משמרות כהונה חלק ב קיט

טעו אינשי כיון דאין תשמישו שוה לבית לא מקרי בית

ע"ב בד"ה דאי אשמעי' בית וכו' דבשדה נמי פליג רע"ק משום דקשה ליה דוושא הילכך יש לו גם בכאן וכו' עכ"ל והד"א

בד"ה אלא וכו' ל"ל וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דהוה ס"ד דרע"ק מודה בשדה במכר את הבור ודות משום דקשיא ליה דוושא יותר ובכה"ג לא אזיל בתר דעת הלוקח ע"ש וי"ל כיון דשמעי' מסיפא דרישא דאזיל רע"ק בתר דעת הלוקח מאי איכפת ליה ללוקח אי אית ליה הפסד יותר למוכר שהרי מרבנן שמעי' דכיון דאזלי בתר דעת המוכר אע"פ שהלוקח יש לו הפסד יותר בשדה ברישא דסיפא אזלי בתר דעת המוכר ולא איכפת ליה בפסידא דלוקח א"כ גם לרע"ק כן הוא דבהא לא פליגי

דף ס"ה ע"א בד"ה א"ל איפכא וכו' שאם היה יודע וכו' עכ"ל ולפי מה שהיה שונה ר' ירמיה דחכמים ס"ל בעין יפה ורב הונא קאמר הלכה כחכמים הא דלא ק"ל דרב אדרב דלקמן גבי אחין שחלקו י"ל בצריכותא דבסמוך מיהו ק' דהו"ל לאקשויי דשמואל דהכא אדשמואל דאחין וי"ל דאחין הוי כמו מתנה דבעין יפה לכ"ע ועיין להנ"י לקמן גבי אחין והגמ' ה"ה דהוה עביד האי צריכותא דאחין הוי מתנה ועי"ל דס"ל לר' ירמיה דגבי אחין חיצון הוא המוכר וכמו שנרגש מזה רשב"ם בסמוך וכן הבינו התוס' בס"פ השולח לגי' מהרש"א שם ע"ש מיהו דברי מהרש"א שם קשים להולמן לפי סוגיא דשמעתין דא"כ מאי קאמר ואזדו לטעמייהו אדרבא איפכא הוא וי"ל דבהא פליגי ר' ירמיה ורב הונא אי חיצון מוכר או פנימי והגמ' קאמר ואזדו לטעמייהו לכ"ע למר כדא"ל ולמר כדא"ל והתוס' מביאין ראיה מר' ירמיה ובעיקר פי' דשמעתא דקאמר איפכא תנינא י"ל דלא כרשב"ם דמאי דקאמר אמרית קמיה דרב ה' כר"ע היינו ה' כר"ע לפי מה שאתם שונין אבל הוא אמר קמיה דרב ה' כחכמים וא"ל מש"ה לא א"ל מידי משום דלעולם כחכמים דרבים נינהו וכה"ג ממש איתא במסכ' ר"ה דכ"ב ע"א סוגית הגמ' כדשמעתין ופי' רש"י שם כדפירשתי ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דשמואל אדשמואל

דף ס"ו ע"א תוס' בד"ה ושאני וכו' אמאי וכו' אמאי תבע ת"ל וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דהו"ל לאוכוחי גם ממ"ד מסגרתו למטה אמאי אצט' קרא דהשלחן הטהור ע"ש נר' דלזה כוונו התוס' במ"ש בסה"ד למ"ד למט' טמא מדכתי' הטהור ואע"ג דקרא דהטהור אצט' לו' שמגביהין וכו' כדאיתא התם מ"מ מוכחי מדיליף הגמ' ד"ז משלחן והא דלא מוכחי התוס' מגמ' דבכורות שהביאו לעיל מדלא מוקי לה במשמש אדם וכו' י"ל ההוא יש לו תוך מקרי וע"ש בתוס' במנחות

ע"ב גמ' ושאני שאיבה דרבנן מק' מדתנן בפ"ד דמקוואות השוקת שבסלע וכו' היתה כלי וחבר' בטיט מציל בצ"ס מוכח דבקבעו ואח"כ חקקו לא הוי כלי וא"צ צ"פ וכ"כ הר"ש והרא"ש שם הרי אפי' בדאורייתא מפלגי' בהכי ונר' דהר"ש והרא"ש שם לא קאי אלא אשאר דינין דהתם דהם דרבנן או דאוריית' ולחומרא ולא קאי אצ"פ והק' מתני' אם הצלע מתחלה מחוברת בקרקע וחקק בה לה הוי כלי לשום דבר דכמו שחופר בקרקע הוא ואם היא תלושה ואחר שעשאה כלי חברה הוי כלי לכל דבר אבל אם היתה תלושה וחברה בקרקע ואח"כ חקקה לשאר דינין דהוזכרו שם לא הוי כלי ולענין צ"פ הוי כלי

