משמרות כהונה חלק ב קיא

דאמתני' קאי היינו לשיטתו אבל לר"ג אברייתא קאי וניחא טפי לשי' ר"ג לישנא דנקט בפיסקא אומן אין לו חזקה דהוא לישנא דברייתא ממש ועמ"ש מהר"ם לובלין ולפ"ד פיסקא דאומן אין לו חזקה אמילתא דשמואל קאי ולא אמתני' ולא אברייתא והוא דחוק

ע"ב בד"ה שותף וכו' דילמ' בשאר אריסין קאמ' וכו' עכ"ל והא דלא הוק"ל מאי פריק הגמ' נימא כיורד ברשות דשאר אריסין דיש לו חזקה קאמר י"ל דא"כ לא הול"ל כיורד ברשות דלהא מילתא דיש לו חזקה גם יורד שלא ברשות יש לו חזקה אלא ע"כ אין לו חזקה קאמר וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל עיין שם

בד"ה שבח וכו' אבל במה שהמת טרח למה לא יקחו וכו' עכ"ל אע"ג דבשי' רש"י קיימי דבעלו מאיליהן מיירי ולא טרח בזריעתן מ"מ איכא טירחא דהשקאה וכיוצא

דף מ"ג ע"א גמ' הב"ע בשקנו מידו וכו' לפמ"ש התוס' ר"פ הכות' בד"ה קנו דבברייתא ל"מ קנין ע"ש צ"ל דהא דקאמר הב"ע בשקנו מידו דהיינו מתנה גמורה ולאו בלשון סילוק מיירי דאין סברא לחלק בין שותף לאיניש דעלמא וכ"נ מדברי הג"א בשמעתין דלשי' התוס' לאו בלשון סילוק מיירי למסקנא ע"ש ועפי"ז היה נ"ל ליישב מה שהק' מהרש"א דמאי מק' רשב"ם להי"מ נימא דהגמרא מוקי בשקנו מידו לחידושא דאפי' באין לי מהני ע"ש די"ל דסובר רשב"ם דלהי"מ דלשון אין לי אינו אפילו לשון סילוק ל"מ קנין ולהי"מ ע"כ כי מוקי לה בשקנו מידו בלאו לשון סילוק מיירי שו"ר דהא ליתא דאם כן קשיא להי"מ מגמ' דר"פ הכותב דמהני קנין אפי' בלשון אין לי ע"ש ומ"מ נר' ליישב קושי' מהרש"א דפלוגתא דר"י ור"נ היא בר"פ הכותב אי מהני קנין בלשון סילוק ע"ש ומאי דמוקי הגמ' בשמעתין בשקנו מידו לרב יוסף במתנה גמורה מיירי ולאו בלשון סילוק ולר"נ דקי"ל כוותיה מהני אפי' בלשון סילוק וא"כ לרב יוסף ליכא חידושא וע"ז מקשה רשב"ם דנוקמה בלא יהא לי דהוי חידושא לכ"ע אפי' לר"י

שם גמ' הרי מעמידה בפני בע"ח הק' מהרש"א במ"ב נוקמ' באית ליה אחריתי ע"ש ולק"מ דודאי בדלא ידעי' אם יש לו ב"ח כלל אלא דחיישינן דילמא אית ליה ב"ח וכמ"ש הרמ"ה ע"ש וא"כ אפי' באית ליה ארעא שמא יש עליו ב"ח יותר משיעור ההיא ארעא ובגמ' לקמן הכי פרכי' אם הוא יודע בעצמו דאית ליה ארעא שיעור הב"ח שעליו א"כ אינו מעמידה בפני בע"ח ואי יודע הוא דלית ליה ארעא שיעור הב"ח וצריך ליטול מזה מאי מהני ליה ס"ס הא ל"ל ומשני דלא ניחא ליה למהוי לוה רשע ולא ישלם וכ"כ בש"מ בקיצור ע"ש

תוס' בד"ה אין לי וכו' וא"ת דבפ' השולח וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו למי' דהתם בשקנו מידו כיון דכותב קתני ועיין במהרש"א בגמ' ר"פ הכותב דמה"ט לא פריך הגמ' שם אלא עד דמייתי ברייתא ע"ש משום דס"ל דל"מ קנין בלשון גרוע והגמ' דקאמר הב"ע בקנו מידו במתנה גמורה מיירי וכן היא שי' התוס' כמ"ש בהג"א אבל לשי' רש"י ורשב"ם דמהני קנין בסילוק ניחא קושיתם ועפי"ז יש מתרצים מאי דקשיא להו לשי' הי"מ שהביא רשב"ם מה יענו בקושי' התוס' דתי' התוס' לא יתכן לשי' הי"מ דכיון דאינו אלא לשון לא היה לי מה מועיל בעבד לשון גרוע כזה ועפי"ז ניחא דמוקמי ההיא דעבד בקנו מידו

