משמרות כהונה חלק ב קכט

וחדא לפירשב"ם והתוס' בד"ה אלא אזלי בשי' ר"י ול"ק מ"ש מהרש"א ומ"ש בס"ד דאצט' דלא נימא וזו וס"ל ט"ס הוא וצ"ל דלא נימא זו ולא ס"ל ומ"מ אין זה הכרח דהתוס' דאצטריכו למעבד צריכותא במימרא דכור הוא לפום מאי דמסיק הגמ' דקושטא הוא דזו ולא ס"ל

ע"ב גמ' והא רב ושמואל וכו' עיין לה' מח"א ה' משיכה דף יו"ד ע"א ע"ש

תוס' בד"ה ושמואל וכו' וכן הני בי תלת וכו' עכ"ל דלפיר"י גם הך דבי תלת בהכי מיירי דמוכח בגמ' דלשמואל ניחא וכ"מ בדברי הרמב"ן בחי' ע"ש ודלא כמהרש"א וע"ש בדברי הרמב"ן שהוכיח מההיא דקדושין דלא כפירשב"ם והוא תימה דהכא בג' הדיוטות ליכא כח ב"ד יפה

בא"ד אבל אם אחד מהן גדול וכו' לפ"ז גם שמואל דל"ל כח ב"ד יפה בקידושין דמ"ב ע"א מודה היכא דאיכא גדולים בהדייהו דאיכא תובע דאין יכולין למחות וניחא לפ"ז לשמואל הא דבחלוקת הארץ לא היו יכולין למחות משום דאיכא גדולים בהדייהו וא"צ למ"ש בשיטה שלא נודע למי מקדושים שם בקדושין ע"ש מיהו ק' לדברי התוס' הללו מדאמרי' שם אמר ר"ג מנין ליתומים שבאו לחלוק שב"ד מעמידין להם אפוטרופא לחוב ע"מ לזכות שנאמר נשיא אחד והשתא מנ"ל לר"ג לחוב ע"מ לזכות דהיינו שאין יכולין למחות דאי יכולין למחות מה חובה איכא הא אי לא ניחא ליה בידו למחות אלא ע"כ לחוב ע"מ לזכות היינו שא"י למחות וכ"מ כדברי השיטה שם ע"ש ומנ"ל הא מקרא דנשיא אחד הא התם איכא בהדייהו גדולים אבל היכא דכולהו קטני' מנ"ל דא"י למחות וי"ל דר"ג ס"ל מסבר' דנפשיה דאמרי' מה כח ב"ד יפה וכיון שכן אין לחלק בין איכא גדולים בהדייהו לכולהו קטנים ולא מייתי מקרא אלא דלכתחי' ב"ד נזקקין להם אע"ג דאיכא קצת חובה ולא כ' התוס' לחלק ביניהם אלא לענין אי יכולין למחות

דף ק"ז ע"א בד"ה ובא וכו' ולא כאפותיקי דהמקבל וכו' עכ"ל דהכא באפותיקי סתם ומוכח מדבריהם דבאפותיקי סתם אינו יכול לדחותו לשדה אחרת ובזה ניחא דבריהם בפ"ק דמציע' די"ד ע"ב בד"ה תירץ שכ' יעמיד באפותיקי וכו' דכוונתם דיעמיד באפותיקי מפורש דאין מוכרח מכח קושיתם אלא באפותיקי סתם וע"ש במהרש"א ועיין בש"מ שכ' דהכא באפותיקי מפורש והוא תימה והרא"ש בפ"ק דב"ק כתב דדוקא: בחלקו כל א' שדה דלא יטול חצי מזה וחצי מזה אבל בחלקו כל אחד ב' שדות נוטל שדה מכל אחד ע"ש ופ' מרן בסי' ק"ו דין ז' ועיין מה שכתבתי באה"ע סי' ק'

דף ק"ח ע"א בד"ה ואחין וכו' וא"ת א"כ אחין מן האב נמי לא ליתני וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שיף ז"ל נימא דקמ"ל דיורשין מצד עצמן מצד אחוה ולא מצד משמוש לבד ונ"מ לבן שמכר בנכסי אביו ע"ש ול"ק דע"כ דקושטא הוא דאין יורשין מצד אחוה אלא מצד משמוש דאי מצד אחוה אחים מן האם גמי לידתו דהא אחיו סתמ' כתי' ומשפחתו לא כתיב אלא בשאר יורשין והתוס' בסמוך לא ב' אלא דהו"א אחים מן האם לירתו מצד אחוה קמ"ל מתניתין דאין האחין יורשין אלא מצד משמוש וד"ז לא שמעי' ליה אלא מדתני אחים מן האם לא נוחלין וכו' והא דאמרי' לקמן דאחי האב מכח אב קאתו ומשמע דאחין מן האב לאו מכח אב קאתו דהא הוה ס"ד דאחין קודם לאב אי לאו קרא י"ל דאחר דגלי קרא דאב קודם לאחין מסתבר' לומר דאחין מכח אב קאתו והתוס' שהוכיחו המשמוש מבני אחיות הו"מ לאוכוחי מאחים מן האב אלא דמשום דמהא גופה לא שמעי' לה אלא מדין אחים מן האם דנשנית לבסוף לכך הוכיחו מבני אחיות דנשנית קודם ועיין מהרש"א בד"ז

