משמרות כהונה חלק ב קכא

דהמק' מעיקרא ידע לה לאוקמה במשוך ובקפידא פליגי אלא דס"ד מדהזכיר זכיר מסירה משמע דפליגי נמי בהא דלר' דוקא מסיר' כמ"ש בשם רשב"ם ולרבנן משכיר מהניא ול"מ מסירה כיון דא"ל משוך וי"ל דדחיקא להו למימר דפליגי בתרתי. במ"ב הק' לשי' ר"י מאי פריך משיכה בר"ה מי קניא והא אביי ורבא וכו' נימא דאמרו אביי ורבא מסירה בר"ה היינו אפי' מסירה וכ"ש משיכה דעדיפא ותי' דא"כ הול"ל משיכה בכ"מ כדקאמרי בהגבהה ולשי' רשב"ם אכתי קשיא דהא פירש בכ"מ היינו אפי' ברשות מוכר ומסירה ל"ק ברשות מוכר ולקושיתו י"ל כיון דר' ס"ל דלא קניא משיכה בר"ה תו ל"ל דנקטי מסירה וכ"ש משיכה ועי"ל כיון דאמרי משיכ' קונה בסימטא ולא מסירה משום דמהניא משיכה א"כ ע"כ דבה"נ דאמרי מהני' מסיר' ע"כ דלא מהניא משיכ'

ע"ב בד"ה אמר וכו' דדילמא סבר ר"פ וכו' עכ"ל ומאי דפריך וכי לצור וכו' היינו דבקני סגי ולמ"ל כל שעבודיה ועי"ל דלפ"ד רשב"א ר' ס"ל צריך לו' לו קני וכו' אלא דא"צ לכתוב וכ"נ מדבריהם אח"כ וכ"כ התוס' בפ' הא"מ ולר' א"צ כתיבה אלא לראיה שאמר לו קני לך וכו' והגמרא פריך למ"ל אמירה כלל ועיין במ"ב ועיין להמש"ל

דף ע"ז ע"א בד"ה קני וכו' דכמה שאינו יכול להקדישו וכו' עכ"ל ואפי' לאביי דס"ל התם דיכול להקדישו דלמפרע גובה היינו אי גבה לבסוף ע"ש כדפירש"י ולכך לאביי בעי מסירה כדמוכח בפ' ג"פ דקע"ו ע"ש ועמ"ש בדבריהם שם בחי' לפסחים עש"ב

בא"ד ויכול לו' לו לאו בע"ד וכו' עכ"ל נר' דס"ל כדעת הראב"ד שהביא הב"י רסי' ס"ו דצריך לו' לו זיל דון וכו' ואי לא כ' ליה הכי אפי' כ' לו כומ"ס יכול לו' לו הלוה לאו בע"ד דידי את ע"ש ולכך קאמרי שפיר צריך טעם לזה למה ל"ק קנין גמור לענין זה וגם לענין שא"י למחול הקשה הרמב"ן ז"ל בחי' אי מכירת שטרות דרבנן היכי אמרי' בפלוגתא דר"מ ולרבנן בפ' הא"מ דפליגי בדשמואל וכו' כיון דלא קנתה מדאוריית' היכי הוי מקודשת ונדחק דמקודשת מדרבנן קאמר ע"ש ולפמ"ש התוס' דטעמא דל"ק משום דאין בידו להקדישו כדאמרי' בפ' כ"ש לפ"ז לאביי שם דאמר יכול להקדישו אי גבאו לבסוף דלמפרע הוא גובה י"ל דכל הך סוגיא הב' הא"מ אזלא אליבא דאביי ובגבאתו לבסוף מיירי וכיון דלמפרע הוא גובה שפיר הויא מקודשת מדאוריית' ורבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה מוקי לפלוגתייהו דר"מ ורבנן בפלוגתא דר' ורבנן וס"ל לר"מ כר' דאותיו' נקנות במסירה ולדידיה מכירת שטרות דאורייתא דלא כ' התוס' שהיא מדרבנן אלא לדידן דקי"ל דאותיות אין נקנות במסירה אבל לר' כיון דבמסירה לחוד קני הו"ל כשאר מטלטלין ועפי"ז ניחא מאי דק' לדעת התוס' דמכירת השטרות מדרבנן מדאמרי' בפ"ח דבכורות דר' דריש לקראי דפדיון בריבויי ומיעוטי לא ממעט אלא שטרות והיכי ממעט שטרומ ועפי"ה ניחא דלר' דאותיו: נקנות במסירה הוי מדאורייתא ועיין לה' הלכות יו"ט דקצ"ח ע"א ע"ש ולפי"ה לשי' התוס' דאי מדאורייתא קני אין יכול למחול שפיר יש להוכיח דגרסינן בדברי אמימר אותיות אין נקנות במסירה מדקי"ל כשמואל דהמוכר שט"ח יכול למחול והתוס' לקמן דלא הוכיחו מזה אזלי בשי' ר"ת דאפי' אי מדאורייתא קני יכול למחול ובעיקר מאי דמבואר מדברי הרמב"ן ז"ל דאי לא קני מדאורייתא אינה מקודשת מדאורייתא עיין להב"י באה"ע סי' כ"ח גבי קדשה בחוב במעמד שלשתן ע"ש