בד"ה וליסלקו וכו' וא"ת והא בעי' וכו' עכ"ל הא דלא קבעו לעיל כי מוקי להא דשמואל בכת' דין ודברים וכו' משום די"ל דהמערער קמערער על המוכר שמכר להם דהשתא ראה העדות בכשרות קודם שקנו וכמ"ש הרמ"ה בשמעתין ע"ש וניחא שפיר גם דברי התוס' דנדה ד"ג ע"א ע"ש ועיין להב"י סס"י ל"ג ומ"ש הש"ך סי' ל"ז סקל"ב דלעיל י"ל בסילק עצמו קודם שראה העדות ע"ש אינו נכון דא"כ לא מקרי שותפין ודע דלפמ"ש הרא"ש בתשו' כלל נ"ז בטעמו של דבר לחלק בין דיינים לעדים משום דדיינים אע"פ שראו אין מחוייבין לדון ולא מקרי תחילה אלא בשעה שישבו לדון והוי תחילתן בכשרות ע"ש ניחא מ"ש התוס' בנדה ממתני' דכל הראוי לדון ע"ש כיון דגבי דיינים בכה"ג מקרי תחילתן בכשרות ויש להבין מנ"ל דגבי דיינים בעי' תחי' בכשרות הא בעדות לא נ"ל אלא מקרא דוהוא עד או ראה כמ"ש רשב"ם לקמן דקכ"ח וצ"ל דנ"ל מכל הראוי לדון דקבלה היא כך ביד חכמים והוי כמו ילפות' ומעתה צדקו דברי מהרש"א שם בנדה שכ' דלפמ"ש התוס' שם לחד תי' דההיא דכל הראוי לדון ר"מ היא ל"ק מ"ש משמעתין ע"ש ודלא כה' עה"ש סי' ז' ע"ש מ"ש ע"ד מהרש"א ז"ל

שם גמ' והתניא בני העיר שנגנב להם ס"ת וכו' הקשה ה' קול אליהו ח"א חח"מ סי' ל"ה היכי מהני סילוק אפי' בקנין בס"ת שנגנב הא קי"ל כר"י דגזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש וה"נ כיון שנגנב א"י ליתנו במתנה כיון שאינו ברשותו ומה מועיל הקנין ע"ש ובודאי שכן הוא דאפילו לשי' רש"י ורשב"ם שכתבתי לעיל דמהני קנין אפילו בלשון סילוק מ"מ ה"ט דמהני משום דהוי כהקנה לו כמ"ש הרא"ש ר"פ הכותב ע"ש אלא די"ל דמאי דאמרי' הכא גבי ס"ת וליסלקו היינו ר"ל באופן המועיל והיינו ע"י חיוב דמחייב עצמו להקנותו להם כשיבא לרשותו דחיוב מהני אפי' בדבר שלבל"ע מיהו רשב"ם כ' בסילוק וקנין ואפשר דכ' כן למאן דפליג אר"י עיין בפ' מרובה דס"ח ע"ב ע"ש אבל לר"י הקושיא הוא ליסלקו ע"י חיוב דחיוב מהני אפי' לדבר שאינו ברשותו לכ"ע כמ"ש מהריב"ל סי' ל"ז ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה כגון וכו' והו"מ לשנויי וכו' אלא דאמר דראובן מכרה ללוי וכו' עכ"ל אע"ג דקי"ל כחכמים דפליגי על אדמון בפ' ב' דייני גזירות דק"ט דהעורר על השדה והוא חתום עליה בעד אבד זכותו ע"ש וא"כ ה"נ אי העיד דראובן מכרה ללוי שוב לא יוכל לטעון דראובן גזלנא מ"מ הא אמרי' לעיל ד"ל דדוקא בעשה מעשה הוא דאבד זכותו אבל דיבורא אמרי' ע"ש וס"ל להתוספות דעדות בע"פ נמי דיבורא הוא דהוי ולא חשיב מעשה דלא כמ"ש הריטב"א לעיל ובשמעתין הביאו ה' המגיה להרמ"ה לעיל ד"ל דס"ל דעדות נמי הוי מעשה ומה"ט הוא דפריך הגמ' וכיון דאסהיד דלוי היכי מצי מפיק ליה ע"ש ולדברי התוס' קושית הגמ' היא דכיון דדרך הודאה הוי כמו מעשה דהא הודה שהיא דלוי ולאו דמעיד בתורת עדות דראובן מכר ללוי וע"ש בתוס' בפ"ב דייני גזירות ע"ש ול"ק מה שהק' הרב המגיה להרמ"ה לעיל ד"ל ע"ד מהרימ"ט ח"ב חח"מ סי' י"ח ע"ש ומן האמור ק' עמ"ש מהרש"א בואין לו' שכ' התוס' בדיבור זה דכוונתם דמעיד שמעון שיהודה מכר ע"ש