משמרות כהונה חלק ב קלב

ביאת הארץ יטול יותר ור"ת דהוצרך לעיל לנפקותא דטפלים לשיטתו דלא נראה לו תי' זה ודחק לתרץ בע"א כמ"ש התוס' ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל:

בד"ה מכאן וכו' ותימה דא"כ יהושע וכלב וכו' עכ"ל אבל אי לא נטלו יהושע וכלב חלק בארץ ולא נמנו י"ל דמאי דכתיב ולא נותר מהם כ"א יהושע בן נון וכלב בן יפונה לא קאי אמנין אלא אכי מתו וכו' וקאמר דלא נותר מדור המדבר כ"א כלב ויהושע

דף קי"ח ע"א גמ' אלא לחזרה וליטול בנכסי חפר לפי מה שהוכיח מהרש"א מדברי התוס' דלקמן דכה"ג יורש גם בנכסי אחיו הו"מ למי' ליטול גם בנכסי אחיו

תוס' בד"ה בשלמא וכו' ונ"ל דגריס וכו' דאם הוו ב' אחים וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דנימא דקרא אחר חזרה לפמ"ש רשב"ם בד"ה קשיא א"ש בהאי קרא נמי משמע קודם חזרה

ע"ב רשב"ם בד"ה ומה וכו' כיון דלא כתיב ביה וי"ו וכו' עכ"ל ר"ל כיון דלא כתיב וי"ו הוי קרא כוליה בתוך העדה הנועדים חדא מילתא היא דהיינו מתלונני' אבל מרגלים לא כתיבי הכא וליכא לאקשויי כלל ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"ל לפירשב"ם דלס"ד דגמ' מתלוננים היינו מתלוננים דמים דהיו קודם מרגלים וע"כ קרא דנקט מרגלים קודם מתלוננים לאקושי ומ"ט דמ"ד דלא מקיש ע"ש ועפי"ה לק"מ דמאן דלא מקיש ס"ל דלא כתיבי מרגלים כלל בהאי קרא ועיין להתוס' בפסחים דמ"ג ע"ב שכתב דאורחיה דקרא סיפיה מפ' לרישיה ע"ש

דף קי"ט ע"א תוס' בד"ה מתיב וכו' דילמ' תלתא אחי וכו' עכ"ל והא דלא סגי להו בתרי אחי וחלק צלפחד וחלק חפר ור"י ס"ל כמ"ד ליוצאי מצרים משום דאכתי קשיא למ"ד לבאי הארץ מקרא דחבלי מנשה עשרה ועיקר קושית הגמ' היא מקרא גופיה ולא מייתי מדר"י אלא משום דהוא פי' בהדיא דארבעה חלקים נטלו בנות צלפחד

ע"ב רשב"ם בד"ה הא דפליג וכו' ומשה רבינו הוה פליג וכו' עכ"ל ניחא ליה לפ' כן דהשתא דינא דפליג ליה יקרא נ"ל מהאי קרא אבל אי משה רבינו לא פליג יקרא והפסוק מסורס לא נ"ל שום דין מקרא אלא מסברא

דף ק"ך ע"ב גמ' ולב"ש דאמרי אי שאלה בהקדש וכו' דאי ילפי' ג"ש לג' הדיוטות בנדרים אין ג"ש למחצה כדפירשב"ם ומוכח מכאן דאי אמרי' אין ג"ש למחצה היינו דילפי' זה מזה וזה מזה וה' יד מלאכי אות נעלם ממנו סוגיא דשמעתין

דף קכ"א ע"א גמ' מועדי ה' בעו מומחין ק"ק מנ"ל הדיוטות בהפרת נדרים נימא מועדי ה' בעו ג' מומחין הפרת נדרים לא בעי ג' אלא יחיד מומחה לגלויי על ראשי המטות דבחד סגי וי"ל דא"כ לא ליכתוב ראשי המטות אלא ראש ולא לכתוב מועדי ה' אלא ע"כ דמבע"ל לג' הדיוטות וממי לא ידעי' דראשי המטות בחד סגי וכיון דליכ' למטעי ניחא ליה למנקט ראשי המטו' דעלמ'

תוס' בד"ה יום וכו' שכולן בני ס' מתו חידוש וכו' עכ"ל ומה שהיו חופרין מתים וחיים י"ל דהם לא היו יודעין ד"ז אלא אחר שמתו כולן ראו שכן הוא שלא היו מתי' פחות מבן ס' ועיין למהרש"א: ע"ב פירש"י בד"ה אלא וכו' אלא מייתור' וכו' עכ"ל הוצרך לזה דהשת' א"ש אפי' לר"י דלא דריש סמוכין במשנ' תורה כיון דמוכחי ומופני כדאי' בריש יבמות ע"ש

