משמרות כהונה חלק ב קיד

הודה וכו' עכ"ל קשה לי לפי זה מה הוכיח הגמ' מדאמימר דאפילו הודה דלא כרבא הא אפילו רבא מודה לדאמימר דבמנה מיירי שהרי בקדושין צריך שיראו העדים במה מקדשה וגם ממילא מתחייב לה בשאר וכסו' יעונה ולא שייך שם הודה וי"מ דמ"ל בקדש' בפקדון שהודית לו שיש לו אצלה פקדון וקדשה בו ואמרה אין ואני מסופק בזה אי מהני כה"ג בקדושין כיון דלא ידעו העדים במה מקדשה אלא עפ"י הודאתה אח"כ מצאתי להמבי"ט ח"ג סי' קמ"ח שכ' דהא דאמרי' התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב דאם נשתייר בו שו"פ מקודשת ה"ד בשהיה ידוע לעדים שהיה לו פקדון ידוע להם אצלה ובו היה מקדשה וראו שנשתייר ממנו שו"פ שאם העדים לא ידעו אלא על פיה אין כאן עדות קדושין אלא במה שהודית והוכיח מתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף קצ"ג ועפי"ז דן בנדונו בראובן שנטל מצורף אחד טבעת וא"ל שאינו מחזירה לו עד שיעשה לו אחרת כמוה ועברו קצת ימים ותבע הצורף הטבעת ממנו והוא היה דוחהו וא"ל הצורף בפני עדים תקח לקדושין לבתך לי ורצה ראובן וא"ל הנה הוא בחיקי אבל לא ראוהו העדים והעלה שאין כאן חשש קדושין כיון שלא ראו העדים שהיא בחיקו אלא עפ"י דבורו אעפ"י שהיו יודעין שהטבעת של צורף היא עש"ב ומבואר בדבריו דבעי' שידעו העדים שהיא פקדון אצלו ושהיא ברשותו ולא עפ"י הודאתו איברא דיש לעמוד בזה ממ"ש הרשב"א שם סי' אלף קע"ט ע"ש שמתבאר מדבריו דמהני בכה"ג עפ"י הודאתה וצ"ע ובפ"ק דקדושין ד"ו ע"א אהנך לישני דמיוחדת לי וכיוצא דמבע"ל בגמ' אי הוו לישני דקדושין פריך בגמ' במ"ע אי כשאין מדבר עמה על עסקי קדושיה מנא ידעה וכ' הר"ן בהלכות דהו"מ לשנויי באמרה דידעה מאי קאמר לה ולשם קדושין קבלתינהו ע"ש משמע בהודאתה סגי וא"צ שידעו העדים שהיא ידעה

בד"ה אמר ר"נ וכו' דהא ר"נ גופיה וכו' עכ"ל והא דלא ק"ל ממתני' דאנוסה היינו שהביאו בתי' משום די"ל דמתני' כרבנן ור"נ ס"ל כר"מ ולכך הוכיחו מר"נ גופיה דס"ל כרבנן

דף מ"ט ע"א תוס' בד"ה וכדרב כהנא וכו' דאי בל' טוב אפי' באתה לו כבר וכו' עכ"ל עפי"ז י"ל מה שהק' מהרימ"ט בחי' בקדושין דס"א ע"ב אמ"ש התוס' שם עיין שם

