משמרות כהונה חלק ב קיח

מצריך להו ואין לו' דמאי דקאמר הגמ' דאי אשמועי' בית הו"א וכו' היינו דהו"א דאין הטעם משום דהול"ל ולא שיירנא וכו' אבל לפום ההוא טעמא אין לחלק בין בית לבקעה וכיון דהרי"ף כ' ההוא טעמא סגי ליה הא ליתא דהרי הרי"ף ס"ל דביציע קנה הכל כיון דמצר כמ"ש הנ"י הרי דאפילו לפום טעמא דסו"ל ולא שיירנא קמאי יש לחלק

דף ס"ב ע"א תוס' בד"ה מצר וכו' דהא אית ליה לר"א לקמן וכו' עכ"ל והרא"ש כ' דדוקא במצר ג' רוחות הוא דכי לא מצר רביעי אין לו אלא תלם אבל אי לא מצר אלא מזרח ומערב נוטל כל מה שביניהם ע"ש וצ"ל לפ"ז דמאי דאמרי' בסמוך צריך למכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין מצר שמעון רוחין תרין דאו או קאמר דבמצר ראובן רוחין תרין סגי כיון דמצר מזרח ומערב וכן במצר שמעון רוחין תרי סגי כיון דמצר צפון ודרום לפ"ד הרא"ש ז"ל

ע"ב פירשב"ם בד"ה א"ל אביי וכו' כי היכי דפלגא וכו' עכ"ל משמע מפי' דכי אמר פלגא דא"ל בארעא אפילו לאביי פשיט"ל דפלגא הוא ולא פריך אלא אפלגא בארעא דפלגא נמי הוי ולפ"ז כי מייתי מהנהו שטרי בחד הוה סגי דהיינו ההוא דכתיב ביה פלגא בארעא ולא הוה צריך לאתויי ההוא דכתיב פלגא דא"ל בארעא וי"ל דאי לאו תרי שטרי הו"א דלעולם פלגא בארעא דאית לי משמע הכי ומשמע הכי אלא דכיון דמוכיח מתוך הענין השטר דרביע הוא לא קפדי הסופרים למכתב לשון מסופק כיון דמוכיח מתוכו להכי מייתי ההוא דכתיב פלגא דא"ל בארעא דאי לא דייקי היכא דמוכיח מתוכו לכתבינהו כולהו בחד לישנא ונראה דמאי דמשמע ליה לרשב"ם קושית אביי הכי משום דהכי משמעות הלשון דמ"ש הכי וכו' דמשמע מ"ש בתרא מקמא כדמשמע בסמוך דקאמר הגמרא סבור מינה אידי ואידי פלגא

דף ס"ג גמ' ואם אמר לי ולבני וכו' הרב מהריק"ש בתשו' סי' ס"ח כ' במת הבן בחיי האב דאין בניו של בן יורשין כתובת בנין דכרין דבלשון התקנה כתוב אינון ירתון אינון ולא יורשיהן והוכיח מכאן דאמרי' לי ולא ליורשי ע"ש ולא ראה דברי רשב"ם בשמעתין שכ' דמשום דמטעם יתור לשון הוא דאתינן עלה אבל בעלמא לי ואפי' ליורשי ודוקא בתנאי הוא דאמרי' בקידושין בע"מ שתתן לי ק"ק זוז לי ולא ליורשי והרמב"ן בחי' דחה דברי רשב"ם דלאו משום יתור לשון הוא אלא כיון דשייר בגוף הדבר הוי כמו תנאי דאמרי' לי ולא ליורשי כההיא דקדושין אבל בע"מ שדיוט' שלי דשייר דבר אחר ולא גוף הדבר שנתן לי ואפי' ליורשי ע"ש וכל זה אינו ענין לאינון ירתון ועיין למהרימ"ט חי"ד סי' ה' ע"ש וה' בית יהודה ח"ב סי' נסתפק בבנות הבן ע"ש נר' דפשיט"ל בבני הבן דנוטלין כתובת ב"ד. והנה הריב"ש סי' רנ"ז תפס דברי הרמב"ן עיקר והוסיף עוד דכי משייר בגוף הדבר שנתן כי היכי דאמרי' לי ולא ליורשי ה"נ אם מכר זכות זה לא קנה הלוקח ועיין להמש"ל בפ' כ"ד מה' מכירה ומה שהקשה על הריב"ש ממתני' דפ' י"ג דמהיום ולאחר מיתה דאם מכר האב מכורין עד שימות ע"ש ל"ק דהתם ליכא תיבת לי דמשמע דלי ולא ליורשי ולא ללוקח ועוד דהתם מכר הגוף מהיום אבל הפירות לא מכר כלל ועדיין הם ברשותו כמאז ומקדם ומשא"כ הכא דמכר הכל אלא דחזר ושייר וע"כ לחלק בכך דאל"ה קשיא אדפריך הגמ' בשמעתין והא אין אדם מקנ' דבר שלב"ל ליפרוך אמתני' דפ' י"נ ואין לו' דבמתני' ניחא דמוקמי' כר"מ משא"כ ברייתא הלזו דבשדה מיירי וכמ"ש התוס' דאפי' ר"מ מודה בהא דהא ר"י ור"י איירי שם במתני' דפ' י"נ והנהו לא ס"ל כר"מ אלא דהתם לא שייך דשב"ל דהא לא מכר כלל אלא הגוף מהיום ולפ"ז נראה דאם נתן לאדם אחר נכסיו מהיום ולאחר שנה ומת בתוך השנה זוכין יורשיו בפירות השנה ההיא שלא מכרן אבל לפ"ד המש"ל ל"ל זכיה בהו

