משמרות כהונה חלק ב קטו

דף ן' ע"א פירשב"ם בד"ה אין מחזיקין וכו' ומאי אתא לאשמועי' וכו' עכ"ל טפי הול"ל דא"כ קשיא לדייני גולה דפליגי אדרב ממשנתנו אלא משום דא"כ הו"ל להתוס' להביא בקושיתו סברת דייני גולה ועוד יש ליישב

תוס' בד"ה קסבר וכו' הילכך לא שייך לר"א תקנת אושא וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' במס קמא דפ"ט ע"ב בד"ה באושא דלר"י שייכא תקנת אושא אם כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך ע"ש ה"נ לר"א שייכא תקנת אושא דאם כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך הוי גוף ופירות שלה וקרי' ביה מיוחד לה

ע"ב בא"ד ומאי קושיא לר"י דילמא אע"ג דהדין עמה וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' שם דמאבל לא לאשה דייק דמיירי לאחר מיתה ע"ש ליתא לראיה הלזו דאחר מיתה גם הפירות לאשה מאחד מבני הישיבה

בד"ה ר"א וכו' כגון שנתן כל דמיו וכו' עכ"ל הק' ה' שמחת יו"ט סי' נ"ו כיון דמוקי לה כר"א למה צריך לטעמא דעבדו המיוחד לו הא ר"א ס"ל יוצא בראשי איברים צריך ג"ש ע"ש והייתי סבור לו' דדוקא בעבד גמור הוא דס"ל צריך ג"ש דראשי איברים דיין שמפקיעין השעבוד אבל בנתן כל דמיו ואינו מעוכב אלא ג"ש אז ראשי איברים מפקיעין הג"ש דלעולם ראשי איברים מפקיעין חדא שו"ר דהא ליתא דבפרק השולח דמ"ב ס"ד דגמ' דברייתא דקתני הפיל את שינו וסימא את עינו דיוצא בשינו ונותן לו דמי עינו אתיא כמ"ד צריך ג"ש ע"ש ואי איתא הול"ל שינו מפקיע השעבוד ועינו מפקיע הג"ש ע"כ צ"ל דברייתא דפ' החובל ס"ל כר"א בעבדו המיוחד לו ופליגא עליה במאי דס"ל צריך ג"ש ומשמע ליה להגמ' כן דמטעמא דעבדו המיוחד לו דומיא דעבד של שני שותפין

דף נ"א ע"א גמ' מסתברא אמרי כרב יוסף ק"ק דא"כ לרב יוסף דמוקי מילתא דרב לדלעיל להכי קשיא תרתין דרב למ"ל וי"ל דרב יוסף מודה לאוקמתא דלעיל וס"ל דרב דאמר צריכה למחות מיירי בבעל ובאחר וא"כ אי איתמר דרב קמייתא לחודה הוה מוקמי' בבעל לחודיה ואי איתמר דרב דהכא לא הוה ידענא דינא דבעל ומזה סיוע להפו' דפ' כב' האוקמתות ובהכי ניחא נמי דלא אמר הגמ' אמתניתין כי פריך פשיטא דקמ"ל אפילו חפר בורות ועיין להלח"מ

שם גמ' פשיטא כיון דאית לה מזוני וכו' כ' מהרש"א במ"ב הא דלא משני באומרת איני נזונת ואיני עושה משום דלר"מ תנאו בטל ומ"ש ר"ה יכולה אשה שתאמר איני נזונת היינו משום דבע"כ אינה מקבלת מזונות ויכולה לחזור כמ"ש התוס' לעיל ע"ש מתבאר מדבריו דלר"מ דוקא הוא דחוזרת אבל לר"י דתנאו קיים אינה חוזרת דסילוק הוי כמו תנאי וכדמשמ' ממתני' דר"פ הכותב ועפי"ז ניחא מאי דק' עמ"ש הר"ן בפ' אע"פ בשם הרמ"ה דאינה חוזרת ע"ש אמאי לא מוקי לה הכא באומרת איני נזונת די"ל דלא כ"כ אלא לר"י דקי"ל כוותיה אבל לר"מ כיון דתנאו בטל חוזרת ולא בעי לאוקומי סתם מתני' דלא כר"מ והר"ן והתוס' ל"פ לענין דינא ועיין במהרש"ל ר"פ הכותב אבל ק' ע"ד מהרש"א דאיהו גופיה כ' בר"פ הכותב עמ"ש התוס' דחוזרת דזהו שכ' התוס' בפ' הנערה דמ"ז לחלק בין מזונות לפרקונה דמזונות יכולה לחזור ולא מיעקרא תקנתא דרבנן ע"ש והשתא לפמ"ש כאן תק"ל הניחא לר"מ אבל לר"י מ"ש פרקונה ממזונות ועוד ק' דהתוס' שם בפ' נערה כ' אח"ז ואפי' את"ל דיכולה אשה לומר איני נזונת לעולם וכו' ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בכוונתם צ"ל דס"ל דכשאמרה איני נזונת לעולם אינה יכולה לחזור דאל"ה אפי' אמרה לעולם ניחא מטעם דיכולה לחזור ומאי קאמרי אפי' את"ל וכו' וא"כ ק' בשמעתי' נוקמה באמרה לעולם ע"כ נר' דאין כוונת התוס' דפ' הנערה משום חזרה אלא משום דאמרה היום דלא סילקה אלא היום וכ"נ מדברי הרא"ש שם דאמרה היום ע"ש ועיין במהר"ם שיף בר"פ הכותב שנר' שכך הבין בדברי התוס' דפ' נערה ע"ש ודע דלפמ"ש הריטב"א הביאו בש"מ שם בפ' נערה דלכ"ע יכול לו' צאי מע"י במזונותיך בדספקא והוכיח כן מגמ' דפ' המדיר ע"ש ק' לוקמה כאן בהכי וצ"ל דיכול לחזור

