משמרות כהונה חלק ב קלד

רצופים לא הוי אלא נידה אבל כי מספקי' ביום מ"א שמא נידה אז הוי ראיות דאחר שבעה הם דזיבה

תוס' בד"ה מדדריש וכו' שליח שוייה עכ"ל אזלי בשי' ר"ת בקמא ד"ע ע"א ע"ש

ע"ב גמ' נאמן אדם לו' וכו' כ' הנ"י דלר"י לא מהימן אלא משום מגו אבל בנכסים שנפלו כשהוא גוסס אינו נוטל ע"ש וק' דליפשוט מהכא בעיא דלעיל דף ה' אי אמרי' מגו במקום חזקה וצריך לחלק בין החזקות ועמ"ש שם בחי'

שם גמ' דאי בעי יהיב ליה במתנה וכו' ק"ל לדעת התוס' לעיל בפרק הספינה ודעימייהו דקנין שטרות מדרבנן מאי פריך נוקמה דהי"ל שטרי חוב על אחרים דמן התורה ל"מ יהיב להו במתנה ואפילו להסוברים קנין שטרות דאורייתא ק' לפמ"ש האו"ת סי' פ"ב בדיני מגו אות קכ"א דקנין שטרות ליתיה בזכוי ע"י אחר דבעי' מסירה ליד הקונה אותו דוקא ע"ש ואפי' בקנין אגב נמי כן הוא דאל"ה לא תי' כלום האו"ת שהרי הרא"ש כלל ע"ה הביא פלוגתא דהרי"ף ור"ח אי שטרות נקנין באגב ולא הכריע נוקמה בשלא בפניו או בקטן דחשיב שלא בפניו דל"מ יהיב ליה במתנה ועיין להשע"ה ה' נחלות דמ"ה ע"ד ע"ש

תוס' בד"ה כך וכו' ור"א מפרש וכו' עכ"ל לכאורה לפי' הר"א רבנן ל"פ אבן גרושה כיון דמקרא דבן השנואה יכיר נפקא והיכא דליכ' חזקה נאמן לו' בן גרושה וק' דא"כ מאי פריך הגמ' יכיר למאי אתא נימא דאתא לבן גרושה וי"ל דפשטיה דקרא דכתי' יכיר לתת משמע דלהכרת בכור אתא ואהא פריך. יכיר ל"ל מיהו מגמ' דקדושין דע"ח ע"ב מתבאר דאפי' בעובר דל"ל חזקה דכשרות פליגי וס"ל דאינו נאמן לפוסלו וצ"ל דפליגי אר"י גם בהא דלא משמע להו דיכיר קאי אבן שנואה: ך ה"ג וכו' אבל לפי"ז

דף קכ"ח ע"א בד"ה לא א"ש מאי דפסיק וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לאקשויי לפי"ז מאי פריך תנינא לישני דקמ"ל אפי' קודם ג"ד מחלוקת

בד"ה מר וכו' וא"ת והלא וכו' עכ"ל לפירשב"ם דמר בר"א ס"ל דאבא דאבא הוי ג' לא קשיא קושיתם דאפי' ב' בב' פסול ג' בראשון כשר כמו שכן הוא דעת רוב הפו' אלא נר' דהתוס' ס"ל דגם מר בר"א ס"ל דהבן הוא ראשון כמו האב וא"כ הו"ל אבא דאבא ב' בראשון

פירשב"ם בד"ה ומתה וכו' שלא הי"ל בנים ממנה וכו' עכ"ל שנה משנתו כר' יאודה שם דלית הילכתא כוותיה ע"ש

ע"ב בד"ה ובנכסים וכו' ה"מ במפרש וכו' עכ"ל מהרש"א לעיל בשמעתא דיכיר הק' לפי"ז מאי פריך לעיל ולר"מ וכו' ע"ש ולק"מ דמ"מ אמרי' מגו דאי בעי מפרש

תוס' בד"ה נשבע וכו' ול"ד למודה בשטר וכו' עכ"ל ק' הא קי"ל כמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וי"ל דס"ל דאי הא בהא תליא אמאי לא קאמר לקמן דהילכתא בהני שמעתא לאפוקי ממ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ועיין במקובצת לקמן במאי דאמרי' הלכתא לאפוקי מאי ע"ש ולפמ"ש התוס' בשבת דע"ט ע"ב דאפי' למ"ד צריך לקיימו גבי ממשעבדי כי לא טעין מזוייף ע"ש ע"כ צ"ל כדברי התוס' דהכא אפי' למ"ד צריך לקיימו הוי מלוה בע"פ ודע דדברי התוס' מוכרחים בלא"ה דאי איתא דהוי מלוה בשטר אמאי נשבע הא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכ"כ במקו' בשם הרא"ם אלא דמ"ש שם דבסלעין כי אמר ה' נכללים הם והו"ל כפירת ש"ק הוא נגד הסוגיא שם בפ"ק דמציעא דף ד' ע"ש בפירש"י וכן שמעתי מקשים

