משמרות כהונה חלק ב קח

שהביא הרב שם שכ' גבי א"ר אי תפס ל"מ מיניה אכתי קשיא ונר' לישב דש"ה דיתמי אית להו שטרא על שמעון כדפירש"י שם ול"מ תפוס כיון דא"ל שטרא ודכוותה כ' התוס' לעיל דל"ב ע"ב גבי מיגו להוציא דהיכא ראיכא שטר' הוי להחזיק ע"ש ואע"ג דקי"ל כב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי כבר כ' הכנה"ג סי' פ"ב בכללי מיגו אות נ"ז דדוקא כשהשעבוד ספק הוא דלאו כגבוי ואפי' למ"ש הכנה"ג שם בס"ד גבי קי"ל מ"מ יש לחלק בדבר וה' שבות יעקב ח"א סי' קמ"ו כ' דדוקא בשחייב מדאורייתא לצי"ש הוא שכ' רש"י דל"מ מיניה ע"ש ולפ"ז ניחא קושי' המש"ל דהא דמצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם אינו אלא מדרבנן כמ"ש רש"י בפ' מי שהיה נשוי דצ"א ע"ב בד"ה מצוה ע"ש מיהו מ"ש רשב"י שם דגרמא בנזקין ל"מ לצי"ש אלא מדרבנן אין נר' כן מדברי התוס' לעיל דכ"ב ע"ב בד"ה ז"א שכ' דקניס ר"מ גם בשוגג ובפ' הניזקין אמרי' דלא קניס ר"מ אלא בדאוריית' ע"ש וה' תומים סי' כ"ח הוכיח דאי תפס מפקי' מיניה ממ"ש הרשב"א בחי' שהוכיח דמודה בקנס פטור אפי' לצי"ש מדאמר ר"ג דטבי עבדו יצא לחירות דסימא את עינו ואמ"ל ר"י פטור אתא שכבר הורית ואי איתא דחייב לצי"ש אמאי לא הוציאו ר"ג לחירות לצי"ש והוכיח מזה ה' תומים דאי תפס מפקי' מיניה דאי איתא דל"מ מיניה הרי העבר תפוס בעצמו ואפי' בהיני אדם יצא לחירות ע"ש ולע"ד דאין זה ראיה די"ל דס"ל להני תנאי כמ"ד בפ' השולח דמ"ב ע"ב דיוצא בשן ועין צריך גט שחרור וא"כ אפילו נימא דל"מ להשתעבד בו משום דתפוס מעצמו מ"מ אין להוסיף על תפוסתו ליתן לו ג"ש ולכך לא כ' הרשב"א אלא בדי"ש לחייב עוד הוכיח ה' תומים מדאמרינן בפ' השוכר דס"ג ע"א בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה אסור דאמר לה טלה זה ופריך והא מחסרא משיכה וכ' התוס' אפי' לר"י כיון דהפקיעו חכמים קנין מעות לא הוי אתנן והשתא הא מ"מ קאי במי שפרע וחייב לצי"ש א"כ הוי אתנן כמו בא על אמו דחייל עליה איסור אתנן מטעמא דחייב לצי"ש אלא ע"כ דיש לחלק בין מחוייב מדינא ולא מיפטר. אלא משום קי"ל בדרבה מיניה להיכא דמדינא פטור כחילוק מהרש"ל ואין מזה ראיה כלל דהא מ"מ לא נתן לה אלא אח"ז ואיסור אתנן לא חייל אלא אי נתן לה בשעת ביאה וההיא דבא על אמו בנתן לה בשעת ביאה ועיין להתוס' בפ' מרובה ד"ע ע"ב בד"ה אלו תבעה ליה וכו' ע"ש ובפ' הגוזל עצים ד"ק ע"א ר"ל אחוי ליה דינרא לר"א אמ"ל חזי דעלך סמיכנא אמ"ל מאי בעי לשלומי דא ר"מ הוא דדאין דינא דגרמי וכו' ע"ש וק' דמאי פריך ליה ר"א הא אפי' גרמא מחייב לצי"ש וא"כ נ"מ דחייב לצי"ש וגם נ"מ דאי תפס ל"מ מיניה וי"ל דאפי' בלא אמ"ל חזי דעלך סמיכנא חייב לצי"ש וא"כ מדאמ"ל חזי וכו' מוכח רבא לחייבו בדין דל"מ בדין אלא באמ"ל חזי וכו' כמ"ש התוס' שם בשם הרי"ף ברם לס' התוס' דחייב בדין אפי' לא אמ"ל חזי וכו' קשיא

