משמרות כהונה חלק ב קלו

נוטל אפי' הפירות מחיים כמו מזונות קשיין ממשנתנו דמכר הבן אינן מכורין עד שימות האב ואמאי לא אמרי' דאינו נוטל האב כלל אפי' הפירות מחיים ויש לחלק בין פירות דבעל שזוכה מכחה לפירות ששיירן האב לעצמו ומהגמ' שם דאמרי' תנינא לתקנת אושא ודחי דבחייה שאני ע"ש י"ל דדחיה בעלמא היא אבל קושטא הוא דמשום תקנת אושא היא מתני'

בא"ד דלא הוי אלא מדרבנן וכו' עכ"ל ק"ל לפ"ז מאי מדמי הגמ' בקמא דפ"ט פלוגת' דיוצא בשן ועין לפלוגתא דיום או יומים שהיא מדאורייתא וע"ש בתוס'

דף קל"ז ע"א גמ' תנאי היא וכו' לפירשב"ם דלר"י פלוגתייהו בק"פ אי כקה"ג ולרשב"ג ס"ל כקה"ג ולכך אם מכר מכור קשה א"כ במשנתנו מכר האב אמאי אינו מכור אלא עד שימות מ"ש ממכר הראשון כיון דתרוייהו ק"פ הוא דאית להו ואין לו' דמתני' ס"ל לאו כקה"ג ור"י ס"ל כהנך תנאי דס"ל כקה"ג דהא ליתא דהגמ' בפ' החובל אפלוגתא דר"י ור"ל הלזו קאמר דר"י אמ"ל כי קתני מתני' מכר הבן וכו' ע"ש ואי איתא הא כיון דתנא דמתני' ס"ל דלאו כקה"ג ע"כ אפי' לר"י יפרש מתני' כר"ל ויש ליישב ועמ"ש לעיל בתוס' בד"ה ר"י ע"ש

שם גמ' ומודה שאם נתנם וכו' עיין להמש"ל בפ"ט מה' זכיה מה שהק' מכאן למ"ש הר"ן בתשו' ולחד פי' שפירשב"ם דבמתנת בריא מהיום ולאחר מיתה מיירי ניחא ועיין להמח"א בה' משיכה סי' ב' שהוכיח מדברי הר"מ דגם באיסורא תיקנו רבנן ופי' בההיא דפ' השואל לענין דלא לימעלו ב"ד דוקא איתמר ע"ש ולפ"ד דברי הר"מ סתראי למ"ש בפ"ט מה' זכיה דנותן מתנת ש"מ לגוי ל"ק ועיין בחי' שם בפ' השואל ובחי' בנדרים דפ"ח ע"ש וגם במ"א כתוב אצלי בענין זה באורך

שם גמ' דתנן זה גיטך וכו' משמע דבאומר גט גמר מיתה הוי גט והיינו ביכול לדבר אבל לעיל דקכ"ז דאמרי' ל"צ בנכסים שנפלו כשהוא גוסס מיירי דאינו יכול לדבר ע"ש בפירשב"ם וכ"כ התוספות בקדושין דע"ח ע"ב וע"ש בהרא"ש ועיין להמח"א בה' זכיה ומתנה סי' ט"ז

דף קל"ח ע"א תוס' בד"ה כאן וכו' והתם בכריתות גרסי' איפכא וכו' עכ"ל משום דלגי' רשב"ם לא פריך הגמ' מידי דבטילה היא דבריו קיימים משום דמשמע בטילה היא מעיקרא והוי בלא זכה בה דלא הוי הפקר דהראשון לא סילק אלא אדעתא דלקבלה מיניה הוא לשי' התוס' והוי כי צווח מעיקרא וכ"מ בתוס' גיטין וא"צ למ"ש מהרש"א

פירשב"ם בד"ה ת"ר וכו' אבל רגיל וכו' עכ"ל ולכך לא מיירי נמי בשייר מקצת ובקנין אלא בדלא שייר וכמ"ש בדבור שאח"ז ועיין להתוס' בגיטין ד"נ ע"ב שכ' לחד תי' דבשייר מקצת ובקנין מיירי ע"ש ולפ"ד הו"מ תנא דבריי' למנקט בריא וע"ש במהרש"א

בד"ה אם יצא וכו' מתנת ש"מ כיורש וכו' עכ"ל הוצרך לזה משום דמיירי בכל גוונא אפילו בשזמן השטר אחר זמן המתנה אבל אם זמן השטר קודם אפילו מתנת בריא טריף כיון דבמקרקעי מיירי

