משמרות כהונה חלק ב יב

בבירך דהא בשור ושור פיסה"מ ליכא האי סברא ואמרי' אי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי ותמיה אני על פסקי הר"מ דנר' דסתראי נינהו דבפי"ב מה' נ"מ פ' כר"נ ופ' גם בשור ושור פיסה"מ דמשלם ח"נ ובפ"ח שם פ' האי מימרא דר' אבא דשלמים שהזיקו אינו גובה מהבשר כנגד האמורין ואמאי לא אמרינן אי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אי לאו האי סברא דתוראי בבירך וכדאמרי' בשמעתין

והנה הר"מ שם פ' קדשים שיש בהן מעילה פטור אם הזיקן ומשמע דפ' כריה"ג וכ' הלח"מ דמפ' דבן עזאי פליג אריה"ג ולא מפרש כדפי' רש"י ע"ש ולפ"ד דברי רש"י סותרין זא"ז דבתמורה ר"ח מפרש דריה"ג בשלמים ובכור ומעשר ע"כ נר' דמ"ש כאן דן' עזאי מפרש ר"ל דפליג את"ק דברייתא ואומר דריה"ג לא אמר אלא בשלמים ומ"מ ת"ק דברייתא ס"ל אפילו מעשר דקדשים קלים סתם קאמר והר"מ פ' כת"ק ומה שהק' הלח"מ ממ"ש הר"מ בה' גניבה ע"ש במה שפי' בגונב טבלו ובמגדל עוז ועיין לה' מש"ל בפ"ד מה' א"מ דין ח'. ודע דבפ' מרובה דף ע"ו מוקי למתני' דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כריה"ג וע"ש בפירש"י שנדחק במה שפטור על הטביחה משום דשם הקדש וכו' ע"ש ואילולי פירש"י הייתי אומר דכיון דלריה"ג הדיוט והקדש שותפין בו דהא מודה באימורין דממון גבוה נינהו לכך פטור מד' וה' דארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא חמשה חצאי בקר דהא פטור מה שכנגד האימורין וכמ"ש שם בדף ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' למעוטי נגח ואח"כ הקדיש וכו' נראה דאתיא כר' ישמעאל בפ' המניח דף ל"ג דאמ' יושם השור ואע"ג דאמרי' התם הקדישו אינו מוקד' מדינא היינו בקדושת דמים אבל בקדושת הגוף קי"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד כמ"ש התוס' שם ע"ש וכן הפקר מפקיע מידי שעבוד ועיין למהרש"א במ"ב שכ' דה"נ בקדם וזכה איירי ועיין בר"פ ז"ל מ"ש באוקמתא דקדם וזכה ע"ש מיהו ק' לפמ"ש התוס' בגיטין דף מ' דההיא דפ' המניח אפי' בכה"ג איירי ומדינא לא קדיש דלא מצי לסלוקי בזוזי וכן ק' להר"מ בפ"ח מהלכות נ"מ דבדין ד' פ' לדינא דשמעתין ובדין ז' פ' הקדישו אינו מוקדש אלא כדי שלא יאמרו ע"ש וצ"ל דהכא במועד איירי דקדיש מדינא כדאיתא בפ' המניח ע"ש

תוס' בד"ה חצר וכו' ומיהו לספרים וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א במ"ב ומיהו הומ"ל היפוך הניחא לרב וכו' ע"ש הוא תמוה ממ"ש התוס' בדבור שאח"ז ע"ש

דף י"ד ע"ב תוס' בד"ה ביתמי וכו' דשעבוד' ל"ד וכו' עכ"ל הא דלא תי' דס"ל מלוה הכתובה בתירה ככתובה בשטר כמ"ש לעיל דף ח' ע"א אברייתא דכולן נכנסו תחת הבעלים משום דסתמא בערכין דף ז' ס"ל לאו ככתובה וע"ש בפירש"י במאי דפריך הגמרא מבור ומה"ט לא משני הגמ' בסוף בתרא כי פריך ארב ושמואל מבור במלוה הכתובה בתורה ואע"ג דשמואל ס"ל בפ"ק דקדושין לאו ככתובה לא איכפת לן בזה כיון דפלוגתא דתנאי היא במלוה הכתובה בתורה משא"כ בפלוגתא דשעבוד' כמ"ש מהר"ם לובלין ז"ל בדבור שאח"ז ע"ש וע"ע במ"ש בזה בדבור שאח"ז

