והסיר דהיינו אחר שבאת לו יסיר אותה וירפאהו ע"ש ולפמ"ש מהרש"א באגדתיה שם דהא דלא קאמר נמי זה חום משום דקרא רבותא קמ"ל דאפי' הצינה שביד האדם לישמר דיתיר חד כסו וכו' אע"פ כן הקב"ה לא יביא הצינה לעולם כדי שלא יצטרך לישמר ע"ש ניחא שפיר דברי התוס' דע"כ מ"ל להגמ' דוהסיר היינו קודם שיבא מדלא אמר זה חום ולכן התוס' הקדימו בדבריהם לפרש צנים פחים זה קור וחום דלפירשב"ם דזה קור לבד ל"ק מהא בפ' המקבל די"ל והסיר אחר שבאו

מתני' אבל השולח לחבירו כדי יין וכו' לפירשב"ם דמשום דלא אכל עמו ק"ק אמאי נקט כדי יין אפילו מעות וכיוצא נמי דאי איתא דבמעות חייב להחזיר מאי פריך בגמ' לימא ליה תן לי שושביני ואשמח בו דהיינו כדרך ששמח עמו כדפירשב"ם נוקמה בלא אכל עמו אבל הר"מ בפ"ז מה' זכיה כ' דטעמא דמתני'