משמרות כהונה חלק ב קד

אמאי אצט' רבא בעובדא דלעיל לו' עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה אפי' לא קרו וטענה הב' סותרת הא' כיון שמביא עדים על טענה הב' שהחזיק ז' שנים חוזר וטוען ע"ש ולשי' י"מ שהביא רשב"ם שם ניחא מיהו הרמ"ה גופיה כ' בעובדא דלעיל שהביא עדים על ג"ש הראשונים ע"ש ונ"ל דלא כ' הרמ"ה דחוזר וטוען כי מייתי עדים על טענה הב' אלא בטען טענה ב' קודם שהכחישוהו בטענה הא' וכ"מ בדבריו בשמעתין דיש חילוק בין הכחישוהו קודם שטען הב' ללא הכחישוהו וע"כ החילוק שביניהם הוא לענין אם מביא עדים על טענה הב' אי מהני ע"ש בדבריו

בד"ה אמר ליה וכו' דהכי אמרינן במרובה וכו' עכ"ל נ"ל דכונתם למאי דס"ד שם דפלוגתא דאביי ורבא תנאי היא וקאמר לימא כתנ' וכו' ע"כ דאפי' בתכ"ד ס"ל לרבא מכאן ולהבא ולפום הך ס"ד קשיא מדברי רבא דהכא ותי' ללישנא דפסידא דלקוחות סבר דלא אמר רבא לר"נ וכו' והכל לפום הס"ד דהתם אבל למסקנא דהתם דפלוגתא דר"י ורבנן בתכ"ד אי כדיבור דמי י"ל דבתכ"ד מודה רבא דלמפרע נפסל ולא אמר מכאן ולהבא אלא בלאחר כ"ד והכא בתכ"ד מיירי ועפי"ז א"צ לדחוק כמ"ש מהרש"א לקמן בד"ה ורבא דלפום דבריהם דהכא צריך לתרץ בקושיתם דלקמן כמ"ש בקמא וכו' ע"ש אלא די"ל בפשי' דלס"ד דגמ' לקמן דרבא כר"ח ס"ל כמסקנא דהתם בקמא ולא הוצרכו למ"ש בדבור זה אלא לס"ד דגמ' בקמא

כתבו התוס' בפ' זה בורר בקושיתם דהכא מיירי דהוכחשו בתכ"ד ודחו מהגמ' דפ' מרובה ע"ש ולא ידענא מה משמעות יש מהגמרא דפ' מרובה דאפי' הוכחשו בתכ"ד ס"ל מכאן ולהבא הא לא מיירי כולה שמעתא שם אלא דעדות הטביחה בתכ"ד של עדות הגניבה כמ"ש כאן ולא מיירי התם כלל בהוכחשו תכ"ד של העדות ועיין להרמב"ן ז"ל בחי' כאן שתי' כן בקושיתם דמיירי שהעידו עדים השניים בתוך כ"ד של הראשונים דתכ"ד כדיבור דמי כדאיתא במרובה וכו' ע"ש והיינו הוכחשו תכ"ד

בא"ד ול"ק איכא בינייהו וכו' עכ"ל והא דלא קאמ' א"ב הוכחשו ואפי' לרב הונא היכא דע"א מכת זה וע"א מכת זה העידו בעדות אחרת דאפילו לרב הונא פסולין י"ל דהיינו בגזלנותא דקאמר הש"ס סתם דדא ודא אחת הן

ע"ב בד"ה וזו וכו' ונ"ל דמיגו במקום עדים וכו' עכ"ל מהראנ"ח. ח"ב סי' מ' הוכיח מדברי המרדכי סוף קידושין דחולק ע"ז דבתרי ותרי לא הוי מיגו במקום עדים אלא אוקי תרי בהדי תרי ונשאר המיגו ממ"ש אוקי תרי ואוקי איתתא בחזקת היתר ואי משום דר"א הא אית ליה מיגו דאי בעי אמר קדשתי וגרשתי ע"ש ולפ"ד לא היה צריך המרדכי לאיתתא בחזקת היתר אלא מטעמא דמיגו סגי ליה אלא נר' דס"ל כדעת התוס' אלא דכיון דלכתחילה לבד הוא משום דרב אסי סמך אמיגו זה אע"ג דקליש הוא ועיין לה' תומים סי' פ"ב בכללי המיגו שכ' דגם לתי' הב' שכ' התוס' מודו דכה"ג הוי מיגו במ"ע ולא הוצרכו להך תי' אלא לר"ח לקמן דל"ג דס"ל דאמרי' מיגו במקום עדים ע"ש

בא"ד דאין דעת שניהם וכו' עכ"ל אין זה סותר : למ"ש לעיל דכ"ט ע"א בד"ה הני וכו' וע"ש בהרא"ש דשאני התם דכדי שלא יפסידו ממון מכוונים שניהם לדעת אחת וכמ"ש התוס' בפרק האיש מקדש דמ"ב ע"ש מ"ש

