משמרות כהונה חלק ב קלה

לשיטתו ומ"מ הדר ביה אביי דכיון דמהני עם המתנה א"ש דתני ירתון ול"ד לתנאי ב"ד דכיון דלא מהני בלא תנאי ב"ד הול"ל יסבון אבל רשב"ם סובר כיון דל"מ אלא עם המתנה דמי לתנאי ב"ד והול"ל יסבון אי לאו דאתא לאשמעי' דמודו רבנן בב' בני אדם

ע"ב גמ' לבד מהאשה אצל האחים וכו' ה"ה אשה אצל האב כ"כ הנ"י וכ"נ מדלא מוקי הגמ'. לקמן מתני' דהכותב נכסיו לאשתו ויצא עליו שט"ח באשה אצל האב

פרשב"ם בד"ה פשיטא וכו' משום דקאמר לה שמואל בהדיא וכו' עכ"ל ק"ק דבנו נמי קאמר לה שמואל בהדיא דאמר ר"ח אמר שמואל אפי' בנו קטן וי"ל

דף קל"ב ע"א גמ' אלא לאו בבריא התוס' לקמן דק"ן ע"ב בד"ה ואלו כ' דכולהו נכסי ל"ד אלא יותר מבת ובתה ע"ש וכונתם דלענין דינא אפי' שייר מקצת אבל האי מתני' דיצא שט"ח כל נכסיו קתני ומיירי בדלא שייר ולכך פשיט מינה שפיר ועיין לה"ה ברפ"ו מה' זכיה

דף קל"ג ע"א גמ' למאי הילכתא וכו' ק"ל אמאי לא משני דנ"מ לענין קדושין אם קידש בהם אשה אי הוי מקודשת מדאורייתא דאי משום ירושה הויין שלו מדאורייתא אבל אי לא זכי בהו אלא משום מתנה מתנת ש"מ מדרבנן ולא הויין שלו אלא מדרבנן ואם קידש אשה בכולן אין דעתה להתקדש אלא בכולן ולא הויא מקודשת אלא מדרבנן וכמו שקידשה בדבר שזכה בו במעמד שלשתן לדעת הריטב"א ורי"ו דלא הוי מקודשת מדאורייתא וכמו שכ' מרן בב"י אה"ע סי' כ"ח ועיין להמח"א ה' משיכה סי' ב' ע"ש

דף קל"ד ע"ב גמ' ליורשו פשיטא וכו' עיין בהרא"ש בתשו' ריש כלל פ"ב שכ' לרבנן דוקא בנכסים המצויין דאית ליה מגו ולר"י אפי' נכסים שנפלו לאחר מכאן ע"ש ועיין בהנ"י ומשם מתבארים דברי הרא"ש והא דלא משני הגמרא דאתיא כר"י ולנכסים דלאחר מכאן משום דהא שמעי' לה ממתני' דקדושין וכמ"ש הרא"ש בשמעתין ולפ"ז מה שחלק הרא"ש בשמעתין על רשב"ם אינו אלא בסברת ר"י דקי"ל כוותיה אבל לרבנן מודה הרא"ש דדוקא במגו הא דנאמן ומשמע ליה להרא"ש דרשב"ם אליבא דר"י דקי"ל כוותיה קאמר ומ"מ יכול להיות דגם רשב"ם מודה בזה ודבריו אינן אלא לרבנן דלא שמעינן לה ממתני' דקדושין ולדינא גם רשב"ם מודה דיורש גם נכסים שנפלו לאח"כ כיון דקי"ל כר"י

דף קל"ה ע"א תוס' בד"ה חזיא וכו' ולא שהיה אומר שהיו לו בנים וכו' עכ"ל ק' הא באומר שהיה לו בנים אינו נאמן אלא במיגו דמגרשה וא"כ אסורה לכהן כמו שנר' מדברי התוס' לעיל בד"ה הואיל וי"ל דדוקא במוחזק באחי הוא דאינו נאמן אלא במיגו דמגרשה אבל בדלא מוחזק נאמן משום דהוי ס"ס כמ"ש רשב"ם לעיל והתוס' שללו דלא נימא דמיירי באמר יש לי בנים ובדלא מוחזק דא"כ מאי מייתי עלה הא דבעל שאמר גירשתי אבל מדברי רשב"ם שכ' ואיהו לא טעין וכו' נר' דלא ס"ל כמ"ש התוס' לעיל וצדקו דברי מהרש"א בפירשב"ם ע"ש ואפשר דרשב"ם לאו אדסמיך ליה קאי אלא אריש מלתיה קאי וה"ק הכא מיירי דאמר גירשתי ולאו באמר יש לי בנים דהא אינו נאמן אלא משום דמגרשה ומאי מייתי עלה הא דבעל שאמר גירשתי

