משמרות כהונה חלק ב קי

דבדבר דבעי' דרישה וחקירה ודאי דל"מ כתב ידו ע"ש וק' דהא מדאורייתא גם בד"מ בעי' דו"ח כדאיתא בפ' אחד ד"מ ע"ש ור"ת מוקי לדרשא דספרי באלם מוכח דבשאר כל אדם גם מדאורייתא מהני כתב ידו וכמו שהק' התוס' מההיא דכותב אדם עדותו ע"ש בתוס' בכתובות ויבמות שכ' בשם ר"ת דמהני לשלוח עדותן אם זוכרין עדותן ע"ש

בד"ה קיום וכו' אע"ג דר"נ גופיה וכו' קיום שטרות שאני וכו' עכ"ל ק' לפ"ז מאי פריך רבא אי כמעב"ד דמי לבעי ג' הא בב' סגי לדין בדיעבד ור"נ בדיעבד קאמר דאי לכתחי' מאי מק' התוספות מדאמר ר"נ ב' שדנו וי"ל דס"ל להתוספות דר"נ מיירי בתרוייהו בלכתחי' ובדיעבד ועי"ל דגבי קנין בשנים לא מוכחא מילתא וגבי שנים שדנו בעי' מוכחא מילתא כמ"ש התוס' בסה"ד. כ' הרמ"ה דמפירכא דרבא שמעי' דלא ס"ל ב' שדנו דיניהם דין דר"נ בדיעבד מיירי ע"ש ואין כוונתו להוכיח דרבא ס"ל הכי דבפי' איתמר בגמ' ריש סנהדרין דרבא לא ס"ל כשמואל אלא דכוונתו להוכיח דה"נ ס"ל דלא כשמואל והתם בסנהדרין ר"נ משמיה דשמואל קאמר וליה לא ס"ל

ע"ב גמ' נעשית מודעא לחבירתה כ' רשב"ם למתנה ומכירה וצ"ל דבמכר מיירי דאיכא עדים דאנוס הוא וכה"ג מהניא מודעא אפילו לא הכירו באונסו כיון דאיכא עדים על האונס וכמ"ש הב"י סי' ר"ה דאם נעשית כבר מודעא כה"ג מהניא אפילו להר' יונה ע"ש ולכך מתנה טמירתא חשיבא מודעא אפי' למכר

רשב"ם ד"ה לא כתבינן וכו' נ"ל טעמא דרבא וכו' עכ"ל משמע מלשונו דסובר דמימרא בפ"ע היא דאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני ולאו מכלל דהך דתליוה וזבין איתמר וכיון דמימרא בפ"ע היא ע"כ דס"ל לרבא דבשדה סתם ל"מ מודעא דהא אמר לא כתבי' מודעא משא"כ לרב הונא י"ל דמודעא מהניא ול"ק מ"ש מהרש"א בסה"ד

בד"ה האי עובדא וכו' אלא יעידו ששמעו וכו' עכ"ל הרמ"ה תי' בזה דאפילו יעידו לא יתחייב דיכול לו' משטה אני בך מה שאמרתי משכנתא וכו' ושוב דחה דא"כ לעיל ר"ל אמאי אצטריך רבא לו' עביד איניש דזבין דיניה ת"ל דיכול לו' משטר ע"ש ומדבריו אלה יש להוכיח דס"ל להרמ"ה דיכול לומר משטר בהודה בלא תביעה דלא כמ"ש הטור וש"ע בסי' פ"א דאי איתא מאי מוכיח מעובדא דלעיל הא התם בלא תביעה מיירי ועיין להש"ך שם סקי"ב שהביא מדברי הרמ"ה שהביא דברי הרא"ש בסוף פרק המניח עיין שם

דף מ"א ע"א גמ' והלכתא חיישינן עיין להלח"מ בפ"ה מה' זכיה ומתנה שהבין בדברי ה"ה דלדעת הרמב"ם סתמא פסולה ודאי ולאו מספיקא ע"ש ולפ"ד דברי ה"ה קשין להולמן שכ' ע"ד הר"מ שכ"פ רשב"ם ע"ש והרי דברי רשב"ם מפורשים דסתמא הוי ספיקא ואם הגבוהו ל"מ מניה לכ"נ דגם לדעת הר"מ סובר ה"ה דספיקא הוי ולא כתב דפסולה ודאי אלא לאפוקי מסברת הגאונים שהביא אח"כ ע"ש

