משמרות כהונה חלק ב קט

דנקט בורח ל"ד דה"ה לכל מרחיקי ארצם לא כ"כ אלא לס"ד דגמ' אבל למאי דמסיק דרב קמ"ל ההמחאה בפני ב' שאין יכולין לו בע"ב למנקט כורע דכל מרחיקי ארצם איך להם יראה והוא כבורח דירא לא יאמר אפי' בפני ב' שאין יכולין לו' דת"א פן יודע מקומו אבל לפמ"ש מהרש"א בתחלה א"ש דברי רשב"ם אפי' למסקנא ועפ"י דברי מהרש"א דאפי' בורח דירא כי מחי בפני ב' שאין יכולין לו' לא יוודע מקומו ניחא מה שהשמיט הר"מ בפי"א מה' טוען האי דינא דבפני ב' דאין יכולין לו' די"ל דכיון דכ' דבורח ע"י מרדין אין מחזיקין בנכסיו מינה שמעינן דהמחאה בפני ב' שאין יכולין לו' לא הוי המחאה דאי הוי המחאה בבורח ע"י מרדין אמאי אין מחזיקין הא יכול למחות ע"י שנים שאין יכולין לו' דאז לא יש לו יראה מזה לפ"ד מהרש"א ופ' כשמואל דלרב אפי' ע"י מרדין מחזיקין לפ"ד מהרש"א דמ"ש האי יראה מהאי יראה וע"ש להלח"מ ועיין בתוס' לקמן בד"ה ר"פ אבל קשה על דברי מהרש"א שהרי כל הפוסקי' פ' כרב ופ' דמחמת מרדין אין מחזיקין והם תרתי. דסתרן לפ"ד מהרש"א ואין לו' דפ' דלא כרב בהאי סברא וס"ל כיון דירא כן יוודע מקומו אפי' ע"י ב' שאין יכולין לו' ירא הוא וס"ל דכיון דקי"ל כרבא דע"י מרדין אין מחזיקין וקי"ל כר"ז בר"פ לקמן והנהו ע"כ דס"ל דהמחאה בפני ב' שאין יכולין לו' מהניא בע"כ דלענין יראה לעולם ירא הוא הא ליתא דא"כ אמאי הוצרך הגמרא לאתויי הא דרב ענן הול"ל דשמואל לא הבין כן בדברי רב משום דס"ל דלעולם איכא יראה אלא ע"כ דס"ל להגמ' דליכא מאן דפליג על רב בזה דכי מאי בפני ב' יכולין לו' תו ליכא יראה ודוחק לחלק בין יראה דמרדין ליראה דממון דדא ודא אחת הן ע"כ נראה עיקר כמ"ש מהרש"א בריש אמיד ועיין להרמב"ן ז"ל בחי'

תוס' בד"ה דסתם וכו' וי"ל דודאי גבי גט וכו' עכ"ל לכאורה אכתי קשה דהכא אמרי' דוקא מיהודה וגליל אבל שאר ארצות שיירות מצויות אפי' מח"ל לארץ ואלו התם אמרי' דמח"ל לארץ צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ הרי שאין השיירות מצויות מח"ל לארץ ועיין להרב בש"מ בש"מ מ"ש בזה ע"ש ונ"ל דבח"ל יש מקומות רחוקים שאין השיירות מצויות משם לא"י ויש מקומות קדובו שהשיירות מצויות משם והתם כיון דאיכא מקומות רחוקים ל"פ רבנן ותקנו דבכ"מ מח"ל לארץ צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ והכא כיון דאיכא מקומות קרובות לא פסיקא ליה ולכך נקט יהודה וגליל מילתא פסיקתא ועפי"ז ניחא מה שמק' המפ' עמ"ש המש"ל בה' ק"פ דבני ח"ל נמי חייבין בראיה וק"פ ע"ש מגמ' דגיטין הלזו דאמרי' מא"י שכיחי עולי רגלים אבל מח"ל לא שכיחי עולי רגלים ע"ש ועפי"ז ניחא דבני ח"ל לא מחייבי אלא הקרובים שיכולים לבא בתוך שלשים יום וכמ"ש ה' שאלת יעבץ ח"א סי' קכ"ז ע"ש וכיון דאיכא בני מקומות הרחוקים דאינם חייבין וליכא עולי רגלים ל"פ רבנן ותיקנו בכל המקומות בח"ל שיאמר בפ"נ ובפ"נ ועיין למהרי"ט ז"ל מס' בני יהודה ח"ב דף כ"ח ע"ש

בד"ה אין וכו' בהא ל"פ שמואל וכו' עכ"ל וה"ה דהו"מ לאוכוחי מדפריך דרב אדרב ולא משני כאן מחמת ממון כאן מחמת מרדין אלא דהגמ' גופיה דלא משני הכי משום דא"כ לפ' לשמואל ולכך נקטו כן

