משמרות כהונה חלק ב קז

כל דאלים גבר ע"ש הוא תימה דא"כ היינו דפריך הגמ' לר"נ והדרא קושיתו לדוכתה

בד"ה התם ואפילו אם יבואו עדים ויעידו וכו' עכ"ל ס"ל לרשב"ם דאפי' לר"א דע"מ כרתי מ"מ אין הקדמה בשעות כמו חתימה לר"מ ועיין להרמב"ן בחי' הרמב"ם דאי אתו עדים מהני לר"א אלא משום דלא שכיחא קרי לה ליכא למיקם עלה דמילתא כמ"ש הלח"מ ע"ש וכן ס' התוס' וצריך לחלק בין הא דב' שטרות לההיא דהמחליף דלקמן גם בפט"ו גבי ארבא כ' דאפי' יש עדים לזה ולזה דינא הוא כל דאלים גבר וצ"ל דמילתא דשכיחא היא דאתו עדים ומזמי להו ולכך קרי לה הגמ' איכא למיקם עלה דמילתא

כתב התה"ד סי' שנ"ב בספיקא דדינא כגון בעיא דלא אפשי' או ס' דפלוגתא דרבוותא לא אמרי' כל דאלים גבר כיון דליכא למיקם עלה דמילתא והא דאמרי' בפ' הניזקין ד"ס השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר. ולא כמר כל דאלים גבר התם שאני. דלא איפשר בחלוקה דאי חולקין מפסידין תרווייהו א"נ התם ראו חכמים לתקן כך ע"ש

והמש"ל בפט"ו מה' טוען תמה ע"ז ממ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' ערכין דין כ"ב האשה שהקדישה שדה אחוזה וגאלה בעלה הדבר ס' אם יוצאה לכהנים ואם קדמה האשה והחזיקה אין מוציאין מידה ואם קדמו הכהנים והחזיקו א"מ מידם ומדלא כ' דינא דיחלוקו מוכח דכך דינא דכל דאלים גבר ועוד דאי דינא יחלוקו ל"מ תפיסה דאע"ג דכ' הש"ך ססי' קל"ט דבדבר דדינא יחלוקו מהני תפיסה ה"ד במטלטלין ע"ש ובלא"ה לא כ' הש"ך דתפיסה מהני אלא בפלוגתא דרבוותא ומדין קי"ל וכמ"ש בספר תקפו כהן אבל בס' דבעיא דלא אפשי' לא מהני תפיסה עוד תמה המש"ל מבעיא דלקמן דנ"ג ע"ש וכונתו דבההיא בעיא פ' הרמב"ם בפ"א מה' זכיה דין ז' דאם החזיק אחר מהני וא"כ ע"כ דדינא הוא דכל דאלים גבר בס' דדינא ע"ש ולזה י"ל דשאני התם דזה חזקתו ודאי וזה חזקתו ס' וכמ"ש ה"ה שם ע"ש ונ"ל להוכיח דבס' דדינא לא אמרי' כל דאלים גבר כדברי התה"ד ממ"ש רשב"ם בפ' המוכר את הבית והביאוהו התוס' בשמעתין בד"ה ומ"ש דבההיא דהאומר תנו חלק טעמא דנוטל רביע משום ממון המוטל בס' חולקין ע"ש וק' דתקשה מהך לר"נ אמאי לא אמרי' כל דאלים גבר דאפי' רבנן ל"פ התם אסומכוס אלא משום דאיכא חזקה אבל במקום דליכא חזקה מודים דיחלוקו ואמאי לא אמרי' כל דאלים גבר ושינויא דגמ' דמשני אהך דהמחליף לא יתכן בהך דתנו חלק לפי' רשב"ם בשינויא דגמרא וצ"ל דשאני ההיא דס' דדינא הוא וליכא למיקם עלה דמילתא לא אמרי' כל דאלים גבר ועיין להט"ז בסי' קל"ט וה' דברי אמת בתשו' סי' יו"ד דל"ח ע"ב הוכיח מדברי הר"מ הללו דה' ערכין דתפיסה מהניא בקרקע דלא כהתה"ד בתשו' הנז' ע"ש ולפמ"ש המש"ל בכונת הר"מ דמדין כל דאלים גבר קאמר לא מכרעא דלא כ' התה"ד דלא מהניא תפיסה אלא אי דינא דיחלוקו ודע דלפי הטעם שכ' הרא"ש בשמעתין בדינא דכל אלים גבר יראה דדוקא בברי וברי אבל בשמא ושמא לא אמרינן כל דאלים גבר ולפ"ז כי פריך מהמחליף הומ"ל דר"נ ס"ל כמ"ד בפ' השואל ד"ק דהך מתני' בשמא ושמא מיירי אלא דניחא ליה לישב מילתא דר"נ ככ"ע