כתב הרב בש"מ אפי' למ"ד בע"מ שהמתנות שלי ע"מ תנאה הוא הכא מודה דשיורא דאי תנאה לא הוי חלף עבודתו ע"ש נר' מדבריו דבההיא דמתנות לא שייכא הא דחלף עבודתו ועפי"ד יתיישבו פסקי הר"מ דפ' בההיא דמתנות דע"מ תנאה ונותנה לכל כהן שירצה ובה' מעשר פי' להא דבן לוי דע"מ שיורא הוא ועפי"ד הר"ב מיושב שפיר ועיין להרפ"ח בי"ד סי' ס"א מ"ש בזה והמח"א דחה דבריו מתוך דברי הרא"ש בשמעתין וה' פלתי כ' דלעולם אפי' בההיא דבן לוי ע"מ תנאה הוי אלא דלא שייך מתנה עמש"ב משום דלאו ודאי עיקר ע"ש וצ"ל לפ"ד דמ"ש הר"מ בהלכות מעשר דהוי כמו משייר וכו' כ"כ כי היכי דלא ליהוי מסייע בבית הגרנות כמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה ע"מ ועוד נר' ליישב פסקי הר"מ דדוקא בע"מ שהמתנו' שלו דמשייר בגוף הדבר שמכר ולכך אמרי' דתנאה הוא דהא מעיקרא פרה מכר לו דמשמע כמות שהיא ולכך מפרשי דתנאה הוא כי היכי דלא ליסתור דבריו הראשוני' משא"כ כאן בבן לוי דמכר לו גוף השדה כולה שייך לו' דעל גוף השדה הוא שאמ"ל שמכר לו כולה אבל בפירו' שייר. כ' הרא"ש בשמעתין דטעמא דאמרי' שיורא הוא אע"ג דבלשון תנאי קאמר משום דאי תנאה הוא לא הוי חלף עבודתו ע"ש ולפ"ז בההיא דע"מ שהמתנות שלי למ"ד שיורא הוי ע"כ מה"ט הוא ושייכא הא דחלף עבודתו גם במתנות דלא כמו שנר' מדברי הרב בש"מ שכתבתי

רשב"ם בד"ה תנו חלק וכו' א"נ שמיעא להו וכו' עכ"ל דבריו יכונו למסקנא דפשיט מהך דסומכוס ולא מייתי הך דתוספתא אבל בס"ד דלא שמיע ליה ההיא דסומכוס צ"ל כתי' הא'

ע"ב בד"ה ת"ש וכו' ואפ"ה לא קנה גג וכו' : עכ"ל אין הכוונ' דמדלא קתני אע"פ שכתב וכו' מוכיח דאי כתב קני וא"כ בכלל רומא ואפ"ה בסתמא ל"ק דהא ליתא די"ל דלעולם לא הוי בכלל רומא אלא דאי כתב מיתור לשון הוא דקני את הגג אלא דר"ל דהגמ' סובר מסברא מבחוץ דגג הוי בכלל רומא אלא משום דלכאורה מאי דקתני אע"פ שכתב וכו' קאי גם ארישא וא"כ בע"כ דגג לא הוי בכלל ולזה כתב דלא קאי אע"פ שכתב וכו' ארישא והשתא כיון דאין הוכחה מי המשנה הדרי' לסברא דגג היי בכלל רומא ואפ"ה בסתמא ל"ק ועיקר הוכחת הגמר' אינה אלא מסברא ובזה ניחא גם מה דיל"ד בגמ' אמאי לא פריך מרישא דגג קודם דפריך מסיפא דבור ודות די"ל דכיון דהקושיא מרישא אינה אלא מסברא דגג הוי בכלל רומא ולכך מתחלה פריך מסיפא דהיא אלימתא מגופא דמתניתין ולא מסברא

דף ס"ד ע"א בד"ה בזמן וכו' ולא עיכבתה דרך וכו' עכ"ל ולא ניחא ליה למי' דטועה שמכר לו גם את הבור ודות דבזה לא