רשב"ם ד"ה ש"מ וכו' ופלוגתא היא לקמן עכ"ל עמ"ש מהרש"א ומשמע מדבריו דלרב הונא אית ליה סברא דלגלויי זוזי בלא שטר ע"ש ולפ"ז צ"ל דמ"ש התוס' לעיל דף מ"ז ע"ב בד"ה דאייתו וכו' דס"ל לר"ן ולר"ה דלא אמרי' לגלויי זוזי ע"ש לצדדין קאמרי לר"נ אפילו בלא שטר ולר"ה דוקא דאיכא שטר

תוס' בד"ה למה וכו' אפילו כשכתב מכורה במתנה ביקש ליתנה וכו' עכ"ל נר' דה"ט דאמרי' כן משום דאי מכירה ממש דשטר בטל משום שלא נתן את הדמים ולכך אמרי' מתנה היא וכן הוא הדין בכ"א דמפרשי' לשון השטר אפי' בדרך רחוק כדי לקיומי שיטרא ועיין לה' ת"ח ויותר נר' עיקר דגם לר"א במוכר שדהו מפני רעתה מיירי ולכך אמרי' דמתנה היא וכ"מ בדברי הרמב"ן בחי' להדיא ע"ש ול"ק מה שהק' מהרש"א ממילתא דשמואל

בא"ד ועי"ל אפי' כתיבי תרוויהו בשטר אחד וכו' עכ"ל כונתם לתרץ הקושי' הא' אבל קושי' ר"ת דא"כ שרי שדי למ"ל לא יתורץ בזה והא דלא ניחא למימר דבתרי שטרי ויפה כח המתנה לענין דנותן את כולן ויתורץ גם קושי' ר"ת משום דאכתי קשה בברייתא גופה אמאי נקט לד"ז בתרי שטרי הא גם בחד שטרא איתיה לד"ז

בא"ד ומיהו ק' לטעם זה וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהריב"ל בחי' בקדושין דכ"ו בדברי התוס' שם הביאו מהרש"א שם ע"ש דנעלם ממנו דברי התוס' הללו

ע"ב בד"ה במתנה וכו' דהא רבא סבר כר"ל וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל ד"ן בד"ה קסבר לחלק בין היה לו קנין הגוף מעיקרא ואח"כ מכרו ונשאר לו קנין פירות בין לא היה לו קנין הגוף מעיקרא ע"ש ה"נ י"ל דלא סבר רבא כר"ל אלא במוכר שדהו לפירות דהלוקח לא הי"ל ק"הג מעיקרא בהא הוא דס"ל קנין פירות לאו כק"הג אבל בנותן מתנה לאשתו אי נשאר לו פירות הוי כק"הג ועמש"ל דכ"ז ע"א בתוס' בד"ה לא

בא"ד המקום מושכר ליורשיו וכו' עכ"ל עיין להמרדכי בפ' האומנים שכ' המשכיר בית לחבירו ומת השוכר אין חייבין היורשין לעמוד בשכירות ע"ש ונראה דגם התוס' מודים בזה דאם ירצו היורשין להסתלק מן השכירות הרשות בידם אמנם אם היורשין רוצים לזכות בשכירות ההוא אין ביד המשכיר לסלקם