משמרות כהונה חלק ב קלא

לבאי הארץ

רשב"ם בד"ה ויאיר וכו' והתנא עצמו לא נתכוון וכו' עכ"ל תירוץ אחר הוא בעיקר הקושיא דלעולם לא אמרי' סיפור דברים ואפילו לפי אתקפתא דר"פ ידעינן שפיר דהבעל יורש מיתורא דקראי כדקתני בסיפא דברייתא אלא דהתנא מעיקרא ברישא דברייתא לא דריש מיתורא אלא מכח דמנין לו לפינחס מנין לו ליאיר דניחא ליה להתנא טפי למדרש מכח מנין לו וע"ז פריך ר"פ נימא זבוני מיזבן ולא הו"ל להתנא למדרש אלא מיתורא כדסיפא דברייתא

דף קי"ג ע"א גמ' מלמד שנשא שגוב אשה וכו' הו"מ לדחויי שאחר שהוליד את יאיר גירשה ומת מורישה בחייה שאז אינו יורשה אלא בנה יאיר וכן בפינחס הומ"ל הכי אלא דבלא"ה דחי לה ולמסקנא א"ש הכל

ע"ב תוס' בד"ה מקיש וכו' לא שמעי' דבני אחות וכו' עכ"ל כ' מהרש"א משום דאחין לאו ע"י משמוש ובני אחיות משמוש ע"ש וכבר כתבתי סד" פינם אחים ע"י משמוש ע"ש ולכ"נ דכונתם כיון דאחים גופייהו לא ידעי' דאח קודם לאחות אלא מהיקישא מנ"ל בני אחיות כיון דליכא בהו היקישא ולכך פיר"י דהיקישא הוא בני בנים לבנים וכן בני אחים לאחים דירושה ראשונה מאי דכתיב בהדיא בקרא וירושה שנייה היא מאי דאתי מאין לו עיין עליו ואחים גופייהו דאח קודם לאחות נראה דגם לפיר"י ילפינן מבן ובת כדפירשב"ם

דף קי"ד ע"א בד"ה אבל וכו' או משום דהוי עדות שאי"ל וכו' עכ"ל ה' טורי אבן שם בפ' ראוהו ב"ד הק' לפ"ז אמאי אמרי' לא תהיה שמיעה גדולה מראיה בראוהו ביום הא שמיעה גדולה היא שאתה יכול להזימה ע"ש וכבר כ' מהרש"א בקמא ד"צ דבראוהו ביום לאו עדות היא ולא בעי' אי"ל ע"ש

ע"ב בד"ה מה וכו' ליכא לפרושי וכו' אין הבן יורש את אמו כשהיא בקבר וכו' עכ"ל הו"מ לדחויי זה הפי' דא"כ מאי קאמר הגמ' להנחיל לאחים מן האב הא הוא בחיים עדיין ואינו יורש את אמו ואמאי אצט' למנקט להנחיל לאחים

בא"ד דלכך פשיט"ל בבעל משום דשאירות פקע וכו' עכ"ל נר' דהא מילתא דשאירות פקע לא ילפי' לה אלא מפינחס מדאינו יורש בראוי וכדבסמוך בפי' רשב"א ולא חידש רשב"א אלא דלא מבטל שאירות לגמרי לתרוצי ההיא דפ' הבע"י ול"ק מ"ש מהרש"א ותירוצו אינו מחוור דנימא דגזה"כ היא מקראי דפינחס דאפי' אית ליה שאר אינו יורש אבל לעולם היכא דאין לו שאר ודאי דאינו יורש ולכך במת הבעל אינו יורש דהא לא נשאר שאר

בא"ד נ"ל לקמן מובן אין לו וכו' אבל בעל וכו' עכ"ל מריהטא דלשינייהו משמע דאחים שיורשים לאו מכח משמוש דאי מכח משמוש דאב הו"ל משמוש למעלה ומשמוש למעלה מאחי האב הוא דנ"ל ולאו מובן אין לו. כדפירי' גופיה לעיל ועמ"ש בריש פרקין ע"ש

