משמרות כהונה חלק ב קטז

ולענין זה הוא שכ' המקום מושכר ליורשיו אך ראיתי למרן בב"י סי' שי"ב שכ' דמדברי התוס' הללו נר' דס"ל כדעת הרשב"א ודלא כהמרדכי בפ' האומנים ע"ש נר' דס"ל דכל היכא דיורשי השוכר בידם להסתלק מן השכירו' גם המשכיר בידו לסלקם מן השכירות והא בהא תליא

בד"ה קבל וכו' ה"מ בשעת מיתתן דל"ל מיגו וכו' עכ"ל לפ"ז א"צ למ"ש רשב"ם דהא דנקט בשעת מיתתן אורחא דמילתא וכו' אלא דבפשי' י"ל דדוקא נקט בשעת מיתתן משום דבעי למתני יעשה פי' לפירושם דבבריאים אפי' לא מהימני ליה מ"מ יש להאמינם משום מיגו ולשי' רשב"ם ס"ל דלא הוי מיגו ועיין בהרמ"ה

בא"ד יש להסתפק אם חשבי' וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש ועיין במהרימ"ט ח"א סי' צ' במ"ש בסוף התשובה ע"ש

דף נ"ב ע"ב רשב"ם בד"ה ופי' ר"ח וכו' או ברייתא שייך לו' תיובתא וכו' עכ"ל כונתו נר' דבמשנה או ברייתא שייכי תרוויהו דבבטלו יאמר תיובתא ובלא בטלו יאמר קשיא כמ"ש ר"ח אבל באמוראי לא שייך אלא קשיא משום די"ל דפליגי אמוראי ועיין לעיל דפ"ד ע"א. דממשנה מסיק קשיא ע"ש

בד"ה ראוה וכו' דמעיסתו קמץ וכו' עכ"ל כתב מהרש"א דגם בחלוקין בעיסתו צריך ראיה דקמץ אבל א"צ כשיעור השטר או ראיה שהלואה זו מעיסתו ע"ש לפ"ז משמע דבאין חלוקין בעיסתן צריך ראיה כשיעור השטר או שהשטר מירושתו שירש ועיין להב"י סי' ס"ב במ"ש בזה שנראה דגירסא אחרת הי"ל בדברי רשב"ם

תוס' בד"ה דברים וכו' משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי' כדאמרינן בכל הנשבעין וכו' עכ"ל כנראה דטעמא הוא משום דהוי מיגו במקום חזקה ומכאן י"ל עמ"ש הש"ך בסי' ק"ח סק"ז ע"ש

בא"ד דהא לעיל אמר וכו' עכ"ל וגבי מודה במקצת דלא אמרי' מיגו דהעזה דוקא גבי שבועה ועיין להתוס' במציעא דקי"ב ע"ב בד"ה קציצה ובמ"ש בחידושנו שם ע"ש

דף נ"ג ע"ב רשב"ם בד"ה אותה וכו' דכולהו אשתעבוד ללוקח בשביל מעותיו וכו' עכ"ל לפי טעם זה במתנה דליכא מעות וליכא שעבוד הוי כנכסי הגר וכ"כ המש"ל בדעת רשב"ם ועיין להרמב"ן בחי' שנסתפק בדעת רשב"ם במתנה היאך ע"ש שנר' דלא גריס בדברי רשב"ם כגרסתנו

בד"ה מהו וכו' כמו שהאפסר משמר את הבהמות וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מאי מייתי הגמ' שם בקידושין להוכיח דינו של שמואל מההיא דאפסר נימא שאני אפסר דע"י משמר את הבהמות וי"ל דה"ה דהומ"ל הכי ובלא"ה דחי שפיר שכן אגודו בידו והשתא בעיית הגמ' כאן היא אי ההיא דאפסר משום דמשמר או משום אגודו בידו ולמסקנא בלא נתינת מעות מיירי ההיא דאפסר אבל בנתינת מעות אפי' אין אגודו בידו כיון דנשתעבדו נכסיו כמ"ש רשב"ם לעיל ולכך במכר עשר שדו' אפי' אין אגודו ודו בידו מהני ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל

דף נ"ד ע"א תוס' בד"ה אדעתא וכו' היינו שאינו יודע אם הוא בחצר וכו' עכ"ל עיין להמש"ל בפי"ז מה' גזילה