בא"ד תו לא הוה צריך למתני אחי האם וכו' עכ"ל ור"ל דגם בני אחיות ל"צ למתני דשמעינן המשמוש מאחי האב ואין להקשות דנימא דהו"א אחי האם לא נוחלין ולא מנחילין לכך אצט' למתני אחי האם משום מנחילין די"ל דכיון דשמעי' דין המשמוש מאחי האב ע"כ דאחי האם מנחילין דהא האם ודאי יורשת אחיה ואיכא משמוש

ע"ב פירשב"ם בד"ה אדרבא וכו' ואם אין לו בת וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד צ"ל דקושית אדרבא היא מהגמ' ולא מהברייתא וכן הוא בברייתא בת"כ גבי שדה אחוזה ע"ש דאי סיום הברייתא לא יתכן לומר דלא תירצה הברייתא הקושי' וסמכה ע"ד הגמ' דלקמן ומאי דפריך טעמא דאיכא וכו' הוא מקשה אחר וקושי' דמה ראית של הברייתא היא דנימא אח ואח"כ אב ואח"כ בן ולא כקושי' אדרבא

תוס' בד"ה יכול וכו' בבן הגר וכו' עכ"ל ואין להקשות דכיון דממשמשת משהגר א"כ אפי' יש להמת בן יורש אחיי של מת עמו מכח אביו הגר וקרא קא' דדוקא אם אין לו בן הוא דיורש אחיו די"ל דקרא על חלק המת המגיעו מכח אביו הגר דאם אין לו בן יורש אחיו הכל אבל אם יש לו בן יורש חלק אביו המת אבל אי ממשמשת עד יעקב לא ניחא להו למי' על חלקו קאמר דכיון דמתחלק על כל ישראל אינו מגיעו אלא משהו ודוחק לאוקומי קרא בהכי אבל ק' דהיכי מיתוקמא קרא דבנות צלפחד דכתיב ונתתם את נחלת אביהם להם כיון דממשמשת עד יעקב וצ"ל דקרא דבנות צלפחד על חלק המגיע לאביהם אחר שמתחלק לכל ישראל ושבקיה לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה אבל הני קראי ניחא להו טפי לאוקומי בגר כדכתי' ושוב הראוני שה' מחנה יהודה נרגש מזה

בא"ד א"נ היכא דאיכא בן ובת ואח וכו' עכ"ל ק"ק למ"ל למינקט אח הא בבן ובת סגי דכי ממשמשת לאביו אז האח של מת הוא בנו של האב ושוב אין לו' ממשמשת עד יעקב וי"ל דהו"א דדוקא דיש בן ובת להמת דליכא משמוש כלל אבל באח כיון דצריך למשמוש אמרי' ממשמשת עד יעקב אבל מדכתיב אחיו ע"כ דבמקום אח נמי לא אמרי' ממשמשת עד יעקב ולכך נקטו אח ובהכי י"ל מה שהק' מהרש"א בסה"ד למ"ל הקרוב וכו' די"ל דלפום סברא דהשתא אצט' אחיו כי היכי דלא נימא ממשמשת עד יעקב מיהו הא ליתא דהא מילתא שמעי' לה מדכתיב אחי אביו

בא"ד א"כ נמצא כל נחלות מתעברות וכו' עכ"ל הק' מהרמ"ש ז"ל דא"כ נשמע מזה דלא כלה שבטא דאי כלה שבטא א"כ מתעברות משבט לשבט ולקמן אמרי' גמירי משמע דלאו מקרא שמעי' לה ע"ש ולק"מ דדוקא כי כל השבט קיים ומתעברת הנחלה איכא משום לא תסוב דאז הוא גרוע משאר השבטים אבל אי כלה שבטא ומתחלק לכל ישראל ליכא משום לא ץ תסוב דאז כל ישראל שוין בנחלתם

בא"ד אהאי קרא דאחי אביו סמיך וכו' עכ"ל הק'