בד"ה ש"מ וכו' ומפ' ר"ת וכו' דבמלו' בשטר דוקא ל וכו' עכ"ל מפשט דבריהם נראה דבנזקין אף מלוה בשטר לא גביא דלא שייך נעילת דלת וכ"נ מדברי מהר"ם שיף שהבין כן מיהו לפי"ז צ"ל דעמד בדין הוא יותר משטר וא"נ כן מדברי התוס' לעיל דף ח' ע"א ע"ש אלא נר' דדוקא בע"פ הוא דלא גביא אבל למ"ד ככתובה בשטר גביא וכן הבין מהר"ם לובלין ומ"מ לכל הפי' איכא פלוגתא דתנאי בנזקין אי גבי מיורשין או מלקוחות דכי הדדי נינהו והיינו ההיא דערכין ומתני' דהכא ס"ל כסתמא דערכין דלא גבו נזקין מיתמי ובהכי ניחא דהתוס' בד"ה ביתמי לא תי' דס"ל ככתובה משום דקשיא סיפא דמתני' דבפני ב"ד והו"ל להגמ' למיפרך רישא אסיפא וע"כ הוכרחו לומר בעמד בדין ובעיקר מ"ש מהר"ם לובלין עיין בש"מ

דף ט"ו גמ' מלמד שהבעלים מטפלין וכו' עיין בפירש"י בכתובות דף מ"א דפי' לענין טורח ע"ש והוא תימה דא"כ מאי פריך תנינא

תוס' בד"ה השוה וכו' איש כי יקלל וכו' עכ"ל הכרח זה אתי אף לגי' שכ' רש"י ז"ל בתמורה דהשוה וכו' דוקא לדבר שיש בו מעשה ע"ש דמ"מ אחר דגלי קרא בתמורה דלא שנא ילפינן מינה לדעלמא דאל"ה אמאי אצט' גמ' בשמעתין לצריכותא הא לא דמו להדדי דבעונשין כי יעשו כתיב דוקא דבר מעשה אבל בדינין לא קפיד קרא אמעשה

ע"ב גמ' ואי תפס ל"מ מניה וכו' רש"י והר"ם בה' סנהדרין סוברים דאפי' תפס מידי אחרינא ואפי' לר"ת שכ' התוס' בשמו דדוקא בתפס המזיק עצמו אינו אלא מטעמא דכל אדם יגזול וכו' ומכאן נ"ל ספיקו של המש"ל ז"ל בפי"א מה' מו"ל דין ז' שנסתפק בב"ח שתפס מטלטלי דיתמי לדינא דגמרא דל"מ לב"ח אי מהניא תפיסתו לגבות מהקרקע מי אמרי' דל"מ תפיסה אלא מצי לגבות מן הדבר התפוס בעצמו ופשיט לה מדברי הריב"ש ז"ל דל"מ תפיסה ע"ש ומכאן י"ל להפך דהא הכא ל"מ לגבות מן הדבר התפוס ואי תפס מידי אחרינא שהרי ח"ן הוא ולא מצינו ח"ן מן העליה כדאמרי' בגמ' לקמן דף ח"י ע"א וכמ"ש הר"ם בפ"א מה' נ"מ דכל מידי דשינוי אינו משלם אלא ח"ן הרי דאף על גב דל"מ לגבות אלא מגופו אי תפס מידי אחרינא מהניא תפיסתו וי"ל דשאני הכא דאי מפקינן מניה הו"ל כדנין דיני קנסות בבבל ודוקא היתר על נזקו הוא דכ' הרא"ש ז"ל דגובין מהתופס משום דהיתר על נזקו לאו קנסות הוא אבל כנגד נזקו הוי דיני קנסות מיהו אי מת השור המזיק הוי כמו היתר על נזקו ומפקי' מניה כיון דמדינא אינו גובה כלל. אבל נ"ל ספיקו של המש"ל ממ"ש הרא"ש ס"פ המניח לדעת הרי"ף דס"ל דטענו בחיטין והודה לו בשעורים דפטור מדמי שעורים אי תפס ל"מ מניה הא דלא משני הגמ' שם בתפס כי פריך מרישא דמתני' משום דאין תפיסת הקטן מהניא למיגבא דתם אינו משלם אלא מגופו ע"ש הרי דתפיסת הקטן ל"מ למיגבא מן הגדול כיון דאין יכול לגבות מן הקטן ועיין להש"ך ז"ל סי' פ"ח סקכ"א ועיין להמרדכי ס"פ המניח שכ' דר"ת לשיטתי' אזיל דאינו יכול לתפוס אלא המזיק עצמו ע"ש ותמהני דטעמא דר"ת דא"י לתפוס אלא המזיק הוא משום דלמחר יתפוס אשר לו כמ"ש התוספות והמרדכי בפ"ק והכא לא שייך האי טעמא וי"ל

ע"ב תוס' בד"ה ואי תפס וכו' אור"ת דוק' תפס המזיק וכו' עכ"ל עיין להתו' לקמן דף פ"ד ובריש סנהדרין שכ' דכל הנהו עובדי דהיו