תוס' בד"ה אמר וכו' התם זביני הכא הלואה ופי' הקונטריס וכו' עכ"ל אע"ג דהאי דהכא לא ידעי דמחיל ודמי לאונאה דאמרי' התם דלא הוי מחילה כלל מ"מ מדנקט בשמעתין מחילה בטעות מוכח דס"ל מחילה בטעות לא הוי מחילה וע"כ דה"ק דמחילה בטעות לא הוי מחילה וכ"ש בזו דליכא מחילה כלל ועיין להרמב"ן בחי'

בא"ד צריך אתה לחלק כדפרישית עכ"ל ר"ל הא דניחא ליה ליקו בהימנותיה וההיא דניחא לה ליפוק עלה שמא דאישות תרוייהו חד סברא אית להו ולרבא דסבר גבי מכר דשלב"ל משום מחילה בטעות ולא ס"ד הא דניחא ליה ליקו בהימנותיה ע"כ דלא ס"ל נמי הא דשמא דאישות ולס' רבא מייתי שפיר ר"נ מאילונית דתקשה לך אילונית וע"כ לו' האי סברא דשמא דאישות וא"כ הא דמכר נמי מטעמא דניחא ליה דליקו בהימנותיה והיינו כדפרישית שכתבנו

ע"ב גמ' וכי אין אדם עשוי וכו' צ"ל דס"ל לרב דיוקא דרישא דמתני' עיקר דדוקא שלא אמר ליה אדם הוא דלא הוי חזקה אבל זבנתא מפלניא דזבנא מינה הוי חזקה והתוס' לעיל בד"ה שלא וכו' לשי' ר"ח קאמרי דקי"ל כוותיה אבל לרב דיוקא דרישא עיקר וע"ז הוא דקאמר כוותיה דר"ח מסתברא ול"ק מה שהק' מהרש"א במ"ב ע"ש גם תירוצו אינו מחוור דהא מאי דקאמר כוותיה דר"ח מסתברא אתא לאפוקי סברת רב ולרב אפילו לא אמר דדר בה חד יומא אלא מפלניא זבנתא דזבנא מינך מהני

תוס' בד"ה אתא וכו' וקסבר דמודה רשב"א במנה שחור וכו' עכ"ל הר"מ בפ"ג מה' עדות כ' במנה שחור עדותן קיימת ואפי' במנה ומאתים עדותן קיימת ע"ש משמע מדבריו דיותר יש להכשיר במנה שחור ממנה ומאתים ולפי תי' התוס' אינו כן דהרי רב יהודה פוסל במנה שחור ומכשיר במנה ומאתים וצ"ל דהר"מ מתרץ בקוש' התוס' כמו שתי' הרמב"ן בחי' דרבא סברא דנפשיה קאמר ע"ש

בד"ה נחלקה וכו' דב"ש. כר"י וכו' עכ"ל ק"ל לתי' זה דאכתי קשיא בברייתא דמייתי הגמ' במס' נזיר ד"ך ע"א לא נחלקו בב' כיתי עדים אחת אומרת ב' ואחת אומרת ה' על מה נחלקו על כת אחת וכו' והשתא ליפסול בב' כיתי משום נמצא אחד מהם פסול ולא יתורץ בתירוצם שהרי טעמא דבד"מ כשר משום דקם לשבועה כמ"ש התוס' שם במס' מכות ע"ש וזה לא שייך בנזיר וי"ל דמה שהוצרכו התוס' שם לטעמ' לשבועה משום דאיכא היקישא דמשפט אחד והקש זה הוא מקרא דמכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת משפט אחד דאתקשו ד"מ לד"נ כמ"ש התוס' ריש סנהדרין ע"ש אבל בנזיר דליכא היקיש' דמשפט אחד כשר דהא בר"נ טעמא משום דכתיב והצילו העדה ודע דק' בדברי הר"מ דבפ"ב מה"נ פ' כמתני' דנזיר ובפ"ג מה' עדות פ' כרשב"א וסתראי נינהו לפי סוגיית הגמ' ועיין לה' אורח מישור ולה' קרבן העדה שם בנזיר ולה' דברי אמת בקו' דע"ו ע"ב ע"ש

דף מ"ב ע"א פירשב"ם שותפין וכו' דכ"ע יש שותפין וכו' כ"ש אומן וכו' עכ"ל לפ"ז לכ"ע תנינן שותף במתני' ומאי דאמרי' שמואל תני אומן היינו תני בברייתא ולאו במתני' דבמתני' כיון דתני אריס אע"ג דאיכא אריס דיש לו חזקה ה"נ בדין דליתני שותף כמ"ש התוס' בד"ה חבל וכו' אבל בברייתא דתני שמואל לא תני בה אריס ומאי דנקט הגמ' לקמן דמ"ה ע"א פיסקא אומן אין לו חזקה היינו ברייתא דשמואל ומה שפירש רשב"ם שם