רשב"ם ד"ה בעי ר"י וכו' אי ס"ל דתלוש וכו' עכ"ל לפירושו דר"א ורבנן דדף פליגי בתלוש ולבסוף חברו ואין מחלק בין דף ומכתשת לכותלי קשיא בגמ' דחולין שם דקאמר תלוש ולבסוף חברו והכשר תנאי היא ור"פ מסיק שם דכ"ע הוי תלוש אמאי לא מייתי תנאי מהך דדף וי"ל דס"ל להגמ' שם בס"ד דגמ' דלעיל דמיירי פלוגתא דדף בעץ ולכך לא מצי לאתויי מהא דדף משום די"ל דדוקא בפשוטי כלי עץ דרבנן הוא דפליגי וכדלעיל

בא"ד דהא כללא קאמר וכו' עכ"ל קשיא הגמרא דלעיל דקאמר אי ר"א דבית דילמא ש"ה דבעין יפה וכו' והא כללא קאמר וי"ל דודאי פשטא דמילתא דכללא הוא כדפירשב"ם אבל כי היכי דמיתוקמא ברייתא דצינור שפיר כר"א ולא נימא דאתיא דלא כמאן דחקי' נפשין ואמרי' דכללא לאו דוקא

דף ס"ח ע"ב תוס' בד"ה ה"ג וכו' מכלל דאיירי לעיל בבאגי וכו' עכ"ל ר"ל דשיריה היינו מלשון שיירים דהיינו שיירים דבאגי ולא כמו שמפ' רשב"ם וא"כ כיון דנקט שיריה מוכח דברישא הזכיר באגי ועי"ל בע"א ועיין להרמ"ה ז"ל

דף ס"ט ע"ב גמ' שופרא דשטרי הוא במקובצת בשם הר"ן הק' דא"כ במתני' דלעיל אמאי בזמן שאמ"ל חוץ מאלו א"צ ליקח דרך אימא דיתור לשון לשופרא דשטרי ותי' דבדבר שהוא לטובת המוכר לא אמרי' לשופרא דאין לחוש לפ"ד שיטעו לאפוקי ממונא כיון דבחזקתו הוא ואין לחוש אלא לב"ד מסתפקין ודוקא בטובת הלוקח חיישי אינשי לב"ד טועין שיסתפק להם הדין ומוקמי' ליה בחזקת המוכר ולכך מזדהרי וכותבין לשופרא דשטרין ע"ש וק' דלקמן בבעיא דחוץ מחרוב אמרי' דלא קנה שאר חרובין וע"כ דלרבנן לשופר' דשטרא כדפי' רשב"ם שם דאלת"ה קשיא לרבנן נדרוש יתור לשון דאפי' רבנן דרשו יתור לשון כדפירשב"ם בפ' י"נ דקל"ח ע"ב ע"ש וכן בכ"מ דרשי יתור לשון ולא אמר ה"מ רע"ק היא וא"כ שמעי' דאמרי' שופרא דשטרא אפילו בדבר שהוא לטובת המוכר וכן לעיל דס"ג ע"ב קאמר רב דימי עומקא ורומא בסתמא ל"ק אהני עומקא וכו' הא אי בסתמא קני הוה אהני עומקא ורומא למקני בור ודות ולא אמרי' לשופרא דשטרא ולקושי' הר"ן אין לתרץ דהכא דוקא בשטר וכמ"ש התוס' בשמעתי' דאכתי קשיא מההיא דרב דימי דלעיל דבשטר נמי איירי

רשב"ם בד"ה חזינן וכו' מן הבינונים וכו' עכ"ל דדוקא בבישא הוא דקנה הטובים ממנו משום דע"כ להכי אכוון דאי לגופך לבד ל"ל לשיירו לקציה דהא שרי למיקציה אבל בבינוני אין שום סברא לו' דלא שייר גופיה לבד וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

תוס' בד"ה ארעא וכו' כדבעי למי' לקמן וכו' עכ"ל ואע"ג דמסקי' לקמן דלא קנה היינו משום דאמרי' לשופרא דשטרא כדפירשב"ם שם אבל הכא לא שייך שופרא דשיטרא כמ"ש התוס' אחר זה

דף ע' ע"א גמ' הא שאר חרובין קנה וכו' יש להק' דא"כ קשייא ברייתא דלקמן דקתני שאר חרובין לא קנה וי"ל דדוקא התם בשייר חצי חרוב די"ל דמה ששייר משום דקנה חצי האחר ולא לאפו' שאר חרובין אבל הכא ע"כ כיון להקנו' שאר חרובין: