משמרות כהונה חלק ב קכז

מילתא קאמרי לשתותו או להריק אבל להריק לחוד לא אמרי'

תוס' בד"ה הבודק וכו' אבל חלא לעולם לא הוי וכו' עכ"ל עיין להת"ח שהביא מהרי"ף דפסחים שכ' דאמרי' הוא חלא וריחיא חמרא ע"ש ואפ"ל דהרי"ף ס"ל מתתאי עקר כריב"ל כמ"ש התוס' בסמוך וכיון דמתתאי עקר יכול להיות דהתחתון חלא והעליון ריחיה חמרא והתוס' כאן קיימי אמ"ד מעילאי עקר

ע"ב גמ' וביותר מכדי מדתו מי פליגי וכו' מקשי' מאי פריך נימא דרבא מוקי לפלוגתא דר"י ורבנן בשהחמיץ כדמוקי לה ר"נ בפ"ב דחולין דף כ"ה ורבא בשלא החמיץ מיירי ובהניח ג' ומצא ד' אפי' שלא החמיץ חמרא הוא כמ"ש התוס' שם ובהניח ג' ומצא ג' ומחצה פליגי ונ"ל דל"ק דלר"נ דמוקי לפלוגתא דר"י ורבנן בשהחמיץ ע"כ דר"י מדינא קאמ' ולא חומרא דאל"ה מתני' דחולין אמאי תרמיה וא"כ אי איתא דרבא מוקי להו בשהחמיץ אמאי לא מוקי פלוגתא דרבנן ואחרי' בכדי מדתו ובשהחמיץ ובפלוגתא דר"י ורבנן אלא ע"כ דרבא כר"א שם דמוקי פלוגתייהו בשלא החמיץ ור"י לחומרא קאמר וכדפירשב"ם מיהו לדברי התוס' בד"ה וביותר לא יתכן לו' כן ומ"מ יש ליישב

דף צ"ז ע"א גמ' הכשירן דמאי אי דמיא וכו' עיין לה' עצי אלמוגים ד"ט ע"ב מ"ש מכאן לדעת הר"מ בפט"ז מה' מ"א ע"ש

תוס' בד"ה שמרים וכו' דאי הקדיש שמרים לעולם אסור עכ"ל והא דלא מוקי הגמ' לההיא דהקדש לעולם אסור בהקדש שמרים משום דא"כ אפילו תרומה ומעשר אם הפריש שמרים אסור

בד"ה ל"נ וכו' ושמא על חשוב וכו' עכ"ל ק' מהתוס' הביאה הר"ש ברפ"ו דמכשירין דקתני בההיא בבא גופה דהמעלה פירותיו וכו' ירד טל עליהם או גשמים ע"ש ועוד י"מ ממתני' בפ"ג שם המוליך חטין לטוחן וכו' ע"ש

ע"ב גמ' ואע"ג דעבדיה במסננת כר"נ וכו' בדרישה בי"ד סי' קי"ו הק' דהטור שם פ' כרבנן דאפי' עבריה במסננת אסור ובא"ח סי' רע"ב כ' דלקידוש פסול משמע דפ' כר"נ והט"ז שם בי"ד תי' דס"ד דלקידוש ליתכשר משום מצוה כיון דלר"נ שרי אע"ג דהלכה כרבנן משום מצוה שרי ולזה השמיענו הטור דאפילו לקידוש אסור ע"ש ולפ"ד צ"ל דהא דקאמ' הגמ' דעבריה במסננת כר"נ לאו היינו דס"ל כר"נ אלא דלקידוש לחוד קאמר כיון דאיכא ר"נ דס"ל שרי ולקושי' הדרישה לפי מה שמתבאר מהירוש' ס"פ לולב וערבה דמסננת ל"מ אלא ליין ולא למים ע"ש לה' קרבן העדה א"ש דברי הטור

רשב"ם בד"ה חמר וכו' וי"מ לקידוש ול"נ עכ"ל טעמו משום דלקידוש פלוגתא דר"י ורבנן דפ' ע"פ דק"ח ורבא גופיה ידע לה כמ"ש שם ע"ש ע"כ מפ"ל לבעיא דהכא לנסכים ופשיט ליה דפסול מקרא דאל תרא יין דמפ"ל משום דמשכר טפי ובנסכים בעי' דמשכר ואליבא דרבנן מיירי הכא אבל לר"י מפ"ל משום חשיבותא וע"ש בתוס'

דף צ"ח ע"א בד"ה האי מאן וכו' אם נגנב או נאבד וכו' עכ"ל מפירושו נר' דס"ל דמקבל העיסקא לא הוי ש"ש וכדעת הרמב"ם ודלא כהראב"ד ועיין להטור בי"ד סי' קע"ז ובב"י שם ועיין במקובצת

