משמרות כהונה חלק ב קה

ע"ש ועפ"ז ניחא שפיר קושית מהרש"א די"ל דאי אתא ע"א מעיקרא דבן גרושה הוא הו"ל כב' דלא כהריטב"א וכמו שהוכיח הש"ך בי"ד סי' קכ"ז מדברי התוספות בכריתות דלא כהריטב"א ע"ש ועי"ל דאי עד אמר בן גרושה ואח"כ עד אמר דכהן הוא לא מסקי' ליה דזילותא דבי דינא היא ודוקא בקול ליכא זילותא משום דממילא הוא וכמ"ש התוס' בדבור שאח"ז ולשי' מהרש"א צ"ל דהתוס' בדיבור זה אזלי כתי' בתרא שכ' התוס' בדיבור שאחר זה

בד"ה אנן וכו' והא דאמר לעיל וכו' אבל נשאת ואח"כ באו עדים וכו' עכ"ל בבאו עדים ואח"כ נשאת פשיט"ל חזקה דדייקא וכו' אבל בנשאת תחי' ס"ד דליכא דייקא דסמכא על העדים כיון דליכא מכחישין ואגב דנקטו בקושיא זו כן נקטו ג"כ בקושית נתגרשה ועיין מהרש"א

בא"ד וי"ל דפריק אפי' נאמר וכו' עכ"ל אבל במאי דפריק הבא עליה באשם תלוי קאי י"ל ידע דבאומרת ברי לי עסקי' ודייקא ועיין בתוס' בכתובות אבל הר"ן שם כ' אפי' בפירכת הבא עליה וכו' דפריק אפי' נאמר וכו' ע"ש וע"כ דל"ל חזקה דדייקא ועיין לה' דברי אמת ריש קונט' ח' ע"ש והנה מדברי התוס' בדיבור זה מבואר דאפי' באומרת ברי לי ונשאת לאחד מעידיה לא שרינן אלא משום חזקה דדייקא ומנסבא ומעתה קשיא מהגמ' שם ביבמות דצ"ג ע"ב גבי ע"א ביבמה דאמרי' מאי חזית דסמכת אהני וכו' ועוד ספק ממזר אע"ג דגבי יבמה דמרחמא ליה ליכא חזקה דדייקא כדאי' התם וכבר עמד בזה מהרש"א בר"פ האשה רבה ע"ש ועיין לה' דברי אמת בקו' דע"ג ע"ש ונ"ל כמ"ש התוס' שם בד"ה ע"א דאפי' גבי יבמה דייקא קצת אלא כיון דלא דייקא כ"כ לא מהימן ע"א אלא משום דעבידא לאגלויי ע"ש וא"כ י"ל דדוקא לגבי נאמנות דע"א הוא דלא מהני אבל לאורועי חזקה מרעא כיון דדייקא קצת ועי"ל דר"ש דקאמר הכי שם ביבמות ס"ל כמד"א בפ' ד"א תרי ותרי ספיקא דאורייתא אפי' איכא חזקה

ע"ב בד"ה אמאי וכו' ותי' ריב"ם דלא אמרינן מגו להוציא וכו' עכ"ל עיין להתוס' ריש מציעא מ"ש בשם ריב"ם דר"י דאמר אמאי סמכת וכו' ס"ל דל"מ מגו משום דמשקר בטענתו הא' הפך מ"ש כאן בשמו דמשום מגו להוציא וצ"ל דכי דחה ר"י דבריו מדלא מפרש וכו' חזר בו ריב"ם ואפילו לר"י לא הוי מגו להוציא מדלא מפרש בגמ' האי טעמא וע"ש במהר"ם

בא"ד משום דהוי חוזר וטוען וכו' עכ"ל עיין בטוש"ע סי' פ' דליכא מאן דפליג דחוזר וטוען מפיטור לפיטור היכא דלא נתחייב בטענתו הא' ע"ש ולפ"ד התוס' הללו רב יוסף פליג בהא וס"ל דאפי' מפיטור לפיטור אינו חוזר וטוען ואנן לא קי"ל כר"י בהא כדבסמוך

בד"ה והלכתא וכו' בין ספיקא דתרי ותרי לספיק' דדינא וכו' עכ"ל המש"ל בפט"ו מה' טוען הק' ע"ז מגמ' בפ' השואל דק"ך דגבי ס' אי תפוס לשו' א' או אחרון אמר ר"נ קרקע בחזקת מרא קמה ותי' דשאני שכירות דעתיד לחזור הקרקע לבעליה עיין שם ולק"מ דדוקא בפלוגתא דרבוותא הוא דלא אזלינן בתר חזקה אבל בספיקא דדינא דינו כתרי ותרי וסברא יש לחלק בהכי דוגמא לדבר דין הקי"ל דיכול המוחזק לו' קי"ל כיחיד נגד רבים וכן כ' מהר"א ששון סי' ע"ט ע"ש והמש"ל גופיה בפ"ז מה' שכירות רמי ומקשה על תשו' הרשב"א דגבי שכירות נמי כ' המע"ה מר"ז דפ' השואל ומשני לה עפ"ד מהרא"ש הללו ע"ש ועיין להמש"ל בפ"ו מה' עדות דין ב' ועיין למהרימ"ט חח"מ סי' ך' ע"ש