ע"ב גמ' שלא ניתן להשבון מדברי התוס' נר' דאי משלם לכל אחד משניהם מהני וכ"נ מדברי הטור סי' קל"ט אבל הרמ"ה כ' דלא מהניא כלל דשמא שלא של שניהם היא אלא של אדם אחר ע"ש

שם גמ' אבל לאחר ג' לא כ' הרמב"ן ז"ל בחי' בשם י"מ דאצט' הגמרא למי' הכי דאי ממתני' דקתני חזקתן ג"ש י"ל בדלא אמר לפירו' הורדתיו ודחה דבריהם דאי כי אמר לפירות הורדתיו נאמן כי לא אמר נמי יהיה נאמן לו' גזלנא מיגו דאי בעי אמר'לפירות הורדתיו ע"ש ותמהני דהוי מיגו לחצי טענה דניחא למי' גזלנא כדי ליטול גם את הפירות ולא הוי מיגו וכמ"ש הרמב"ן גופיה לעיל דל"ג ע"ב גבי אי אמר לפירות ירדתי נאמן ע"ש ועיין מ"ש במקובצת כאן בשם הרשב"א ועפי"ד ישנו מן הישוב לדברי הרמב"ן יע"ש

תוס' בד"ה ואי לפירא וכו' מ"ט דרבנן וכו' דהא לדידיה ל"ל וכו' עכ"ל הא דלא הקשו בפשי' היכי מהניא חזקה יהיה נאמן דגזלנא במיגו דהורדתיו משום דהוי מיגו לחצי טענה כמ"ש התוס' בדבור הקודם בתי' בתרא ואפי' לתי' קמא י"ל דשאני הכא כיון דהחזיק ג"ש הוי מיגו להוציא וכמ"ש התוס' במס' מציעא דק"י ע"א בד"ה אמר ליה וכו' ע"ש ועיין להרמב"ן בחי' בשמעתין

דף ל"ו ע"א גמ' והאר"ל הגודרות וכו' כ' הרמ"ה אי ליכא עדי' דראוהו השתא אצלו יש להם חזקה מיגו דאי בעי אמר אינה אצלו ע"ש והא דפריך לקמן גבי עיזי ממימרא דר"ל ולא משני דעובדא דעיזי בלא ראה מיירי משום דא"כ הול"ל מיגו דלהד"מ ולא מיגו דלקוח וכ"כ הת"ח ע"ש ובהכי ניחא נמי מה שיש להקשות מגמ' בכתובות דפ"ד ע"ב ע"ש

שם פרשב"ם אכלה שחת וכו' אלא ג"ש וכו' עכ"ל מפי' נר' דאי שנה אחת לבד שחת הוי חזקה ול"ד לערלה אבל מדברי הטור סי' קמ"א אין נר' כן ע"ש בב"ח ונר' דזה פלוגתא דרי"ש ור"ע לקמן דאמרי' פירא רבא ופירא זוטא א"כ ע"ש ועיין להתוס' בריש פרקין

שם גמ' הני עיזי דאכלי חושלא וכו' ראיתי מק' לדעת רש"י במציעא דצ"א ע"א דכל היכא דחייב לצאת י"ש אי תפס ל"מ מיניה אמאי אצט' הכא לטעמא דמיגו בלא מיגו מהני תפיסה כיון דחייב לצאת י"ש כמו מנה לי בידך והלה אומר א"י דחייב לצי"ש כדאי' בסוף ב"ק וה"נ בריא ושמא הוא ולק"מ דכבר כ' התוס' לקמן דנ"ב ע"ב דהכא מיירי במכחישו וטוענו בריא שלא אכלו כ"כ ובריא ובריא הוא ע"ש ועי"ל דדוקא במנה לי בידך והלה אומר א"י דברי טוב ושמא גרוע דחייב לצי"ש ודכוותא חילקו התוס' בפ' השואל דצ"ז ע"ב למ"ד חייב ע"ש ועוד דכבר כ' מהרש"ל ביש"ש בפ' הכונס והביאו הש"ך בסי' כ"ח דדוקא בחייב בתשלומין ולא מיפטר אלא משום קי"ל בדרבה מיניה. הוא שכ' רש"י דאי תפס ל"מ מיניה ע"ש ובהכי ניחא גם מה שהק' המש"ל בפ' כ"א מה' מו"ל בתשו' שאלה לדעת רש"י מדאמרי' בפ' מי שהיה נשוי דצ"ב ע"ב ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפם עליו במלוה ומת ואתא בע"ח דראובן וקטריף משמעון ופייסיה בזוזי דינא הוא דאמ"ל יתמי אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי ל"מ לב"ח ע"ש והשתא כיון דיתמי מחייבי לצי"ש דמצוה על היתומי' לפרוע חוב אביהם כדאי' התם לעיל מינה הרי שמעון תפוס במעות ול"מ כיון דחייב לצי"ש ונדחק לאוקמה ביתומים קטנים דלאו בני מעבד מצוה ע"ש ולפ"ד מהרש"ל ניחא לדעת רש"י ברם לס' החינוך והראב"ד