בד"ה ורבא וכו' ואור"י וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ובמ"ש לעיל בד"ה אמר ליה וכו' ע"ש

דף ל"ב ע"א גמ' ואחתיניה ואתא ע"א ואמר דכהן הוא וכו' הכנה"ג בסי' ל"א נסתפק בעד מכחיש עד ואח"כ אתא ע"א שמסייע לראשון אי מצטרפין א"ד כיון דכבר הוכחש ונפסל תו לא מיתכשר לאותו עדות ע"ש ואין להוכיח ספיקא מסוגיא דשמעתין דאי איתא דמיפסיל היכי מצטרף עד האחרון עם הראשון כיון דכבר הוכחש הראשון משני עדים די"ל דשאני הכא דמה דמיתכשר הוא משום החזקה דהוחזק בכשרות ולא מהני הצירוף אלא לענין דליהוו תרי ותרי לבד ועי"ל דהכא שאני דנעשה מעשה עפ"י עד הראשון ולא הוכחש בשעת עדותו וכיון דכבר נעשה מעשה ע"פ עדותו כי איכא עד אחרינא מצטרף שפיר וכה"ג כ' בשיטה ישנה הביאו הרב בש"מ בכתובות דכ"ו ובתשובותיו סי' ז' גבי חזקה דאע"ג דתרי ותרי ספיקא דאורייתא אפילו איכא חזקה כיון דעשינו מעשה ע"י החזקה בעדות עד הא' שפיר מוקמי' אחזקתיה ע"ש ונ"ל שזה דעת רשב"ם בשמעתין כמו שיראה המעיין מיהו מדברי הרמב"ן יש להוכיח ספיקו שהק' אמאי לא מוקי לה דאתו תרי והעידו שהוא בן גרושה ואח"כ אתא ע"א שהוא כהן ואחר כך אתא ע"א דכהן הוא ופליגי בזילותא דבי דינא ע"ש ואי איתא דמיפסיל בכה"ג הא תו לא מיתכשר ולא מצטרף כיון דלא נעשה מעשה ע"פ עד הראשון ובלא"ה כבר ה' דברי אמת בקו' דע"ט ע"ג הוכיח ספיקו מגמ' דפ' כל הנשבעין דאמרינן בכה"ג דמצטרף ואין דבריו של אחד במקום ב' והנה הרמב"ן ז"ל תי' לקושיתו דא"כ הוו ב' עדים וברייתא קתני ע"א ע"ש ואי קשיא אברייתא גופה אמאי לא תני ב' עדים י"ל דזה נכלל בקושית רב אשי אבל ק' באוקמתא דר"א דפליגי בלצרף עדות וע"כ דמיירי כגוונא דלעיל דאל"ה לא מקרי ע"א והשתא קשיא אברייתא גופה אמאי לא תני ב' עדים דאתו בזאח"ז אחר שהעידו ב' עדים בראשונה לפוסלו אבל למה שתי' עוד הרמב"ן ז"ל דע"כ דאתא ע"א ראשונה דכהן כי היכי דליתחזק בכשרות דאל"ה הו"ל תרי ותרי ניחא שפיר

תוס' בד"ה והא אמר וכו' שהרי הקול פוסל : והעד אינו פוסל עכ"ל הא דפשי' ליה שהעד אינו פוסל היינו מדאמרי' דנפק עליה קלא ולא אמר דאתא עד דבן גרושה הוא וכ"כ מהרש"א בכתובות ע"ש וק' היכי מצי לאוקמא דאתא עד דבן גרושה הוא מתחילה דא"כ כי אתא עד ואמר דכהן הוא היכי מסקי' ליה הא כיון דאחתיניה ע"פ ע"א הו"ל כב' ואין דבריו של אחד במקום שנים וכדאמרי' בפ"ב דיבמות ובפ"ב דכתובות דכ"ב ע"ב דכל מקום שהאמינה תורה ע"א הו"ל כב' וכי אתא עד הו"ל כאחד במקום ב' ע"ש וצ"ל דס"ל כמ"ש הנ"י בשם הריטב"א בר"פ האשה רבה דלא אמרי' כן אלא בערוה דבעי' ב' עדים והאמינה תורה ע"א הרי האמינתו כב' אבל במקום דלא בעי' ב' עדים לא הוי כב' ע"ש ומהרש"א ז"ל ע"פ שיטתו בכונת התוס' הקשה כאן דמנ"ל להגמ' גופה דבדנפק קלא מיירי דילמא בדאתא עד א' מיירי ולעולם העד עדיף מהקול ע"ש אבל מהרש"ל שם בכתובות פי' בכונתם דפסיקא להו כן דהעד גרע מהקול מהמסקנא דנראה מהגמ' דגיטין וקידושין דר"י אין ערעור פחות מב' אפי' בדליכא עד המכשיר וא"כ מסתברא דעד גרע מקול