דף ל"ג ע"א גמ' ואוכלת שיעור זוזי דמגו דאי בעינא וכו' כ' הטור סי' ק"ו בשם רבי' יונה דדוקא אם כבר אכל הפירות אבל אם עדיין לא אכל לא אמרי' מגו דלקוחה דלא אמרי' מגו מממון לממון ע"ש. ומהרימ"ט ח"א סימן קי"ב הקשה דאי מיירי שכבר אכל הפירות אפי' איכא קלא ליהמניה במגו דיכול לומר לפירות ירדתי כדאמרי' לקמן ע"ש שנדחק בזה ולפמ"ש רשב"ם דה"ט דל"מ לישבע משום דאין נשבעין על הקרקעות ועוד דחזקת ג"ש במקום שטר ניחא שפיר דאי אמר לפירות ירדתי מחוייב לישבע כדפי' רשב"ם לקמן וכל עצמו של רבה בר שרשום נחית ליפטר מן השבועה כדקאמר אמור רבנן הבא ליפרע וכו' אך לפמ"ש התוס' דאינו מחוייב לישבע משום דהוי טענת שמא ק' דאפי' כי אמר לפירות ל"מ לישבע לגבי יורשים דהוו טענת שמא ורבי' יונה גופיה ס"ל כס' התוס' הלזו כמו שמבואר בדברי הטור והד"ק מהרימ"ט לדוכתא ונ"ל ליישב והיה בהניח דנר' פשוט דאפי' להר' יונה עובדא דשמעתין כשעדיין לא אכל מיירי שהרי רבה בר שרשום לא חשש אלא לשבועה כדקאמר אמור רבנן הבא ליפרע וכו' וע"כ במלוה בשטר מיירי דאי מלוה בע"פ הא מלוה ע"פ אינה גובה מן היורשין דמצו לומר פרוע וכיון דע"כ במלוה בשטר ורבה ב"ש לא נחית אלא ליפטר מן השבוע' א"כ כשעדיין לא אבל נאמן במגו דאפי' להסוברים דלא אמרי' מגו מממון לממון ליפטר מן השבועה אמרינן מגו אפילו מממון לממון כמו שהוכיח המרדכי ריש ב"מ משבועה דמודה במקצת ומהגמ' שם ע"ש וא"כ אפילו עובדא דשמעתין אפי' בשעדיין לא אכל אבל הר' יונה במלוה ע"פ מיירי כמו שמבואר שם בהטור ובזה הוא שכ' שכבר אכל דבעדיין לא אכל הוי מגו מממון לממון ולא אמרי' מגו כה"ג ליטול ממונא אבל עובדא דשמעתין דלענין שבועה מיירי שפיר אמרי' מגו ומעתה מ"ש מרן בב"י וצ"ע אי ס"ל להר"י כשי' הראב"ד בפי"ד מה' טוען ע"ש הוא תימה דהראב"ד אעובדא דשמעתין קאי ובע"כ דלאו מטעמא דמגו מממון לממון קאמר דהא לשבוע' אמרי' מגו בכה"ג וע"כ מטעמא אחרינא אתי עלה הראב"ד ז"ל ובלא"ה דברי מרן הב"י תמוהים אלא דמהרימ"ט שם כ' ליישב כוונת דברוו ומ"מ קשה מה שהקשתי גם עפי"ה ליתא למ"ש מהרימ"ט שם בכוונת רשב"ם ע"ש ומעתה מתרצתא היא קושי' מהרימ"ט דעובדא דשמעתין בשעדיין לא אכל מיירי ולכך ביצא הקול חייב דליכא מגו דלפירות ירדתי בשעדיין לא אכל גם הטור לא כ' שם דינא דיצא הקול אלא בבא לאכול וע"ש להב"ח ומ"ש הפרישה דעובדא דשמעתין בשכבר אכל מיירי ע"ש אזיל לטעמיה שכ' שם ובסמ"ע דטעמי' דהר"י משום מגו להוציא אך לפי מה שמבואר בדברי הטור דטעמא דהר"י משום דהוי מגו שממון לממון עובדא דשמעתין בשעדיין לא אכל אפילו לרבינו יונה וכדכתיבנא ועיין להש"ך סק"ג ע"ש

ע"ב רשב"ם בד"ה האי אייתי וכו' עד יום מותם וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ובמ"ש בחי' לעיל דל"א ע"א ע"ש ואיכא למידק לפרשב"ם נימא דאבותיו של המחזיק זבנו מיניה דמערע'