בד"ה רצו וכו' כדפרכינן לקמן ודילמא בראוי לו בחובו וכו' עכ"ל והא דלא פריך הגמרא ארישא משום דמסיפא עדיפא ליה דאפי' לאדם אחר דלא מקרבא דעתו אצלו קתני נוטלן ואת חובו ואמאי ועיין בחי' הרמ"ה בקו' הגמ'

ע"ב גמ' ב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכו' לפ"ז לדידן דקי"ל מיאון בשנים ממאנין אע"פ שאין מכירין וקשיא על הפו' שפ' אין ממאנין אלא א"כ מכירין וכבר עמד בזה הב"ש סי' קנ"ה סקי"א ולגירסת רש"י שהביאו התוס' א"ש דגמ' לא משני הכי אלא לרב סחורה אבל לרבא לא חיישי' לטוען ואע"פ כן אין ממאנין אלא במכירין אך אכתי ק' על הר"מ בפ"י מה' עדות והטור ח"מ סי' מ"ו שפ' האי חילוקא דבין ב"ד לעדים וע"כ דס"ל כגי' התוס' ופירושם ופ' אין ממאנין אלא במכירין

דף קל"ט ע"א גמ' והתניא שמין וכו' הק' הב"ח סי' הנז' לדעת הר"מ דבעומדין ליתלש של יורשין נוקמה לברייתא בעומדין ליתלש ע"ש ול"ק דבעומדין ליתלש נוטלין אותם היורשין הם בעצמן ולא שמין כמו שנר' מדברי הרמב"ם שם וברייתא קתני שמין

פירשב"ם בד"ה מאי דעבד וכו' ומיהו לכתחילה וכו' עכ"ל והא דפריך והא אנן תנן וכו' משמע ליה דמתני' אפי' דיעבד דומיא דניזונות ודומיא דבנות דסיפא

ע"ב גמ' רבא והשתא דשלח וכו' בכל הספרים גרסי' רבא בכולה שמעתא וק' דרבא מעיקרא פשיט דיורש והשתא פשיט דלוקח וי"ל דהבעיין בעי במה דתיקנו רבנן דזוכה הבעל בנכסי אשתו וקודם תקנת אושא אי לוקח או יורש ומעיקרא פשיט רבא דיורש הוא קודם תקנת אושא אבל אח"כ תיקנו באושא דלוקח הוי אפי' לאחר מיתה אלא דלמאי דמייתי מדשלח רבין פריך רבא דבזמן רבין דהוא בתר תקנת אושא ודאי דלוקח הוי וקשיא אההיא כרבין ודוחק

תוס' בד"ה גבי וכו' ל"ד נקט וכו' עכ"ל אבל גבי פסידא דאלמנא נקט לשון שויוה רבנן למ"ד ירושת הבעל דרבנן דלא כמהרש"א ומ"ש מהרש"א דהיכא דאיכא פסידא דתרוייהו אוקמוה אדין תורה דיורש הוא ע"ש לא ראה דברי התוס' בפ' המפקיד דל"ה גבי שמו לה ואנסיבא שכ' משום פסידא דמלוה שויוה רבנן כלוקח ע"ש ולכ"נ דלעולם חשו רבנן לפסידא דאחריני טפי וההיא דיובל שאני שאין פסידא כ"כ לאחריני דהוי כמו מתנה דלא מקרי פסידא כמ"ש התוס' בדבור שאחר זה

בד"ה התם וכו' ולא מהדר וכו' אע"ג דאיכא פסיד' דלוה וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א מאורתא וכו' ל"ק דהתוס' כאן מפ' אורתא היינו שהורישה שנתנה מהיום ולאחר מיתה כמ"ש הרא"ש שם ע"ש. ודע דכולה שמעתא מיירי בנ"מ אבל בנצ"ב פלוגתא דרבוותא עיין לה' מנחת יעקב בתשו' סי' ב' ע"ש

דף ק"מ ע"א בד"ה מי אמרי' וכו' אלא הכל יהיה לבנות וכו' עכ"ל לפי' מהרש"ל דבריהם בדקדוק אלא שמ"ש אח"ז בהגה לא תזון עמהם עד שיבגרו קשה להולמו דהא בנכסים מועטין מיירי שלא יש אלא לבנות עד שיבגרו דאי איכא טפי לא הוי הכל לבנות אשר ע"כ צ"ל דמ"ש הכל לבנות היינו דלא מפסדי הבנות כמ"ש מהרש"א ע"ש

ע"ב גמ' וסיפא אתאן לרשב"ג וכו' לפ"ז ק' על