ע"ב גמ' הוא מותיב לה והוא מפרק לה במיפה : וכו' משמע דבבריא אפי' במיפה לא מהני וכדפירשב"ם ובהג"א כ' בשם ר"ב דאפי' בבריא מהני במיפה ועיין להרמ"ה ז"ל

דף קל"ו ע"א פרשב"ם בד"ה מוכיח וכו' אלא בשטר שיש בו קנין וכו' עכ"ל לאו קנין סודר ממש קאמר אלא ר"ל מידי דבר קנין לאפוקי גט דבקנ"ס אפי' ר"י מודה כדבסמוך ועיין להרא"ש ודלא בהב"ח בסי' רנ"ח ע"ש ומ"מ ק' דבגמ' בפ' מי שאחזו דע"ב דפריך ומי מספק"ל והא אמר הלכה כר"י לפירשב"ם מאי פריך נימא דבגט דאיסורא הוא מספק"ל וי"ל דדוקא לכתחילה לכתוב מיומא דנן הוא דמחמרי' אבל היכא שכבר נעשה אין לנו להחמיר עליה לחלוץ כ' הרמ"ה ז"ל דדוקא בלאחר מיתה דהזמן יתיר הוא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח אבל בלאחר שלשים יום דמבע"ל כתיבת הזמן לידע מתי יושלמו הל"י אינו מוכיח והקשה ע"ז מדאמרי' בפ' מ"ש רבותינו התירוה לינשא ותי' דש"ה דהתנאי הוא בע"פ וכיון דבעי סהדי לאסהודי על התנאי הם מסהדי על הזמן וס"ל לר"י ימי הבחנה מונין משעת נתינה דאי משעת כתיבה הא מבע"ל הזמן למנין ימי הבחנה ומשום גט ישן נמי כיון דהולך למד"ה ליכא יחוד עש"ב וק"ל א"כ מאי פריך בפ' מ"ש ומי מספק"ל וכו' נימא דמספק"ל אי הילכתא מיום כתיבה או מיום נתינה דפלוגתא דתנאי היא ולא פ' כר"י אלא דזמן מוכיח ועוד אמאי חולצת כלל הא מבע"ל הזמן לגט ישן וכמ"ש הרמ"ה והב"ח הקשה מדנפשיה על דברי הרמ"ה שהביא הטור מההיא דרבותינו ותי' דק"ל להרמ"ה דברי רב דאתקין אהא דאמ"ר הלכה כר"י ומשני לה דהא דאתקין אקובע זמן לאחר יב"ח קאי ואע"ג דר"י בכל גוונא מיירי רב לא פסק כוותיה בקובע זמן ע"ש וק' דמכח סתירת דברי רב לא היה לו לחדש האי דינא דקובע זמן אלא דבפשי' י"ל דלא פ' רב כוותיה בע"פ וכדקאמר הגמ' בפ' מ"ש ארב הונא ועיין להב"ש סי' קמ"ד ע"ש. הרב מהר"ש עטיאש הובאו דבריו בתשו' מהרימ"ט סי' מ"ו כ' דמהיום ולאחר מיתה בוי"ו הוא דמהני אבל מהיום לאחר מיתה בלא וי"ו הוי חזרה וזמנו של שטר נמי ל"מ אלא במקום מהיום וכיון דמהיום ל"מ גם זמנו של שטר ל"מ ע"ש ולפ"ד הא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח אינו אלא כשכתוב הזמן בסוף אבל כשכתוב הזמן בתחי' השטר הוי מהיום חזרה והר"מ והטור בשזמן בסוף מיירי ול"ק מ"ש על דבריו מהרימ"ט שם ע"ש מיהו דברי רשב"ם הויין תיובתיה שכ' זמנו ש"ש שכתוב בתחילת השטר מוכיח וכו'

ע"ב גמ' אמ"ל ר"י אע"ג וכו' עיין להרשב"א בחי' בפ' השולח דמ"ח שהק' מההיא מימרא דמכר הבן למ"ל ועביד צריכותא מדנפשיה דלא בסוגיא דשמעתין ואע"ג דהאי צריכותא דלגבי בריה מחיל נר' מהגמרא שם דלא ס"ל מדמייתי תנאי דשדה אחוזה אפלוגתא דר"י ור"ל דביכורים ומסיק דר"ל תנאי היא ואי איתא נימא דש"ה דלגבי בריה וכו' מ"מ האי צריכותא דלגבי נפשיה אתי' שפיר ובהא סגי לר"י ור"ל כדפירשב"ם

תוס' בד"ה ר"י וכו' דו"ד אין לי בפירות נכסיך : וכו' עכ"ל דברי התוס' כאן מסייעי ליה למהרש"א בכתובות. ד"ן דלא כמהרש"ל שם ע"ש מיהו מ"ש מהרש"א דלר"ל דלאו בקה"ג אם מכרה אינו