דף קכ"ב ע"ב גמ' אלא אר"פ וכו' ועוד מאי אלא וכו' דאפי' אם נאמר דמשום סיפא נקט לה מ"מ מאי אלא וכדפירשב"ם באוקמתא דר"ן ואיכא למידק דהיכי אפ' לו' האוקמתא דר"פ דמשום סיפא נקט לה דא"כ אמאי נייד ר"פ מאוקמתא דר"ן וי"ל דודאי ר"פ לא ס"ל הכי אלא דהגמ' קאמר לדידן לא אפ"ל לאוקמה לא כאוקמתא דר"נ ולא כאוקמתא דר"פ ובתרוייהו משום סיפא נקט לה דא"כ מאי אלא

רשב"ם בד"ה הא נמי תנינא וכו' לא היה ר"ך להשמיענו וכו' עכ"ל ודאי דמתני' דלעיל דבנות צלפחד אצטריך להשמיענו דא"י מוחזקת דדוחק לו' דאליבא דשמואל דמוקי לה ביתידות אהלים לעיל קאמר אלא דכוונת רשב"ם דר"פ גופיה במת צלפחד קודם חפר קאמר דאי במת חפר קודם קשיא אמתני' דהכא מאי קמ"ל וכ"כ מהר"ם לובלין איברא דלפ"ז הי"ל לרשב"ם לקבוע דבריו בדברי ר"פ ולא בהא נמי תנינא ונראה- משום דאי ר"פ מיירי במת צלפחד קודם אז צדיך לדחוק ב קושי' הא נמי תנינא דמשום דמתני' סתמא מיירי אף במת צלפחד קודם אבל אי ר"פ מיירי במת חפר קודם אז קושי' הא נמי תנינא כפשטא וא"כ היה נר' לפ' דברי ר"פ במת חפר קודם טפי דאז א"ש קושי' הא נמי תנינא ולהכי קאמר רשב"ם דקושי' הא נמי תנינא משום דסתמא היא משום דע"כ דברי ר"פ בהכי מיירי ומשום דעיקר הנפקותא בין הפירושי' היא קושי' הגמ' קבע דבריו בקושי' הגמ' ואכתי איכא למידק אמאי רשב"ם לעיל הוכיח ד"ז מהגמ' דבכורות וירוש' ואמאי לא הוכיח מהגמ' כאן דאפ' במת צלפחד קודם וי"ל משום דאוקמתא דר"פ אידחיא לה

דף קכ"ג ע"ב תוס' בד"ה וקסבר וכו' ובסוף פ"ב דקדושין א"ל דלאו כמי שהורמו וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' והתוס' מפרשי' כפי' התוס' רי"ד שם דלאוקמתא דפליגי במתנות שלא הורמו לאו בנפלו לו מיירי ור' ס"ל דלאו כמי שהורמו ועיין בנדרים דפ"ה ובדברי הרא"ש בפי' שם ע"ש

דף קכ"ד ע"א גמ' ומ"ס אשתני מדלא קא' טעמא משום דמתנה קרייה רחמנא משמע דבכה"ג דשחת ונעשו שובלי הוי דבר שבא לעולם ומצי יהיב במתנה ומכאן יש להוכיח כס' הר"מ בפ"ז מה' אישות דהוכר עוברה הוי דבר שבעולם דס"ל דמ"ש בגמ' בקדושין דס"ב רבה ור"י דלא אמר ראב"י אלא בשחת וכו' ומדמי לשחת הוכר עוברה היינו אליבא דהילכתא דס"ל להנהו אמוראי דראב"י ס"ל אין אדם מקנה דשב"ל דלא כאביי שם אבל הראשונים חלקו בזה וס"ל דשחת והוכר עוברה הוי דבר שלבל"ע וכמו שמבואר בדברי הר"ן בהלכות שם ובדברי ה"ה שם עש"ב ומכאן נר' דשחת הוי דבר שבא לעולם וקשיא להחולקין על' הר"מ אמאי אצט' לה"ט דאשתני ועיין בתומים סי' קט"ו סק"ג ועיין להמח"א דכ"ה ע"ש

פירשב"ם בד"ה יירשו וכו' דמצי למטען פרעתי וכו' עכ"ל משמע דאם א"ל אל תפרעני אלא בפני פ' ופ' דלא מצי למטען פרעתי נוטל פ"ש אפי' במלוה ע"פ ועמ"ש בריש דבריו דשטר משום דמוחזק והוי שבחא דשטרא משמע דאינו