דף קט"ו ע"א גמ' אי לא דריש מטות וכו' י"ל מ"ט דמאן דלא דריש היקישא כיון דכתיבי בחד תיבה בכל התורה כולה מקשו' בכה"ג ונר' דמאן דלא דריש היקשה ס"ל דממטות לאו נחלק ב' מטות קאמר אלא ה"ק יורשת נחלה ממטה א' ממטות בני ישראל ולהך מאן דלא דריש היקישא דהיינו ר' זכריה לא משתמע מקרא דבת יורשת אמה די"ל אירושת האב קאמר כיון דלא מ"ל נחלת ב' מטות ונ"ל לר' זכריה דבת ובן דיורשין אמן מקרא דואם אין לו בן ומלא תסוב ואע"ג דאיכא לאוקומי תרוויהו בבן ולא בבת ולעבור עליו בלאו ס"ל דלענין ירושה אין לחלק בין בן ובת אע"ג דבן עדיף מבת לענין קדימה ועפי"ז ניחא מה שמקשי' ומטו בה משמא דה' מחנה יהודה לפמ"ש התוס' לעיל דקי"א בד"ה מקיש דקדימה נ"ל מק"ו אלא דטרח וכ' לה קרא ע"ש א"כ מאי פריך אי לא דריש לאקדומי מנ"ל נימא לאקדומי נ"ל מק"ו ועפי"ה י"ל דלמאן דלא דריש ע"כ ל"ל ק"ו דאי מסתבר למימר כיון דעדיף הבן לאקדומי עדיף לענין ירושה בנכסי האם והבת בהורעה לקדימה הורעה גם לירושה בנכסי האם דזהו כח הק"ו כדאיתא לעיל א"כ מנ"ל דבת יורשת בנכסי האם נוקמינהו לקראי דואם אין לו ולא תסוב בבן אלא ע"כ דל"ל ק"ו ופריך שפיר והגמ' לעיל דקאמר טעמא דר' זכריה משום דיו היינו לס"ד דלא ס"ד טעמא דת"ק משום היקיש' ועפי"ז ניחא מ"ש מהרש"א בפי' ר"ח שהביא רשב"ם במסקנא דשמעתין די"ל דלמסקנא דדריש היקישא בן לאקדומי נ"ל שפיר מק"ו והתוס' לעיל שהקשו ל"ל היקישא ת"ל מק"ו היינו דלא לכתוב מטות אלא לכתוב מטה האם

תוס' בד"ה בן וכו' דבני בנים קודמין לאחין ת"ל מדלענין יבום וכו' עכ"ל משום דלענין יבום הוא כן נקטו קודם לאחין אבל אה"נ דבכלל קושיתם אמאי אצט' אין לו דגבי בן נמי דכיון דבני בנים דבת כבנים מדלענין יבום וכו' ה"ה גבי בן ומש"ה בתי' נקטו גם דבן

בא"ד ול"ל דנ"ל מאין לו דשקולים הם וכו' עכ"ל יל"ד לפ"ז אמאי אצט' אי לו גבי יבום לרבות ממזר נילף מדלגבי נחלה וכו' כדילפי' בני בנים לפירי' וי"ל דאצט' משום דהוה ילפי' אחוה אחוה כמ"ש בתי' ומ"מ א"ש דשקולים הם אף על גב דבממזר איכא ג"ש דאחוה אחוה וכמ"ש התוס' ביבמות ע"ש

בא"ד אמאי פריך בפ"ב דיבמות פשיטא וכו' עכ"ל ע"ש דפריך על אחיו וקושיתם ותי' דהכא שייכא גם באח ועיין מהרש"א בתירוצם

ע"ב גמ' מלמד שבא צבעון וכו' נר' דבמילתא בעלמא הוא דדחי ליה אבל קושטא הוא דקרא דיושבי לאו לענין ירושה אלא משום דהיו יודעין בישוב הארץ כדדרשו חז"ל במ"א ולכך בקדושין די"ח לא מייתי קרא דגוי יורש את אביו ע"ש

תוס' בד"ה מלמד וכו' ורש"י פי' בפי' החומש עכ"ל ע"ש ברש"י דפי' שבא צבעון על כלתו ויצא אהליבמה מביניהם ע"ש מקשים דא"כ בקרא אחרינא דכתיב ובני ענה אהליבמה הול"ל ובני צבעון כיון דקושטא הוא דבת צבעון וי"ל דיודע היה כותב התורה דבאמת בתו של ענה היא אלא משום דבא צבעון על כלתו והיה מפורסם בזה נראית כבתו לכך קרי לה בת צבעון ומ"ש רש"י ממזרות היינו לעיני הבריות אבל קושטא הוא דלא נתעברה אלא מענה

דף קי"ז ע"ב בד"ה מחזירין וכו' בתי אבות שבאותו שבט וכו' עכ"ל לפ"ז יש נ"מ עוד דלמ"ד ליוצאי מצרים מתחלקת לכל האבות בשוה אבל למ"ד לבאי הארץ שבט שנתרבה בשעת