בד"ה אמר ר"ז וכו' דהא לא ידע אמאי קרי ליה גזלן וכו' עכ"ל לפי זה אי אמר ארעאי סגי ולא בעי תבענא ובסמוך כתב דבעי תבענא וצ"ל דבדבור זה קאמר דאפי' אמר תבענא כיון דלא אמר ארעאי לא ידע אמאי קרי ליה גזלן וה"ה כי אמר ארעאי ולא אמר תבענא לא מהני דבעי' אדעאי ותבענא

דף ט"ל ע"א גמ' לדידיה לא תפרו וכו' מכאן יש להוכיח דהנשבע שלא יאמר לחבירו דבר דיכול לו' לאחריני שיאמרו ועיין במרן בש"ע י"ד סי' רכ"א דין יו"ד וע"ש עוד דע"י כתב יכול לכתוב וע"ש להכנה"ג בסוף הגה"ט ע"ש

ע"ב בפירשב"ם ומ"ד וכו' הגהה תמיה לי וכו' עכ"ל נרא' דהגהה זו קאי אפי' רבותינו שהביא אח"כ דהכא שייכא לה"ה ומק' שפיר נוקמה דפליגי כדאביי דאמר כל מילתא דעבידא לאגלויי דלית בה משום לה"ר שהביא רשב"ם לעיל

תוס' בד"ה מ"ד וכו' תימה להאי לישנא וכו' עכ"ל נר' דס"ל דמאי דאמרי' מ"ד ס"ל דהוי מחאה היינו דכיון דבשלא בפניו בעי' ג' גם בפניו בעי' ג' דלא פלוג רבנן דלא כדמשמע מפירשב"ם והשתא ק"ל שפיר דרבא אדרבא ומדלא ק"ל דשמואל אדשמואל דלעיל ס"ל דמחאה שלא בפניו הוי מחאה דקאמ' וכי למחות בפניו הוא צריך ורב ענן אמר משמיה דשמואל המחאה בפני ב' שאין יכולין לו' מוכח דמחאה מהניא בפני ב' נר' דלא הוו גרסי בפני ב' אדם וכ"מ מדברי התוס' לעיל בד"ה ר"פ ע"ש

בד"ה וצריך וכו' דהלכה כבר קפרא עכ"ל נראה מדבריהם להא דאמר רבא הילכתא צריך למחות וכו' וכ"נ מפירשב"ם בד"ה ה"ג גם הרי"ף לא הביא דברי רבא ועיין להרמ"ה

דף מ' ע"א בפירשב"ם בד"ה הודאה וכו' דקי"ל המלוה את חבירו בעדים וכו' עכ"ל אפי' למ"ד צריך ה"ד במלוה את חבירו בעדים אבל המודה לחבירו בעדים ולכ"ע א"צ לפורעו בעדים כמ"ש התוס' לעיל דף ה' ע"ש אלא כיון דקי"ל אפי' במלוה א"צ לפורעו בעדים מייתי לה מכ"ש

בא"ד אפי' הוציא על הלוה כ"י וכו' עכ"ל ס"ל כס' הרמ"ה שהביא הטור סי' ס"ט דבכ"ו א"י לו' פרעתי ולא קי"ל אלא דבכ"י יכול לו' פרעתי כמו שמבואר שם ע"ש

תוס' בד"ה מחאה וכו' שנוהגין לשלוח העדים עדותן באגרת וכו' עכ"ל צ"ל דס"ל לר"ת כמ"ש הרשב"א בתשו' ס"ב סי' שנ"ט דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד גזירת הכתוב היא ע"ש ודלא כמ"ש הרמ"ה הביאו בש"מ בקמא דקי"ב דטעמא משום אינו מעיז ואינו מעיד אלא האמת ע"ש דלפ"ז ל"מ לשלוח עדותו בכתב דכיון דשלא בפניו מעיו ובעיקר ס' ר"ת ראיתי מק' מדתנן בסנהדרין דנ"ו גבי עדות דמגדף דבשעת גמר דין אחד מן העדים מעיד בפי' והב' אומר אף אני כמותו ולפ"ד ר"ת למה יפרש ברכת ה' יכתוב בכ"י דהרהור לאו כד"ד ולק"מ דאי אסור אין ראוי לבילה והוי כמו אלם בם לפי ע"ש הג"א בפ"ב דכתובות דבד"נ מודה ר"ת לק"מ אבל ק"ל למ"ש הריטב"א בחי' למכות ד"ו דאפי' לשי' רש"י אי כותב עדותו והולך לב"ד ואומר אני מעיד על עאע זה הכתובה בב"י זה מהני ע"ש דלפ"ז אמאי לא יעשה כן גבי מגדף ודע שראיתי להרמ"ע סי' קכ"א שכתב