תוס' בד"ה האי מאן וכו' ומיהו קשיא ללישנא וכו' עכ"ל אזלי לשי' שכ' לעיל בד"ה ואם ידוע דחלא היינו תקפה אבל אי חלא לאו היינו תקפה ניחא קושיתם דדוקא החמיץ הוא דמזלא דמריה גרים ועיין להתוס' בפ' אז"נ דס"ד ע"א ע"ש

ע"ב בד"ה ריש' וכו' אא"כ יש לו שש על ח' וכו' עכ"ל עיין במהר"ם לובלין ז"ל והא ודאי דקי"ל הלכה כרע"ק מחבירו ומדכ' התוס' שש על ח' נר' דס"ל דסיפא דקתני בית קטן שש על ח' כ"ע היא וכפירשב"ם וא"כ הגמ' שם בסוכה שהק' מחצר הומ"ל מבית גופיה מסיפא דמתני' ונר' דדוקא למ"ד בגמרא דרפת בקר רע"ק קתני לה בבא שאחריה דבית קטן נמי רע"ק היא וכדפירשב"ם אבל למ"ד ריש' קתני לה גם בית קטן ריש' היא וא"צ לחלק בין בית חתנות לבית קטן ופלוגתייהו בכל ענין וכיון דאיכא פלוגת' י"ל דאיכא תנא ג' ולכך פריך מחצר וכמ"ש בתשו' המימוני שהביא הר"מ בסי' רי"ד ע"ש

דף צ"ט ע"ב גמ' ש"מ לא עביד איניש וכו' ואף על גב דאיכא פסידא לכ"ע עביד איניש דינא לנפשיה אפי' הכי שייך לישנא דש"מ וכו' ולפ"ז לא מוכחי מידי התוס' בפ' כל כתבי דקכ"א ע"א בד"ה ש"מ דברי' אתיא או בצריך לפחמין ע"ש דאפי' דמדרבנן כ"ע אין מצווין להפרישו שייך לישנא דש"מ דאין לו' דהכרח התוס' הוא מהמסקנא דבעושה ע"ד אביו ואי בדרבנן הוא ס"ל דספי' להו בידים ואפי' עושה ע"ד אביו שרי דמדקבעו דבריהם בש"מ מוכח דמלישנא דש"מ דייקי וע"ש להרשב"א בחי'

דף ק' ע"ב תוס' בד"ה ורומן וכו' ור"י נמי אמאי פליג התם ומטהר וכו' עכ"ל ואע"ג דאמרי' התם דר"י ל"ל בוקעת מ"מ לא דייק התם אלא ממאי דתני עלה וכונתם דממתני' גופה הו"ל לדייק דר"י ל"ל בוקעת כיון דאין לחלק בין יש בו פותח טפח לאין בו פ"ט לענין טומאה רצוצה וע"ש בפירש"י ועיין מהרש"א

בא"ד וי"ל דבכלים וכו' עכ"ל וצ"ל דדוקא ביש בו פ"ט הוא דבכלים לא מבטיל ליה דבאין בו פ"ט אמרי' התם בהדיא דת"ק אית ליה בוקעת ומ"מ צריך טעם למה יש לחלק ביניהם בכלים

דף ק"א ע"א בד"ה ותו וכו' דמת תופס ד"א וכו' עכ"ל לפי שי' רשב"ם דלעיל דבחללי טפח אינה בוקעת אלא מדרבנן י"ל דבדרבנן לא גזרו תפיסת ד"א ובחצר הקבר דאמרי' התם דתופסת ד"א אי לאו דמסייע מחיצתה היינו מן הצד דמטמא במגע מדאורייתא אבל ע"ג אינה בוקעת אלא מדרבנן ול"ג תפיסת ד"א

בד"ה דעביד וכו' דהא לא מסיימי מחיצתא וכו' עכ"ל נר' דמפרשי דכוכין דבפתח עושים אותם בתחילת קרקע החצר דלא כדמשמע מפירשב"ם דעביד בקרקע המערה דלפירושו ל"ק קושיתם דכיון דהמערות עמוקים מקרקע החצר כמ"ש התוס' לעיל והכוכין עביד להו בקרקע המערה א"כ מנכרי מחיצתא בעומק דהעומק הוי מחיצה כמו הגובה ולא ידענא אמאי לא מפרשי כפירשב"ם ועיין למהר"ם לובלין במ"ש בתי' רשב"א בדבור זה ע"ש

ע"ב גמ' בקרן זוית וכו' עיין מ"ש מהרש"א לפי' הי"מ שכ' רשב"ם דא"כ הו"ל ד"א וד"ט והרי כל גובה המערה ד"א ע"ש ודבריו שלא בדקדוק