משמרות כהונה חלק ב קיז

ע"ב בד"ה ואי טעין גבי שנה שלישית ע"ש ונר' דנ"מ בטעם שכ' הלח"מ דאפי' באתרא דמוכרי דאפי' נימא שאמת הוא שאכלה אב"ג אין לו חזקה דלא אכל כדאכלי אינשי כמ"ש הטור ואע"ג דהטור בתחלת דבריו באתרא דלא מוברי מיירי מדכ' דאי לא מכחש הוי חזקה מ"מ נפקותא היא לדינא דאפי' באתרא דמוברי אינו מחזיר הפירות משום דע"א בהכחשה לאו כלום הוא

תוס' בד"ה אלא וכו' ורביעית וששית הניחה בורה וכו' עכ"ל לפ"ז ההכחשה דעיקר הקושיא מינה לא הוזכרה בגמ' והיה נ"ל בכונתם דא"צ שיאמרו העדים ד"ז שרביעית וששית הניחה בורה אלא כיון דאתרא דמוברי הוא כי אמרו אכלה אג"ה הוי כאלו אמרו ברה רביעית וששית דזה דרכם והתוס' המכוון מעדותן קאמרי ובהכי ניחא דלא פריך הגמרא מאחד אומר אכלה אב"ג ולא דה"ו ואחד אומר אכלה דה"ו ולא אב"ג משום דבכה"ג צריך הגמ' להאריך ולבאר ההכחשה אך הטור בסי' קמ"ה כ' דאפי' באחד אומר אכלה אג"ה ואחד אומר אכלה בד"ו צריכין לבאר ההכחשה ועיין במקובצת

דף נ"ז ע"ב רשב"ם בד"ה היכי דמי וכו' דמשמ' שאם לא יעצים וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי הוצרך להאי דיוקא הא בלא"ה פריך הגמ' שפיר אי דאית ליה דרכא אחרינא רשע הוא אפילו יעצים כדפי' רשב"ם גופיה ואפ"ל דניחא ליה לפרש דקושית הגמ' על המקרא גופיה ולא על ר' בנאה לחוד ומשום די"ל דקרא מיירי בהיה יושב שם ועבר דבר ערוה לפניו וצריך שיעצים עיניו דדוקא בהולך הוא דאמר הגמרא אי דאית ליה דרכא אחרינא למה יאנוס עצמו ויעצים אבל ביושב ליכא אונס עצמו אי מעצים עיניו וא"כ היה מקום לו' דעל הקרא גופיה ל"ק וכמ"ש מהרש"א בח"א ע"ש ולזה כיון רשב"ם דדיוקא דקרא אם לא עצם לא רשע ולא צדיק ואי היה יושב ול"ל שום אונס אם יעצים אז רשע מקרי אם לא יעצים וע"כ דקרא לאו ביושב מיירי

תוס' בד"ה בשותפין וכו' וי"ל הא דנחית לפלגא וכו' עכ"ל והא דלא משני הגמרא הכא דמתניתין בנחית לפלגא ולא קפדי משום דחבירו נוטל כנגדו שנים אחרות דכן דרך השותפין משום דא"כ אפי' עשה מחיצה לא קפדי בכה"ג כ' מהרש"א דלתי' רבינא דלעיל דמשני הא דיש דין חלוקה וכו' ע"כ דלשי' אזיל דמוקי למתני' דנדרים כר"א דויתור אסור דאל"כ קשיא מתני' דנדרים דמיירי בכל גוונא ע"ש ואינו מוכרח דבאין בה דין חלוקה הטעם דאין בה חזקה משום דאמר ליה אני לא מחיתי משום דכך דרך השותפין דזה נוטל שנה זו וכו' אבל כי משתמשין תרוייהו ודאי קפדי וא"כ מתני' דנדרים א"ש דכיון דמשתמשין תרוייהו אסור ודוק' לענין חזקה שייך ד"ז

דף נ"ח ע"א תוס' בד"ה מצויין וכו' וי"ל דאברהם נק' אדם וכו' עכ"ל לא באו לתרץ אלא קושיא הא' דשפיר אתיא כר"ש אבל הקושיא הב' דלפני הדיבור עדיין קשיא וכן התוס' ביבמות הניחו בקושיא ע"ש

ע"ב גמ' שאם רוצה לבנות תחתיו בונה וכו' לפי' רשב"ם דבסמוך דמרזב של עץ הוא ק' מאי קמ"ל מתני' דאין לו חזקה פשיטא כיון דלית פסידא בבנינו של זה כופין על מדת סדום וי"ל דמפסיד שלא יוכל להשפיל המרזב טובא וכמ"ש הרמ"ה ע"ש

תוס' בד"ה מרזב וכו' כגון שהמזחילה שוה וכו' עכ"ל' הא דלא מפליג במזחילה גופה בין שוה לאין שוה משום דבעי למתני דמרזב יש למקומו חזקה כמ"ש התוס' בדיבור שאח"ז

דף נ"ט ע"א תוס' בד"ה במזחילה וכו' וא"ת וליפלוג במזחילה וכו' עכ"ל הא דלא ניחא ליה בפירשב"ם דסתם מזחילה של משום דמדקא' הכא במזחילה של בנין עסקי' משמע דאיכא של עץ

בד"ה עד טפח וכו' והא דלא מפלוג בין טפח וכו' עכ"ל ר"ל דהו"ל לאפלוגי בין ג' לתוך ג' ותי' דהא בהא תליא וכו' וממילא שמעי' דינא דג' ותוך ג' וניחא ליה למינקט פחות מטפח לאשמועי' דאין לו חזקה דלא שמעי' לה אי הוה נקט תוך ג' ועיין למהרש"א

ע"ב פירשב"ם בד"ה ויכול וכו' ואיכא היזק ראיה עכ"ל דבריו אלו הם אליבא דר"י לפי המסקנא אבל לר"ה ע"כ דמפרש יכול למחות בעל הגג וכמ"ש התו' ועיין להת"ח אך מ"ש רשב"ם בסמוך גבי וא"י למחות בגמ' מפרש מי אינו יכול וכו' ק' להולמו כיון דריש' פירשה ליבא דר"י

תוס' בד"ה מאי וכו' ולפי' ק' לרשב"א וכו' עכ"ל תיבות ואמתני' לא ק"ל שכ' מהרש"א ז"ל בתחילת דבריו נמחק ומה שהק' אמאי לא ק"ל גם לפירש"י הא מתני' היא לקמן אחד לא יעשנו שנים ע"ש י"ל דהמקשה והמתרץ כאן ס"ל כרמי ב"ח לקמן דס"ל דטעמא דמתני' דלקמן משום דנוטל בחצר יותר וזה לא שייך בחלונות אבל לפיר"י דגם בחלונות ס"ל הכי ק"ל שפיר

דף ס' ע"א גמ' מאן מחיל גבך כ' הרשב"א הובאו דבריו בש"מ דהא דאמרי' לעיל דכ"ג ע"א אבל רבים אימא לא צריכ' היינו דקמ"ל דכונס לתוך שלו ולאו דקמ"ל דאפי' רבים מחלו דהא אמרינן הכא דרבים לא מחלי ע"ש וצ"ל דל"ג בצריכותא קמייתא התם א"נ אחולי אחלי כגי' ספרים אבל התוס' שם גרסי ליה ומפרשי דברבים שייך מחילה ע"י שבעה טובי העיר וא"כ י"ל בצריכותא ב' דקמ"ל דגם ברבים שייך מחילה ע"י שבעה טובי העיר והכא בשמעתין יודעין היו שלא עשו ז' טובי העיר כלום

ע"ב גמ' ר"י אומר כנס מוציא כ' הנ"י דוקא למעלה מגמל ורוכבו אבל אם החזיק למטה מגמל ורוכבו ש"ד כיון דבתוך שלו הוא ע"ש ור"ל דר"י דאמר כנס מוציא היינו ר"ל אם החזיק למט' מגמל ורוכבו מניחין אותו ואינו סותר וכנס מוציא היינו אם הוציא מניחין אותו בהוצאתו ור"ל פליג בהא אבל למעל' מגמל ורוכבו אפי' לר"ל יכול להוציא דהא אפי' לא כנס בתוך שלו יכול להוציא זיזין בר"ה למעלה מגמל ורוכבו כמ"ש הרי"ף וכ"כ הנ"י גופיה לעיל מזה ע"ש

דף ס"א ע"א תוס' בד"ה והתא וכו' המגרעות קרי רובד וכו' עכ"ל כ' מהרש"א שללו דאין לפ' רובד רצפה דהא כתיב חמש בקרא ע"ש וטפי היל"ל ממתני' גופה דקתני רחבה חמש ואפ"ל דהוה מפ' רובד רצפת האורך אבל הרוחב חמש מיהו בקרא דנחית לאורויי מדתו אי איתא דארכו אינו כרחבו הו"ל לפרש ומה שהזכיר מהרש"א בדבריו רוחב ל"ד

ע"ב גמ' וצריכא דאי אשמועי' וכו' הרי"ף לא הביא מימרא דבקעה והוא תימה כיון דהגמ'