משמרות כהונה חלק ב קלג

נוטל פ"ש במלוה ע"פ כלל כיון ראינו מוחזק ונראה דבכ"י מיירי דמוחזק בכ"י אלא כיון דמצי למטען פרעתי אינו נוטל פ"ש ואי אמ"ל אל תפרעני אלא בערים נוטל כיון דמוחזק בכ"י

ע"ב גמ' לעולם רבנן ומלוה כמאן דגביא מק' להסו' דמכירת שטרות דרבנן הא לא מצי למיהב במתנה והוי כמו שבח דנ"ל לרבנן מלתת וי"ל דמיירי בשגבו קרקע וכיון דבסוף גבו למ"ד למפרע הוא גובה מדאורייתא יכול למכור כמו שנראה מדברי התוס' לעיל דע"ז ע"א ושלחו מתם י"ל דס"ל כמ"ד למפרע הוא גובה ועמ"ש שם בחידושנו

רשב"ם בד"ה הא דשלחו מתם פליגא אר"י א"ש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א אמאי לא נוקמה לרבה בגבו קרקע ולר"נ בגבו מעות ע"ש ולק"מ דשמואל ס"ל בסוף מכילתין שעבודא לאו דאורייתא וכיון שכן ע"כ לשמואל אפי' גבו קרקע אין לו כמו לרבה לטעמא דנפשיה וכמ"ש התוספות בסמוך ומעתה אע"ג דלר"ג י"ל דל"פ מ"מ י"ל דמ"ש רשב"ם דפליגי היינו אליבא דרבה מבני הישיבה

דף קכ"ה ע"א תוס' בד"ה לטעמייהו וכו' ור"נ סבר וכו' כמו שהביא מהא דיתומים וכו' עכ"ל לפ"ז ר"נ ס"ל שעבודא דאורייתא. והיינו אליבא דאביי אבל לפי מה שתרצה רבא לההיא דיתומים אה"נ דלר"נ אין לו כמו לרבה ותרוייהו ס"ל שעבודא ל"ד וניחא השתא דהתוס' בפ"ק דקמא די"ב ע"א כ' דר"נ שעבודא ל"ד והיינו לפום מה שתרצה ורבא ורבה לא שמיע ליה ההיא מילתא דר"נ דהתם וראיתי להתומים סי' ט"ל שהוכיח מדברי התוס' דשמעתין דקי"ל שעבודא דאורייתא דהא תליא בההיא דיתומים שגבו וההיא הלכה פסוקה היא ע"ש וליתא דכ"ז הוא אליבא דאביי אבל לפום מה שתרצה רבא אתיא ההיא דיתומים שגבו אפי' אי שעבודא ל"ד

בא"ד דמפלגי בני מערבא וכו' מדלא קאמר וכו' עכ"ל והיינו לר"נ דמסתבר ליה דהוי מוחזק במעות טפי ממקרקעי' וא"כ כיון דלא אמרו בני מערבא אלא סתם אית לן לאוקומי מלתייהו במסתבר אבל לאביי דפריך מ"ש מעות ומ"ש קרקע וכו' דס"ל חד סברא לתרוייהו אית לן לאוקומי בני מערבא בכל גוונא ודברי התוס' בד"ה נהרדעי אליבא דרבינא קיימי וי"ל דרבינא ס"ל כאביי ול"ק מ"ש מהרש"א

בא"ד וי"ל דנקט כרבי משום רבה וכו' עכ"ל מקשי' דאפילו לר"נ י"ל דנקט כרבי לפום מאי דתרצה רבא לההיא דיתומים שגבו דאפי' לר"נ ל"ל בין מעות בין קרקע דס"ל שעבודא ל"ד וכמ"ש בדיבור הקודם לזה וי"ל דע"כ הגמ' בהפרה אליבא דאביי אזיל דאי לרבא הו"ל למפרך לר"נ בין גבו מעות בין גבו קרקע דלר"ת לא ס"ל כמ"ש בריש הדבור שהי"ל להאריך וכו' וכמ"ש מהרש"א בריש דיבור זה ע"ש

ע"ב גמ' כאומר מעכשיו דמי. וכו' הרשב"א במיוחסו' סי' מ"ה למד מכאן דכי אמרי' לקמן ירושה אין לה הפסק וכי הראשון ראוי ליורשו אין לאחריך כלום היינו בדלא אמר מעכשיו אבל בלאחריך לפ' מעכשיו לאו הפסק הוא דמעכשיו זוכה כמו כאן דהוי מוחזק ע"ש והמח"א דמ"ד תמה ע"ז מגמ' לקמן דקל"ג דאדרב הונא קאמר נ"מ לדרב עניא והא ר"ה ס"ל כל האומר אחריך כאומר מעכשיו ולא הוי הפסק ע"ש ונ"ל דדוקא בבתו או בבנו הוא דאמר ר"ה כאומ' מעכשיו דבתו ובנו הוי כלעצמו דאמרי' לקמן דכי שייר לעצמו אם מכר הא' אינו מכור דאדם דעתו קרובה אצל בנו כלעצמו כדאמרי' בכל מקום ורבא דאמר הכא זביניה זבינא וס"ל דלא הוי כאומר מעכשיו ס"ל דדוקא לעצמו אבל לזרעו לא וכמ"ש הראשונים וע"ש להמח"א בדף מ"ה

רשב"ם רב ענן וכו' או אחיו וכו' עכ"ל עיין למהר"ם שיף ר"פ בד"ה ואחיו שדחק למצוא נפקותא בין אי אחין יורשין מכוחו או מכח אביהם ע"י משמוש ומכאן בא'רה הנפקותא שפיר

דף קכ"ו ע"א תוס' בד"ה ואין הבכור וכו' וצ"ע דר"פ סבר וכו' עכ"ל בלאו. הא דשמעתין קשיא דר"פ אדר"פ וכמו שהק' בסוף מכילתין ובפ"ק דקדושין די"ג אלא דשם תירצו לחלק בין מלוה ע"פ למלוה הכתובה בתורה דהוי ככתובה בשטר אבל בהך דרבא ק"ל שפיר דגם הכא במלוה בשטר מיירי כולה שמעתא מיהו ק' מאי ראיה מייתו משלהי ג"פ דמדמה להו וכו' הא התם לא מוכח אלא דלמ"ד שעבודא ל"ד אפי' גבו קרקע אין לו אבל למ"ד שעבודא דאורייתא אינו מוכח דסובר דיש ליוי"ל אע"ג דשעבודא דאורייתא מ"מ ס"ל אין לו משום דלאו הני מעות שהלוהו

בד"ה אבל וכו' איכא למ"ד וכו' עכ"ל עיין בפ' מרובה דס"ו דמשמע דרב יוסף ס"ל שינוי קונה וקושיתם היא במאי דפריך בסמוך אשמואל דרכום מעיקרא עינבי וכו'

רשב"ם בד"ה אבל וכו' ור"ח פי' וכו' אבל אם דרכום וחלקו וכו' עכ"ל משמע דבבצרום בחלקו מיירי ולפי"ז לא ידענא מאי מק' רשב"ם לפי' ר"ח

דף קכ"ז ע"א גמ' לימא תהוי תיובתי' דר"ש וכו' משמע דאי דרשי' למילה דרשי' נמי לטומאה וק' א"כ מה הוסיף רב שרביא ארב שיזבי הא רב שיזבי נמי דריש לטומאה והא בהא תליא ולפי מה שנראה מדברי רשב"ם דגריס דברי רב שיזבי אחר דברי רב שרביא ניחא שפיר דרב שרביא לא דריש אלא לטומאה דסמיך לוילדה אבל למילה דרחוקה היא לא דריש ורב שיזבי מוסיף אפי' למילה ותרוייהו מודו דלא קאי אנקבה ולכך מייתי רשב"ם קרא לנקבה ולא סגי במאי דקאי אוילדה דזכר

פירשב"ם בד"ה אין אמו טמאה וכו' יולדת טמאה וכו' עכ"ל הי"ל למנקט זה גבי זכר קודם מ"ש וה"נ כתיב ואם נקבה וכו' דבנקבה אפי' יולדת בראיית דם נ"מ לשבועי' ונר' דתרי מילי קאמר דהוק"ל בגמ' מאי נ"מ הא בלא"ה טמאה משום נידה ותי' נ"מ לנקבה דגם בנקבה איתיה להאי דינא ועוד תי' דנ"מ לילדה בלא ראיית דם ולפי'. תי' אחרון י"ל דבנקבה ליתיה להאי דינא ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל בדברי רשב"ם לקמן בד"ה אי הכי ע"ש די"ל דברי רשב"ם דבסמוך לפי תי' אחרון

בד"ה א"ה וכו' עד שתשב י"ז ימים נקיים וכו' עכ"ל. מהרש"ל הבין דאפי' בשמא זכר נמי מיירי בראתה ג"י רצופים מ"א ומ"ב ומ"ג ולדעתו נר' דחומרא היא במה שאין הקרבן נאכל דאלו ודאי זבה הקרבן נאכל א"נ החומרא היא במאי דשמא יום מ"א נידה היינו באם ראתה אחר ששלמו שבעה ימים ג"י רצופים דאי יום מ"א זבה כששלמו ז' נקיים וראתה ג"י