בד"ה מוליא וכו' דלקמן תנן דבהעמדת בהמה ל"ק וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל אע"ג דההיא מוקמי' לקמן בשותפין אבל אדם אחר קפיד היינו חזקת דג"ש אבל חזקה דגר שהיא שעה אחת לא קפדי ע"ש ואין נראה לחלק בהכי ממה שהק' התוס' שם בד"ה רבינא מדפריך הגמ' במגילה דריסת הרגל הא לא קפדי ע"ש ואי איתא מאי קושיא נימא דהגמרא פריך אמאי אסור בדריסת הרגל כל עיקר נשתרי מיהא בזמן מועט ולקושי' מהרש"א י"ל כמ"ש התוס' שם דבבקעה לא קפדי ע"ש וה"נ י"ל בבקעה מיירי

ע"ב רשב"ם בד"ה הרי הן וכו' כיון דיהיב ך לוקח א' זוזי לא גרע וכו' עכ"ל בש"מ הקשה הא במציאה לא מקרי רשע וכבר מהרש"ל בתשו' סימן ל"ו משני לה שפיר דהכא שאני דמפסיד לוקח א' זוזי דיהיב ע"ש ומ"מ מפירשב"ם מוכח דאע"ג דמקרי רשע לא מהדר דלא כדמוכח מדברי התוס' ברפ"ג דקדושין דהיכא דמקרי רשע צריך להחזיר ממ"ש מבא אחר ונטלה דגבי מציאה ע"ש

דף נ"ה ע"א תוס' בד"ה א"כ וכו' משום דמלוה ואשה מחוסרי גוביינ' וכו' עכ"ל עיין להב"ש סי' ק' סקי"ד ע"ש

ע"ב בד"ה ר"א וכו' אפילו לא שרי אלא לר"א ולעיל וכו' עכ"ל ולפום סבר' דהשתא דלא ס"ד הא דמוכחא מילתא וכו' הא דלא ק"ל דמאי פריך ס' ביאה ס' מגע הוא הא ס' ביאה הוא ס' אי על נכרי משום די"ל דטעמא דס' ביאה קיל הוא משום דרחוק הוא לו' שבא כמ"ש הרמב"ן בחי' ע"ש וא"כ כיון דודאי בא אלא דס' נכרי או ישראל אין הדבר רחוק לו' נכרי על טפי מישראל וא"כ לא הוי אלא כמו ס' מגע וא"כ לא מצו לאקשויי אלא מכח הגמ' דלעיל דהוכיחו מינה דס' נכרי או ישראל דמי לס' ביאה וכיון דלא מצו לאקשויי אלא מכח הגמרא דלעיל ניחא להו למינקט קושיתם מהמסקנא ועיין למהרש"א ז"ל

בא"ד והדר גריס האי ס' ביאה ס' מגע הוא וכו' עכ"ל פי' דגריס האי קושי' דס' ביאה אעובד' קמיית' דנהרדעא כמו דפריך אעובדא דפולמוסא ומשני נמי דהוי ס"ס ואתיא כר"א ול"ג לא שאני התם דמשמע דדחי דאתיא אפי' כרבנן ודלא כמהרש"א ז"ל

דף נ"ו ע"א גמ' ואזדא רבא לטעמיה וכו' יל"ד אמאי אי כפל לו' אפי' פיסלא הא כבר שמעינן לה מימרא דרשות שבת וכו' ולפמ"ש מהרש"ל ומהרש"א בגיטין בפרק הזורק דלאו כרשות גיטין ממש דבשבת לא בעי' ד' אמות ע"ש ניחא דהא גופה אשמעי' אפי' פיסלא דכל פיסלא במשמע אפי' אינו ד' אמות

תוס' בד"ה אבל וכו' דלא אשכחן רשות בפ"ע וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולק"מ דדוקא בגבוה יו"ד הוא דכ' רשב"ם דהוי מקום פיטור אבל אין גבוה יו"ד ואין רחב ד' לאו מקום פיטור הוא וכמ"ש מהרש"א גופיה שם בפ' הזורק ע"ש

ע"ב גמ' אחד אומר אכלה שנה אחת וכו' הטור סי' קמ"ה כ' אחד אומר אכלה אב"ג ולא בד"ו ואחד אומר אכלה בד"ו ולא אב"ג אינה חזקה ואינו מחזיר הפירות וכ' הלח"מ פט"ן מה' טוען הטעם דאינו מחזיר הפירות משום דע"א בהכחשה לאו כלום ע"ש ולא היה צריך לזה דבלא"ה אין מחזיר הפירות דאי אמרת אמת שאכלה הרי היא חזקתו וכמ"ש התוס' לעיל דל"ג