ע"ב תוס' בד"ה למעוטי וכו' ואפי' לא עשה באותן ג' אלא ניר וכו' עכ"ל אע"ג דכ' בדבור הקודם דנרה זה אח"ז לא מהני היינו לרב אחא דבעי זרע אחרת נקט ת"ר נרה ג' לרבותא דר' אחא וכיון דל"מ נרה ג' גם ב' זאח"ז ל"מ דאין סברה לחלק ביניהם אבל לרבנן יכול להיות דנרה ג' מהני ובעיקר קושיתם י"מ דמ"מ שמעי' מרבנן דבעו ג"ש דל"מ יום אחד וזהו עיקר שאלת פום נהרא אי מהני יום א' כדפי' רשב"ם ואין להקשו' אמאי לא אמר הגמ' א"ב נרה ג"ד לשמואל ל"מ ולרב מהני דלא פסיקא ליה להגמ' דלרב מהני נרה ג' אלא דיכול להיות כן קאמרי

דף ל"ז ע"א בד"ה ממטע וכו' ונר' לרשב"א דלא מוקי וכו' עכ"ל מק' המפ' דמאי פריך התם בפ' המוכר את הבית דסיפא לא אתיא כר"ש דאזיל בתר פדיון הא רישא נמי לא אתיא כר"ש וע"כ דהאי תנא ס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא ונ"ל דהנה בפ' המוכר את הספינה דפ"ב מבואר דלר"ש גם במכר בשמנה אמות הוו מפוזרין ורבא פסיק התם דבי"ו אמות וע"כ דלרבא לית הלכתא כר"ש והר"מ בפ"ז מה' כלאים פ' כר"ש וכ' מר"ן בכ"מ משום דבירוש' אפסיקא הלכתא כר"ש ע"ש ובפ' כ"ד מה' מכירה פ' בי"ו אמה והמה תרתי דסתרן כי עכ"ל נ"ל דהר"מ סובר דלרבא דאמר מד"א עד י"ו אמה ע"כ כר"ש דלרבנן משמנה אמות מבע"ל דמדלר"ש בפלגא לרבנן בפלגא וכמ"ש שם בגמ' לעיל וע"ש בפרשב"ם בדברי רבא וכיון דע"כ רבא כר"ש צ"ל דריש מודה במכר דבי"ו משערי' ולא קאמר בשמנה אלא גבי כלאים דיש לחלק בין כלאים למכר כמו שנר' גם מדברי התוס' כאן בקושיתם וס"ל להר"מ דלא אמרי' האי סברא דבפלגא אלא גבי כלאים וגם ס"ל להר"מ כן בסברת רבא כדי להסכים להלכה הירוש' עם הבבלי ולפ"ז י"ל דגם התוס' ס"ל כן בדברי רבא ובקושיתם לא הוק"ל אלא לסברת הגמ' בפ' הספינה דמדמה כלאים למכר מה יענה להך ברייתא דהמוכר את הבית ותי' דבחדא הוא דס"ל כר"ש וכל זה לסברת הגמ' דכלאים ומכר כי הדדי נינהו אבל לסברת רבא אתיא כולה כר"ש והגמ' דפ' המוכר את הבית דבעי לאוקומי כולה כר"ש אזיל בשי' רבא וניחא הכל שפיר

ע"ב גמ' אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא וכו' כ' הרב בש"מ בשם ר"מ דהא דנקט דיקלא ולא נקט אילן משום דבאילן כיון דגזעו מחליף לא מסיק אדעתיה שימות ולא משייר ליטע אחר במקומו אבל בדיקלא דאין גזעו מחליף משייר ליטע אחר במקומו ודוקא באילן הוא דתנן אם מתו אין לו קרקע ע"ש וי"מ ע"ז דא"כ מאי פריך בערכין די"ד ע"ב והאמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא וכו' ומאי פריך הא התם באילנות מיירי ונ"ל דנהרדעי לענין שלא יוכל המוכר לחפור נמי מיירי מדקאמר עד תהומא ולענין זה אילן כ"ז שהוא חי שוה לדיקלא ולא כ' ר"מ לחלק ביניהם אלא לענין אם מתו

דף ל"ח ע"א תוס' בד"ה קני וכו' ולרשב"א נר' וכו' עכ"ל לפ"ז ניחא גם קושיתם הראשונה ממתני' דאם מחו די"ל כמ"ד מוכר בעין רעה והיינו לשי' רשב"ם לעיל דר"ע פליג אמתני' וס"ל קונה ב' אילנות קנה קרקע אבל לפי מ"ש התוס' לעיל דר"ע מודה צ"ל בקושי' הא' כתי' ר"י גם לפ"ד רשב"א הללו א"צ למ"ש התוס' לעיל בד"ה מכר וכו' אההיא דפ' המוכר את הבית ע"ש אלא די"ל דהגמ' הק' אי ר"ע האמר מקדיש בעין יפה מקדיש ומקום האילן קדיש והו"ל לאפרוקי אגב ארעייהו

ע"ב רשב"ם בד"ה אפי' וכו' כגון חברין וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דירא למחות בפני ב' שיכולין לו' משום דעי"כ יודעין מקומו אבל כי מחי בפני ב' שאין יכולין לו' אף דההמחאה נשמעת ע"י חברך חברא אית ליה מ"מ לא יודע עי"כ את מקומו ע"ש ולפ"ז מ"ש רשב"ם בד"ה מחזיקין דהא