משמרות כהונה חלק ב קכה

ע"ש והוא תימה דא"כ בפ"ג מה' גוילה דכ' דין צלוחית דמשנתנו אמאי דנשתמש בה אפי' נטלה למוד לבנו של בעה"ב חייב דהוי כהכישה

תוס' בד"ה לעשרה וכו' דבדמאי מעשרן והן שלו וכו' עכ"ל ולרשב"ם דפי' דנותנן ללוי י"ל דס"ל דברייתא הלזו אתיא כר"מ דס"ל מעשר ראשון אסור לזרים כדאיתא ביבמות דפ"ו ע"ש וכיון דאסור לזרים בע"כ נותנו ללוי והא דלא ימכרנו ללוי משום דחיישי' דילמא אתי לידי תקלה כמ"ש רש"י בסוטה דמ"ח גבי ת"מ ואפי' דמפרשי' שם נר' דדוקא בת"מ דבמיתה הוא דחיישי' לתקלה רשב"ם לא ס"ל כן ועיין להתוס' ביומא ד"ט ע"ש והכריחו לאוקומי בריית' כר"מ משום דסתם מעשר הוא מעשר ראשון ומדלא קתני נותן לו דמי ת"מ ומחזיר לו המעשר דחולין הוא מוכח דס"ל מעש"ר אסור לזרים ועי"ל פי' רשב"ם כיון דהכא מוקמי' לה בחסיד דמקיים דובר אמת בלבבו ודאי דאינו רוצה לזכות בדבר מכח תפיסה דטעמא דמעשרן והם שלו הוא משום דהמע"ה

גמ' אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מוכח מכאן דקנו להו ול"מ למי' לכ"ע בעינא למזבן ולכם לא בעינא למזבן ועפירשב"ם ומכאן י"ל ספיקו של ה' מוצל מאש סי' ועיין לה' קול אליהו ח"ב חח"מ סי' י"ט עש"ב

דף פ"ט ע"א בפירשב"ם בד"ה לא יאמר וכו' ולא היה דאם היה יכול לצמצם וכו' עכ"ל לכאו' נר' דכוונתו דההכרעה לעולם טפח אלא דבדבר קל בנקל יכריע טפח מיהו הא ליתא דבמתני' כ' רשב"ם גופיה דבפחות מליטרא לא בעי טפח ע"ש ע"כ צ"ל דה"ק כיון דאפשר לצמצם כל רביע ליטרא נותן לו הכרעה רביע טפח בצמצום וא"כ שוין ההכרעות והאית דמפרשי ס"ל דצריך טפח אפי' לפחות מליטרא וא"כ אפילו דאפשר לצמצם יש יתרון בהכרעות

ע"ב גמ' אסור לאדם שישהה וכו' הר"מ בפ"ז מה' גניבה כ' הטעם שמא יקחנה אדם אחר שאינו יודע שהיא חסרה וימדוד בה ולפ"ז צ"ל דטעמא דמהנדסי משום דכיון דאיכא דמהנדסי לא יקחנה אדם עד שידע שהיא שלימה דירא הוא מן המהנדסי שמא חסרה היא ועיין למרן בב"י סי' רל"א

בפירשב"ם בד"ה תומן וכו' וקשיא לי וכו' עכ"ל הו"מ לאקשויי נמי דא"כ חצי תומן היינו עוכלא ואיך מני להו תנא דבריית' בתרתי ועיין במהרש"א

דף צ' ע"א בד"ה שלישית וכו' לקמן מפרש וכו' עכ"ל נראה דמפרש דקו' הגמ' דבסמוך למ"ל שלישית כיון דאיכא רביעית ומלבד מה שהק' מהרש"א ע"ז עוד ק' דרביעית אתי למטעי ביבש וכה"ג כ' בדבור שאח"ז וא"כ טפי הול"ל דלא ליתני רביעית וכמ"ש מהרש"א אמאי לא תני חצי שלישית י"ל לשי' רשב"ם דמפ' דקושי' הגמ' היא על שלישי' ומשני משום דהוי במקדש וכיון דעיקר מדה של שלישית לא תיקנו אלא משום דהוי במקדש לא תיקנו חצי שלישית כיון דלא הויא במקדש

דף צ"א ע"א אבצן זה בועז נ"מ לכדרבה וכו' פירשב"ם לאשמועי' לערב אל תנח ידיך וק' מנ"ל דלא מתו כולן קודם שנשא רות דהשתא לא שמעי' לערב אל תנח ידיך היכא דיש לו בנים ובגמ' גופא אין להקשו' נימא דנ"מ לאלמון שנשא אלמנה דמברך ברכת חתנים דמהא הוא דנ"ל כדפירש"י בפ"ק דכתובות ד"ז ע"א די"ל דהא מילתא כבר שמעינן לה ממילתא דר' יצחק דלעיל דאותו יום שבאת רות מתה אשתו של בועז ורבי יצחק גרסי' דתנא הוא ולא רב יצחק האמורה וא"כ מאי קמ"ל רב ועיין להרב בכור שור בנימוקיו למכילתין ע"ש

עוד בגמ' היינו אור כשדים ונ"מ לברכה כדפי' רשב"ם וש"מ דכל יוצאי חלציו מברכין ועיין להטור בא"ח סי' רי"ח ע"ש

דף צ"ב ע"א רשב"ם בד"ה לשחיטה וכו' ואפי' לסומכוס וכו' עכ"ל הק' מהרש"א דהרי בפ' המניח אמרי' א"נ לכי הא דשמואל וכו' דמשמע דשמואל לא אתי כסומכוס ע"ש ול"ק דרשב"ם הוק"ל למאי דקי"ל כסומכוס וקי"ל כשמואל קשיא הילכתא אהילכת' ומתרץ דלפום מאי דקי"ל כסומכוס י"ל דקי"ל כלישנא קמא שם בפ' המניח ולא קי"ל כל"ב דא"נ ולל"ק י"ל דסומכוס מודה בהא דשמואל דאיכא טענה טובה דהול"ל לרדיא קבעינא גם מה שהק' מהרש"א אפירשב"ם דבסמוך דבעי' שהיו מכירין דא"כ אמאי לא משני הגמ' בשלא היו מכירין ע"ש י"ל דאי לוקח לא זבין אלא לרדיא אלא דהמוכר אינו מכירו ליכא טענה טובה דהלוקח כיון שיודע בעצמו שהוא עובד אדמה לא הו"ל לפרש דאינו יודע שהמוכר אינו מכירו שהוא עובד אדמה ואי הוה משני הגמ' הכי הוי שמואל דלא כסומכוס מיהו אכתי קשיא קושי' מהרש"א בגמ' שם בפ' המניח ע"ש

ע"ב גמ' בתר רובא אזלי' וכו' במקובצת הקשה אמאי לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בפ"ק דחולין די"א והם דברי התוס' בפ"ג דבכורות דסמוך מיעוטא לחזקה לא הוי אלא מדרבנן ע"ש ניחא שפיר דדוקא באיסורא הוא דאמור רבנן להחמיר ועיין להשע"ה ה' יבום דק"ח שהוכיח מדברי הרשב"א דס"ל דדאורייתא הוא ע"ש וזה דעת המקובצת

תוס' בד"ה ואמאי וכו' מגו דאי בעי אמר פרעתי וכו' עכ"ל קשיא דכיון דמגו במקו' חזקה איבע"ל בגמ' בפ"ק דמכילתין ולא איפשיט' ורובא וחזקה רובא עדיף מאי ק"ל נימא דלרב דמשוי ממונא לאיסורא מגו במקום רובא לא אמרי' ונ"ל במ"ש מהרימ"ט חא"ה סי' כ"ז שהק' היכי אזלי' בתר חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו הא קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש בתר חזקה ותי' דהא דרובא עדיף מחזקה ה"ד חזקה דלא אתיא מכח סברא אבל חזקה דסברא כההיא דאין אדם פורע בתו"ז חזקה עדיפא מרובא ע"ש ולפ"ז י"ל דדוקא בההיא חזקה דסברא הוא דמבע"ל בגמ' אי אמרי' מגו במקום חזקה אבל בשאר חזקות פשיט"ל דאמרי' מגו וה"ה לרובא ועיין להתוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"ב ע"ש

בא"ד דגט גובה עיקר וכו' עכ"ל ובאלמנה נמי גובה בעדי מיתה כמ"ש התוס' שם בכתובו' ודלא כמהרש"א ז"ל

בד"ה ואמאי וכו' ואי ל"ל קול אמאי הוי גילוי מילת' וכו'. עכ"ל מכאן יש להוכיח דאפי' עבר זמן הרב' לא אמרי' ע"י הזמן היה קול ונשכח דלא כמהרימ"ט חח"מ סי' כ"ו ע"ש דאי איתא לא מק' מידי

דף צ"ג ע"א גמ' לאו משום דרובא הכי