בד"ה הילכתא וכו' והא הך שיטרא וכו' עכ"ל לכאורה זה סותר למ"ש לעיל בד"ה נשבע דלא הוי אלא מלוה ע"פ וי"ל דלא כ"כ לעיל אלא אמחצה דכפירה דלא הודה בהם אבל מחצה דהודאה כיון דהוא קיים השטר הו"ל מלוה בשטר ואינו נאמן שוב לאחר זמן לטעון פרעתי אמחצה שהודה בהם כבר כיון דקיימו לשטריה בהו ועפי"ז אין מקום למה שהוכיח התומים סי' פ"ז סק"ל מדברי התוס' הללו דלא כהש"ך ועיין להגד"ת שטר י"א

דף קכ"ט ע"א גמ' אי לאפוקי מדרבא מוסף הוא וכו' הו"מ לאקשויי דל"ל לאפוקי מדרבא דהא מדפסקו לעיל דלית הלכתא כמר בר"א מוכח דדוק' באבא דאבא אבל שאר ג' בראשון כשר וא"כ הלכתא כרבא ועיין להרמב"ן בחי'

ע"ב גמ' הא שלח רב אחא וכו' מדלא משני דס"ל להני אמוראי כרב הונא דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו משמע דאפי' באומר מעכשיו ירושה אין לה הפסק וכן הוכיח במקו' ומכאן ק' להרשב"א במיוחסות סי' מ"ה ולפמ"ש לעיל דקכ"ה ע"ב ניחא שפיר

תוס' בד"ה חוץ וכו' שהוא גזירת הכתוב וכו' עכ"ל ר"י סובר דמדאורייתא הוא וחולק על ר"ת שכ' התוספות בדבור הקודם שתקנת חכמים הוא ועי"ל דתכ"ד מדאורייתא כדבור דמי אבל השיעור דכדי שאלת תלמיד לרב הוא שכ' לעיל דתקנת חכמים הוא וההיא דקריעה משמע להו תלמיד לרב ככל תכ"ד דכל דוכתא

דף ק"ל ע"ב בד"ה ת"ל וכו' ולריב"ב נמי למ"ל וכו' עכ"ל הרמב"ם ז"ל ברפ"ו מה' נחלות כ' דאין יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו אפילו הדבר שבממון הוא משום דכתיב בירושה חקת ע"ש ולפ"ד מתורץ קושי' התוס' ראצט' ל"י לבכר משום דדבר שבממון הוא ותנאו קיים ובבכורה לא כתיב חקת ואחר דכתיב ל"י לבכר אצט' ביום הנחילו דלא נילף מבכורה בק"ו מיהו ק' מהגמ' לעיל דקכ"ו דקאמר לימא מתני' דלא כר"י ולפ"ד הרמב"ם ירושה שאני דכתיב חקת וי"ל דאלישנא דמתני' קאמר דקתני מפני שהתנה עמש"ב ואכתי ק' דבגמ' שם מסיק דהכא שאני דלא מחיל ואמאי אצט' לחקת וצ"ל דמצא הר"מ דרשה זו בשום ברייתא וס"ל דלהך תנא לא שני ליה בין מחיל ללא מחיל

דף קלא ע"א גמ' אס"ד יסבון תנן אמאי לא טרפה וכו' י"מ א"כ לקמן דקל"ג דקאמר ממ"נ אי משום ירושה משום מתנה אמאי לא קאמר נ"מ למשעבדי ולק"מ דהתם במתנת ש"מ מיירי דאינה אלא לאחר מיתה ואפי' משום מתנה לא טרפה

תוס' בד"ה וש"מ וכו' ואע"ג דמהני ירתון משום דאיכא מתנה בהדיה וכו' עכ"ל ולא ניחא ליה למימר דאתא לאשמעי' דמודו רבנן בב' כ"א וב' שדות כמ"ש רשב"ם בד"ה לאו מילתא וכו'