בד"ה אמר וכו' ור"ן נמי אמר לא מהדר וכו' עכ"ל ק"ק מאי מוכחי מר"נ אימא דס"ל דצריך להביא ראיה כאביי בפ' ג"פ וא"כ כיון ל"מ להימנה מה"ט וי"ל דא"צ ראיה אלא לגבות החוב אבל לתפוס הנייר א"צ ראיה וא"כ יכולה לתפוס הנייר ע"ד שכ' התוס' בההיא דהכותב לקמן אבל ק' אפי' אי ס"ל לרבא ולר"נ אותיות אין נקנות במסירה להימנה במגו דאי בעיא אמרה שמכרו לה בשויו או שיש לה עליו חוב ותפסה אותו בהחוב ההוא כההיא דהכותב וי"ל דאפי' יכולה לתפוס הנייר מ"מ הלוה עדיין מחוייב להמלוה ויכול לתובעו כמו מלוה בע"פ וא"כ ליכא ליהמנה בהאי מגו לו' פריע הוא אבל אי אותיות נקנות במסירה אלא דצריך ראיה לגבות א"י המלוה לתבוע מהלוה בלא שטר. דהא מספק"ל שמא מכרו לה במסירה ומהני הקנין ועיין לבעה"ת שנ"א ריש ח"ד והביא קצת דבריו הטור סימן ס"ו וע"ש להב"י

בא"ד ולשמא מסר לצור וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דבההיא דהאשה שלום נמי לא מוכח רבא אלא מדלא חיישי' למסר לו לצור דלגבות ידע דל"מ ע"ש ואביי דדחי שם מאי אמרת שמא מסר לו אותיות נקנות במסירה צ"ל כיון דאותיות נקנות במסירה ודאי לא מסר לו אלא לגבות ולא לצור

בד"ה חוזר וכו' שע"י השטר יצא הקול וכו' עכ"ל אע"ג דגם בעדים לחוד יצא הקול כדאיתא שם בפ' חזקת מ"מ שטר מוציא קול טפי דעדים לא מפקי קלא כולי האי דבגמ' בקדושין דכ"ח ע"א אמרי' בצנעא זבין והיינו לגבי עבד ע"ש בשיטה שלא נודע למי ע"ש ושטר דמי לעבד כמ"ש הרא"ש בשמעתין דהוי פיטומי מילי כדאמרי' בפ' אז"נ נר' דדבריו סתראי למ"ש שם בפ' אז"נ ע"ש ובמ"א כתבתי בזה

ע"ב בד"ה ונקנה וכו' וא"ת והיכי מוכח וכו' עכ"ל לפמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' לעיל בהפוך הדף בשם הראב"ד ז"ל דדוקא בשטר הוא דאמרי' אחריות ט"ס אבל המוכר שדהו בעדים לא אמרינן אחריות ט"ס ע"ש מתורץ שפיר קושיתם הלזו דמהני קנין השטר לאחריות ולא לראיה לחוד

בא"ד דס"ד דלא נתרצה לו עד שיחזיק וכו' עכ"ל ולפי ס"ד דגמ' גם מתני' דקתני נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים וכו' לאו באגב מיירי אלא כה"ג דנקנה השטר ע"י רצוי ולהכי קאמר זו היא ששנינו וכו' ודע דנחלקו הרי"ף והרז"ה בשטר שכתוב בשם אדם אחר לאיזו סיבה ואח"כ רצה למוכרו לאותו אדם שכתו' בשמו דדעת הרי"ף צריך כתיבה ומסירה ודעת הרז"ה דבמסירה לחוד סגי והרשב"א ח"ב סימן רי"א הוכיח כדעת הרי"ף מגמ' דפ' האשה שלום דקט"ו גבי עובד' דננאי בר חבו ע"ש ולדעת הרז"ה י"ל דשאני התם דמתחילה נכתב בשם בעליו אלא דאתרמי שמא כשמא אבל היכא דמתחל' נכתב בשם זה הקונה אה"נ דבמסיר' לחוד מהני ומ"מ אין זה ענין למ"ש התוס' כאן לחלק בין שטר שכתוב בשם מוכר ללוקח לשטר שיש לו על אחרים והרי הוא כמבואר ועיין להתוס' לעיל דס"ו ע"א שכ' דנקט מסירה לאפוקי מפקיר שטרותיו וכו' ע"ש והש"ך סי' ס"ו סקכ"ה הק' הא בלא"ה בעי' כומ"ס ע"ש וי"ל דנ"מ לשטר שכתבו בשם אדם אחד ואח"כ הפקירוהו בעליו ועמד זה שכתוב בשמי וזכה בו דבכה"ג לא