בא"ד וא"ת בלא רב כהנא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דקושית' קאי גם להי"מ ותי' הא' הוא להי"מ ותי' הב' הוא לפי' ר"י ע"ש ועפי"ד ניחא מאי דק' במ"ש התוס' בקושיתם ואפי' לר"מ וכו' דמאי קושיא מר"מ הא ר"מ ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל וכ"ש סילוק דמהני ועיין להפנ"י שם בר"פ הכותב ע"ש ווא ימים שהייתי מיישב בזה במאי די"ל במ"ש התוס' בכתובות דנ"ח ע"ב דמאי דפסיקא ליה להגמ' דלר"מ אדם מקדיש מעשה ידיה אע"ג דליתנהו בעולם כלל הוא משום כיון דמצינו דר"מ ס"ל כראב"י במקצת מסתברא כראב"י בכולהו ע"ש וק' הא ראב"י בעי דאתו קצת לעולם למר שחת ולמר אגם כדאיתא בקדושין דס"ב ע"ב ע"ש ומנ"ל מעשה ידיה דליתנהו כלל בעולם וצ"ל דס"ל להתוס' דלרב הונא דס"ל אליבא דר"מ דמהני אפי' בפירות דקל פליג אהנך אמוראי והגמרא שם בכתובות בעי ליישב מילתא דר"ל ככולהו אמוראי ועיין להפנ"י שם בקדושין ע"ש ומעתה י"ל דשאר וכסות ליתנהו בעולם כלל ואפי' ר"מ ס"ל דאין אדם מקנה כה"ג וא"ש דברי התוס' שכ' ואפי' ר"מ וכו' ואולם עפי"ד מהרש"א א"צ לזה דמ"ס ואפי' לר"מ וכו' קאי אקושיא להי"מ מיהו דברי מהרש"א תמוהים דלהי"מ מאי קושי' הא י"ל כי היכי דק"ל להגמ' אמתני' היכי מהני סילוק ק"ל נמי אברייתא דשאר וכסות היכי מהני סילוק אבל מדר"נ מייתי שפיר מדנקט נחלה הבאה לו לאדם מוכח דיש לחלק בין כבר. זכה לעדיין לא זכה וי"ל דקושיתם היא להמסקנא דמשני אמתניתין בדר"כ וכו' דאכתי קשיא אברייתא דשאר וכסות דאפי' לר"כ דמהני סילוק ה"ד בדרבנן אבל בדאורייתא ל"מ סילוק אפי' דבר שבא ע"י מעשיו ומהראנ"ח בחי' בר"פ הכותב נסתפק בזה בכוונתם אי מהני סילוק אפילו בדאורייתא וראיתי להמש"ל בפכ"ג מה' אישות שהכריח דאפי' בדאורייתא דבא ע"י מעשיו מהני סילוק מדרשב"ג דמהני גבי ירושה אע"ג דס"ל ירושת הבעל דאורייתא גם הוכיח מדל"ק הגמ' בפ' הכותב דרב דאמר הלכה כרשב"ג ולא מטעמיה היינו דל"מ סילוק בדאורייתא ע"ש והוא תימה דהא רב ס"ל ביבמות דצ"ג אדם מתנה דבשלב"ל וכ"ש סילוק גם מ"ש מדברי התוס' בכתובות דצ"ה רע"א דאי איתא דבדאורייתא ל"מ סילוק מאי מק' ע"ש לא היא דהתוס' מקשי' דנוקמה כמ"ד אדם מתנה דסתם משנה ר"מ ולדידיה ודאי דסילוק מהני אפילו בדאורייתא ועפי"ז ניחא מאי דק' לפיר"י אמאי מוכיח מדר"כ ממתני' גופה יש להוכיח כן מדקתני דסילוק בירושה מהני די"ל דנוקמ' מתני' כמ"ד אדם מקנה ולהכי הוכיח מדר"כ דאפי' לדידן דאין אדם מקנה מהני סילוק ומ"מ מדברי התוספות בגיטין ר"פ הזורק נראה דלא כמהרש"א ובעיקר קושיתו עיין למהרש"א גופיה שם בכתובות שתי' דא"כ מאי קמ"ל ר"כ הא שמעינן לה מברייתא דשאר ע"ש ובעיקר קושי' התוס' אין להקשות אמאי לא ק"ל ר"כ מאי קמ"ל הא שמע לה מברייתא דשאר די"ל דר"כ בנשואתו כבר מיירי ומסלק עצמו מירושתו דבכה"ג לא שייך תנאי דלא שייכא. מילתא אלא בשעת קדושין או נשואין וקמ"ל דמ"מ מהני משום סילוק והתוספות מק' דבמתניתין דקודם נשואין מיירי נוקמה משום תנאי

בא"ד דהוי פיטומי מילי כדאמרי' באז"נ וכו' עכ"ל מוכח מזה דלא ס"ל כמ"ש הם עצמם שם באז"נ דדוקא במכר מתחילה שלא באחריות בפי' ע"ש אלא דס"ל דבכל גוונא אמרי' פיטומי מילי וכ"ד הרא"ש בפ' הספינה דע"ז ע"ש

ע"ב בא"ד וא"ת רב דפסיק וכו' עכ"ל בגמרא גופה שם לא ק"ל די"ל דלרב אפילו בפירות ל"מ כדפירש"י שם אבל השתא שכ' דהגמ' מייתי לדר"כ ליישב לדידן אע"ג דר"י לא ס"ל הכי ואנן קי"ל כרב ק"ל שפיר

בד"ה יכולה וכו' דאדרבא פרקונה עיקר וכו' עכ"ל והכא דמהני סילוק בפירות היינו דמסלק עצמו מפירו' ומתחייב בפרקונ' ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

בד"ה ה"ג בפר"ח וכו' דהיינו תחת נדונייתה דתחת מנה ומאתים וכו' עכ"ל ד"ז נעלם מהרדב"ז ח"א סי' רס"ה שכ' דקבורתה תחת כתובתה היינו תחת מנה ומאתים והוכיח כן מדין יבמה ע"ש ומה שהוכיח מיבמה כבר כ' התוס' בכתובות ד"פ ע"ב בד"ה יורשי משנו לה שפיר ע"ש ועיין בח"מ וב"ש סימן קי"ח ע"ש: