משמרות כהונה חלק ב קיג

אחריות של ב"ח דאם יטרפנה ב"ח לא יחזור על לוקח ב' ועיין להב"ח בסי' ל"ז ע"ש. כ' מהרש"א הא דלא מכ' לוקח א' מעיר בלקחה באחריות משום דא"כ הול"ל נמי לוקח ב' מעיד וכו' ולדברי התוס' ק' ע"ש וליתא דמה שלוקח ב' אין מעיד בכה"ג מילתא דפשי' היא כיון דמערער בפנינו מלוקח א' חוזר עליו אבל בלוקח א' חידוש הוא דחיישי' דילמא אתי ב"ח ומה שלא פי' רשב"ם דלוקח א' אין מעיד באחריות מיירי משום דס"ל דלא חיישינן לגזילה כלל דלא שכיחא והתוס' לא הוק"ל אלא לשיטתם דחיישי' לגזלן וכדנקטו בקושיתם כדחיישי' לחד נגזל גבי לוקח וכו'

דף מ"ז ע"א תוס' בד"ה פעמים וכו' וי"ל גירסא א' וכו' דאם איתא דהדר זבנה הוה א"ל וכו' עכ"ל איכא למידק דאכתי אמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש דאלו אביו קיים היה אומר לו קמי דידי זבנה אבא מינך והיה מהימן במיגו דאי בעי אמר אנא זבנתה מינך ואע"ג דהשתא הודה בנו דלא זבנה אביו ואזל ליה המיגו מ"מ כיון דאביו הוה מהימן לו' קמי דידי מהימן הבן שו"ר דד"ז במחלוקת הוא שנוי דהרמב"ן לעיל ד"ל כ' בדעת רשב"ם דכיון דאביו לא היה נאמן אלא במיגו כיון דאזל המיגו ע"י הודאת הבן שוב לא טעי' ליורש והרמב"ן חלק בזה דבכה"ג מהימן וכ' והדבר צריך לפנים ע"ש ועיין למהרימ"ט ח"א סי' קכ"ח ומדברי התוס' הללו יש להוכיח דס"ל דלא טעי' ליורש בכה"ג דאזל המגו מיהו י"ל דס"ל להתוס' כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מה' גזילה ובפי"ד מה' טוען דאי חזר הגזלן וקנאה בטל המכר דבאונס הוא ול"ד לתליוה וזבין ע"ש וא"כ ליכא למטען לבן בן גזלן שאביו היה טוען שאביו הגזלן קנאה ממנו קמי דידי דמכרו בטל ועיין לה"ה בפי"ג מה' טוען דין י"א ע"ש ולהסמ"ע סי' ר"ה הק"ך ע"ש

ע"ב בד"ה ראיתן ראיה וכו' הוא טעמא אי לאו דאודי וכו' עכ"ל הק' מהרש"א במ"ב מאי פריך תנינא נימא דהיא גופא קמ"ל דאפי' מעות אין לו ע"ש ולק"מ דהכי פריך לא ליתני אלא ראיתן ראיה ואנא ידענא דאפי' מעות אין לו דאל"ה מאי קמ"ל תנינא ועפי"ז י"ל גם מה שהק' הת"ח בשמעתין לחד פי' דפירש"י בפ' הניזקין דמשום דהב' נוח לי מאי פריך תנינא נימא דאפי' לרב לא קאמר דמהני שטר אלא משום דליכא אונס מודה דאפי' שטר לא מהני ע"ש די"ל דפריך לא ליתני אלא חדא ואנא ידענא דטעמא משום אי לאו דאודי והוי אונס דאי משום תליוה וזבין הא ליכא אונס דהגזלן לא אנסו אלא משום דבעי למשקל דמי הוא דמכרו ודמי להב' נח לי אבל ק' למ"ש מהרש"א שם בפ' הניזקין דשמואל טעמיה משום דהוי אונס הוא ע"ש דא"כ מאי משני קמ"ל כדשמואל הא שמואל משום אונס קאמר וא"כ ע"כ הכא ס"ל דמשום טעמא אי לאו דאודי וכו' וא"כ לא ליתני אלא ראיתם ראיה ויש לישב. ודע דאכתי ק' בדברי התוס' לא ליתני אלא ראיתם ראיה ואנא ידענא דמעות אין לו דהא ר"ה ס"ל לקמן תליוה וזבין זביניה זבינא ולפמ"ש לעיל דהתוס' ס"ל כס' הרמב"ם דבגזלן מודה ר"ה דזביניה לאו זבינא א"ש

בד"ה אבל וכו' וההיא דכתובות איירי בשטר מתנה וכו' עכ"ל איכא למידק מאי פריך תנינא נוקמה דקמ"ל דאפי' בשטר בלא קנין דהא בחד לישנא קאמר להו רב דמשמע דאפי' גבי סקריקון דוקא שטר אחר קנין הוא דמהני וי"ל דהא נמי שמעינן מברייתא דכתובות ומאי קמ"ל ר"ה

בא"ד ורב סבר אחריות ט"ס וכו' עכ"ל ק"ל א"כ מאי פריך שם בפ' הניזקין לרב מברייתא דלקח מן האיש נוקמה כר"מ דס"ל בפ"ק דמציעא אפי' בהלוואה אחריות לאו ט"ס ורב דאמר כרבנן ודע דמ"ש מהרש"א דמשמע דוקא במקח וממכר ולא במתנה ע"ש לא ראיתי שום משמעות דמ"ש התוס' במקח וממכר הוא לאפוקי הלוואה דמודה שמואל דאחריות ות ט"ס כדאיתא התם בפ"ק דמציעא די"ד ע"א ע"ש

דף מ"ח ע"א גמ' מתיב ר"ה לקח מסקריקון וכו' עיין ברש"י בפ' הניזקין שכ' לחד פי' דטעמא משום הב' נח לי והק' הרשב"א שם דא"כ מאי פריך הגמ' כאן מסקריקון נימא ש"ה דליכא אונס וטעמא דמתני' משום הב' נח לי ע"ש ולפמ"ש מהרש"א שם דלא כ"כ רש"י אלא לרב אבל לשמואל ע"כ טעמא משום אונס ע"ש ניחא שפיר דזהו עצמו מאי דמשני הגמ' הא איתמר עלה אמר רב וכו' ור"ל דלרב התם לאו משום אונס נגעו בה ולפי"ז ר"ה י"ל דמיירי אפילו בחזק וקנה כיון דטעמא דרב הונא משום אונס וניחא קושיות התוס' בד"ה הא איתמר וכו' ואין להקשו' לפ"ז מאי משני כרב דא"כ ק' דרב הונא אדרב הונא דאמר לעיל גזלן אין ראיתו ראיה ובמאי מוקמת לה כיון דרב הונא דאמר תליוה וזבין וכו' אפילו בלך חזק וקני מיירי וי"ל דגזלן שאני וכס' הרמב"ם שהבאתי לעיל ואפש' דדינו של הר"מ מכאן יצא לו אבל מילתא דרב ביבי בסמוך ס"ל להר"מ דאסקריקון קאי ולא חש למה שהכריח רשב"ם לעיל מדלא מייתי מלתיה דרב ביבי שם בפ' הניזקין ובזה ניחא מה שהק' על הר"מ מסוגיא דשמעתין

תוס' בד"ה יקריב וכו' מקופיא מכפרה וכו' עכ"ל לכאו' דה"ה דלפ"ז הו"מ למי' דמאי דקאמר הגמ' בשמעתין היינו מקופיא אך ק' מאי מקשו התוס' בפ"ק דר"ה למ"ל יקריב אותו ת"ל דכופין כמו כל מ"ע ע"ש נימא דאצט' יקריב דלא נימא דכיון דאיכא כפרה הו"ל כמו חטאות דאין ממשכנין אותם קמ"ל כיון דמקבעא לא מכפר ממשכנין ע"כ צ"ל דכפר' דמקופיא לא חשיבא כלל ולא הוה ס"ד לדמויי לחטאות ולכך לא ניחא להו דגמ' דנקט כפרה היינו מקופיא

ע"ב גמ' והאמר ר"נ העדים שאמרו וכו' הא דלא פריך מרב הונא גופי' דס"ל בכתובו' מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דאפי' בטענת פרוע לא מהימן משום די"ל אלימי מילתא דעדים ואע"ג דר"נ דפריך התם לר"ה ס"ל דאין לחלק כמ"ש התוס' מ"מ ר"ה דשתיק ליה י"ל דהשיבו לשיטתו אלא מההיכי עביד והא דלא משני הגמ' דר"ה ס"ל כמר בר רב אשי דבסמוך דבמודעא נאמנים לשי' התוס' דמר בר"א מודה בכתב ידם יוצא ממ"א דאין נאמנים ניחא דרבה בר בר חנא מסתמא כתב ידו יוצא ממ"א כמ"ש הר"ב בש"מ ע"ש אבל לשי' רשב"ם קשה נימא דס"ל כמר בר"א ועיין להרמ"ה ז"ל

רשב"ם ד"ה דלא ארצי וכו' גילה דעתו וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מה הוכיח הגמ' דהילכתא בכולהו דהוו זביני מדאמימר הא בקדושין ליכא גילוי דעת שהרי מתקדשת בפרוטה ונוקמה בקדשה בפרוטה ואילולי פי' י"ל דבארצי דאיכא ג"ד דניחא ליה הוא דהוו זביני אבל בלא ארצי ליכא גילוי דעת ועיין להת"ח במ"ש בגמ' ע"ש

תוס' בד"ה ואפי' וכו' היינו כי אמר בפנינו