משמרות כהונה חלק ב קכד

הרשות ומוכר קלתות שאני דמפקיר לה לכל המניחין קלתות ולא הויא אלא כמו סימטא כמ"ש בדבור שאח"ז וע"ש מ"ש בזה המח"א ודע דלדעת הרמ"ה שהביא הטור דאפי' נתן לו רשות בפי' בעי דלימא ליה זיל קני עש צ"ל ההיא במוכר קלתות דמהני רשות אפילו דלא קני כמ"ש התוספות בסמוך משום דבההיא הנאה דקנתה ממנו קלתה גמר ומשאיל לה מקום לקנות מה שבתוך קלתה וכתב הטור דמדברי הר"י ן' מיגש אין נראה כן אלא דרשות לחודא מהניא ע"ש והיינו מדכ' הר"י ן' מיגש והוי כאלו משאילו כמ"ש הב"ח אבל עיקר דינו של הר"י ן' מיגש מודה בו הרמ"ה כמו שנראה מדברי הרמ"ה בחי' בשמעתין ע"ש ומה שהק' המח"א לדעת הר"י ן' מיגש מגמ' דפ' הריבית דס"ז ע"ב ע"ש י"ל דש"ה דהרשות היא ממילא ולא שנתן לו הרשו' בפי' להניח כליו

בא"ד משום דברשות מוכר מבע"ל וכו' עכ"ל כ' הת"ח דהבעיא היא ע"כ במדד דבלא מדד אפי' בסימטא ל"מ אלא ע"כ דמבע"ל במדד ואע"ג דמהני בסימטא י"ל דברשות מוכר ל"מ וכ"כ הרא"ש ע"ש ולפ"ד א"צ למ"ש מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה ב"מ גם לפמ"ש מהרש"א שם דבקני מבע"ל א"ש הכא אפי' בלא מדד

בד"ה משך וכו' אלא החמרין משכו את החמורים וכו' עכ"ל והא דנקט בסיפא פירקן ולא נקט משך החמורים י"ל דקמ"ל דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קני ואי באת לפשוט הבעיא דשמעתין י"ל במתאכלי דתומי וכי משך החמורים נמי ל"ק וזיל הכא קמדחי לה וזיל הכא מדחי לה ולא תוכל לפשוט לא בעיא דשמעתין ולא בעיא דמציעא דהבעיא דהתם נמי לא נפשטה

דף פ"ו ע"א בד"ה ומדכליו וכו' דילמא מתורת משיכה וכו' עכ"ל י"ל דמשמע ליה להגמ' דמאי דקתני פסק עד שלא מדד היינו פסק אחר שפירקן שו"ר שכ"כ התוספות בפ"ק דמציעא ד"ט ע"ב ע"ש

בד"ה והא וכו' אלא מטעם חצר וכו' עכ"ל אבל רשב"ם כ' דסוגיין אפילו באוקמתא דצירף נר' דחולק בזה דידו לאו מדין חצר ובס' מח"א בסופו בלוח הטעיות כ' הרב בנו דידו מדין חצר וישב עפי"ז מאי דק' על הרמב"ן בפ' הזהב במעשה דר"נ ע"ש וד"ז מחלוקת רשב"ם והתוס' ועיין להרמב"ן בחי' שכ' כדברי התוס' ע"ש

בא"ד וי"ל דיש דברים וכו' עכ"ל ור"ל דלפום ס"ד במיצעי מיירי והגמ' שם בפ' א"נ דמוקי לה במיצעי צ"ל דס"ל כאוקמתא דצירף ידו ולפי תי' זה כי מוקי לה במיתנא ע"כ דברברבי מיירי וק"ק דאם כן פשיטא כדפריך הגמרא שם וע"ש בתוספות שהוכיחו בקושיתם משינוייא דגמ' וע"כ לא כ' תי' זה דיש דברים ץ וכו' שם ע"ש

בד"ה לצדדין וכו' כדמשמע לעיל דמוקמי' וכו' עכ"ל ק"ק מאי ראיה היא זו נימא דרישא דהגונב בידו מיירי דהוי חצרו כמ"ש בדבור הקודם דסיפא דמגרר הוא דלא מ"ל בצירף ידו דמלישנ' דבריית' משמע דע"י הוצאה קאמר וי"ל דידו הוי כמו כליו דמדין חצר נמי הם ומבעיא לן לעיל אי כליו של לוקח ברשות מוכר מהני וסלקא בבעיא ואע"ג דהבעיא היא אי בטל הכלי אגב הרשות ה"נ י"ל בידו דבטלה ברשות של אחרים ורשב"ם דלא הוכיח ד"ז מגמ' גופה כהוכחת התוס' י"ל דעדיפא מינה מוכיח מההיא דקדושין דאפי' במקום דמהני משיכה מהני הגבהה דאי מההיא דהגונב כיס י"ל דדוקא ברשות בעליו כיון דלא מהני משיכה דאפי' ברשות דמהניא משיכה מהניא הגבהה

ע"ב בד"ה ראשון וכו' דאיכ' לאוקומי כשנתמלא' דלפירשב"ם שלפנינו מוקי לה במכר לו כולה ול"ק קושי' התוס' ע"ש י"ל דגם לפירשב"ם מ"מ יש ללמוד מדבריו דאי מכר לו במדה דוקא שנתמלאת המדה ואמאי לא תני גם לוקח בהדי ר"ה גם מפירשב"ם בד"ה מצאתי שכ' דקתני בהדיא עד שלא נתמלאת וכו' נראה דכ"כ לאפוקי הדירסא האחרת דאיכא לאקשויי עלה נוקמה בנתמלאת

בא"ד וליתני כר"ה וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דנימ' דאי קתני לוקח הוה משמע דכליו של מוכר ברשות לוקח ל"ק לוקח ותפשוט מינה דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ע"ש אינו מוכרח דדוקא אי אמרי בחדא קנה תפשוט מינה כאידך ל"ק אבל אי בחדא ל"ק י"ל דבאידך נמי ל"ק דבעי' כלי ורשות כמ"ש במלחמות וכמ"ש המח"א בה' קנין חצר דף י"ז בדעת כליו של מוכר ברשות לוקח קנה לוקח ולכך לא תני לוקח בהדי ר"ה וצ"ל כדברי מהרש"א בתי' ע"ש

דף פ"ז ע"א גמ' ה"נ קמא קמא מיפסק עיין בש"ע א"ח סי' ש"ו דין ד' וע"ש במג"א ועיין למר"א ששון סי' ע"ג

פירשב"ם ד"ה אבל וכו' הא כיון דיכול לחזור דכל יום ויום וכו' עכ"ל המח"א ריש ה' פועלים הוכיח מזה דאי מכירה אחת היא אינו יכול לחזור אפי' הקדים לו שכרו ע"ש ואינו מוכרח דמ"ש רשב"ם יכול לחזור היינו בעה"ב אבל השכיר יכול לחזור בו לעולם מטעמא דלי בני ישראל עבדים

ע"ב גמ' אבידה מדעת היא מבואר מסוגיא הלזו דבאבידה מדעת לא הוי הפקר וא"י לזכות בו לעצמו אלא דאינו מחוייב בהשבתה וכ"פ הר"מ בפי"א מה' גזילה ומה שק' לזה מגמ' ר"פ א"מ גבי מכנשתא דבי דרי כבר משני לה שפיר הפרישה בסימן רס"א דש"ה דאפקרינהו ממש ואין דעתו לחזור וליטלן משום טירחא ע"ש ואכתי ק"ל מגמ' שם בפ' א"מ דכ"ב ע"ב דפריך אהא דתניא כדי יין ושמן הרי אלו שלו פשיטא אבידה מדעת היא הרי דבאבידה מדעת הרי אלו שלו כדעת הטור שם בסי' רס"א וסוגיא דשמעתין וי"ל דש"ה דס"ס ביד קטן שלחו ועדיף מהניחו בר"ה ולדעת הר"מ צ"ע ועיין להמח"א בה' זכיה מהפקר סי' ו' ע"ש

דף פ"ח ע"א רשב"ם ד"ה אימור וכו' לימא דרב' תנאי היא וכו' עכ"ל אבל אין לו' דרבה מוקי לה כדשמואל דמ"מ רבה לא אתי כר"י דלרבה כיון דנטלה חייב בה אבל לקמן באוקמתא דשואל שלא מדעת מ"ש רשב"ם דמאי דאמר בפ' המפקיד וכו' הוא לרבנן וכו' לא נתכוון לישב דלא נימא רבה תנאי היא כמ"ש מהרש"א דהא י"ל דלרבא מוקי פלוגתייהו בדשמואל אלא דל"ג שם בהמפקיד אלא והאמר רבא גזלן הוי ול"ג לרבנן ולזה קאמר דמאי דקאמר סתמא גזלן הוי היינו דפריך מרבא אליבא דרבנן ודע דמרן בב"י בסי' רס"ג כ' בדעת הר"מ דאפי' בכלים חייב ומאי דפריך הגמ' אימור וכו' דחויא בעלמא הוא