משמרות כהונה חלק ב קג

לא הכירו בהם נראה פשוט דל"ד לנתערב כיון דמ"מ מעידין על אחד ידוע והוי כבפניו ודלא כהכנה"ג וכן הסכים ה' שבות יעקב ח"א סימן קמ"ח ועמ"ש בחי' בקמא דמ"ה ע"א ע"ש

דף כ"ט ע"א גמ' פשיטא לא צריכא וכו' כתב הטור סי' קמ"א בשם הר"י דאי כולהו מוברי הוי חזקה בכל ענין וחלק עליו דלא הוי חזקה אלא במפוזרין ולא ברצופין ע"ש ומדפריך פשיטא ולא פריך עדיפא מינה דאדרבה לא הוי חזקה ברצופין נר' כהר"י ועיין להנ"י דסובר כהטור והכניס כל זה בקושי' פשיטא ע"ש כ' הר"מ בפי"ב מה' טוען ופ' מרן בסימן קמ"א דבאתרא דכולהו מוברי ומקצת זורעין והובירה הוי חזקה במפוזרין ע"ש נר' מדבריו דאי כולהו זורעין ומקצת מוברין והובירה לא הוי חזקה אלא ברצופין דס"ל דהא דקאמר ומודה ר"ה באתרא דמוברי היינו דכולהו מוברי כפשטא אפי' למסקנא

שם הני נוגעין בעדותן מקשים משמא דה' ים התלמוד בקמא דכ"א עמ"ש הנ"י שם דאפי' גברא דעביד למיגר אי הלך מן העיר ולא עשה שליח לשוכרה הוי כגברא דלא עביד למיגר דלפ"ז מאי פריך הגמ' הא אינן מחוייבין בשכירות כיון דבעלי' הראשונים לא עשו שליח לשוכרה ע"ש ול"ק דדוקא בהלך מן העיר הוא דכ' הנ"י כן ואי קשיא נוקמה בהלך מן העיר תא בלא"ה קשיא נוקמה בגברא דלא עביד למיגר אלא ע"כ דדחיקא ליה לאוקמה מתני' בהכי כ' הרמ"ה סי' כ"ג מדאוקמה דאתו בי תרי ואמרי אנן אוגרינן ולא אוקמה דאמרי אנן אושלינן משמע דבשאלה לא הוי חזקה דדוקא באגרוה דנהנו בשכירות ע"ש וק' דאי בשאלה הוי נוגעין בעדותן ולא יתורץ כתי' הגמ' ונ"ל דס"ל דבשאלה לא הוי נוגעין בעדותן דמצי אמרי לבעלים הראשונים פרענו כקושית התוס' דהא אינם מתייראין שמא וזכר האחר דלגבי האחר בשאלה הוו ומכאן מוכח דס"ל להרמ"ה דאפי' בב' עדים אמרי' מגו כדעת התוס' דלא כמ"ש הרא"ש בשמעתין בקושית התוס' ע"ש וכ"נ מדברי בעה"ת שער נ"א חלק ד' שהוכיח משמעתין דלא אמרי' בכה"ג השני נח לי דאי איתא אפי' כי נקטו אגרא בידייהו נוגעין בעדותן הם דס"ל לא בידייהו ממש קאמר אלא דעדיין לא נתנו השכירות ודחה דש"ה דאיכא מיגו דאמרי פרעיני' ע"ש ואי איתא דבשני עדים לא אמרי מיגו הא אפי' למסקנא ליכא מיגו וע'"ש להגד"ת מה שהק' ולק"מ

דף ל' ע"א גמ' כל נכסי דבי בר סיסין וכו' משמעתא הלזו ק"ל למ"ש מהראנ"ח ח"ב סי' פ"ג וע"ש בהגהה

תוס' בד"ה לאו וכו' אי טעין וכו' אע"פי שלא החזיק ג"ש עכ"ל כ' מהרש"א. דכל זה לפי' רשב"א דבסמוך אבל ר"י חולק בזה ובעי החזיק ג"ש ע"ש ועיין להגהמ"י ספי"ד מה' טוען שכ' דברי התוס' הללו בשם ר"י ע"ש ע"כ נר' דר"י לא חלק על רשב"א אלא היכא דהלוקח לא מצי למימר לא היתה שלך מעולם דהיינו היכא דמתחילה הודה שהיא שלו והוי מגו למפרע דבהכי מיירי פלוגתא דר"י ורשב"א וסובר ר"י דכיון דהטענה דנאמן בה המוכר דהיינו לא היתה שלך לא מצי טעין לה הלוקח אינו זוכה בה הלוקח וכ"ש בדברי ר"י דלקמן אבל הכא דמיירי דלא הודה תחילה מודה ר"י בזה דא"צ שיחזיק ג"ש אבל רשב"ם חולק בזה ודברי הג"א בשי' רשב"ם קיימי

בא"ד ועוד ראיה מפ' זה בורר וכו' עכ"ל ומאן דאיתותב שם ר"נ היינו דשמעינן מברייתא דהשליש נאמן ואפי' בלא מיגו אבל במאי דאמרי ר"נ דלא הוי מיגו כה"ג לא איתותב וע"ש בתוס' ובמהרש"א ז"ל

ע"ב רשב"ם ד"ה אמ"ל וכו' והכא בהאי עובדא וכו' עכ"ל אע"ג דדינא דהאי עובדא איתיה אפי' בהחזיק ג"ש ובדליכא עדים דהחזיק יום אחד המוכר וכמ"ש בד"ז מ"מ משמע ליה דבלא החזיק הוה מעשה מדאמר ליה מפלניא זבינתה ולא אמר והחזקתי ג"ש וכמ"ש הנ"י ע"ש ומאי דאמר ואת לא זבינתה מנאי לא קאי אואת לא קמודית דקאמר אלא ר"ל ואת לא מיהמנת לו' זבינתה מינאי כיון דלא החזקת ג"ש וכמ"ש רשב"ם ד"ה ואת מינאי וכו': גמ' מעשה לא עבדי וכו' עמ"ש בחידושינו לקמן דמ"ג ע"ב ע"ש

דף ל"א ע"א תוס' ד"ה אבל וכו' אפי' לא אייתי סהדי אלא דאכלה ג"ש וכו' עכ"ל סגנון קושיתם ולשונם ודאי אזלי בשי' רשב"ם דבעי' עדים שהחזיק השבעה שנים אבל להי"מ שהביא רשב"ם יש להקשות בזה אמאי כי אמר שית ל"מ הא אפי' לא אמר אלא יום אחד קודם הארבעה שנים סגי דכיון דאית ליה מיגו נאמן וכיון שקנאה קודם תו ל"מ מחצה וכ"כ הש"ך סי' קמ"ו וכ"מ בדברי ריא"ז הובא בשה"ג שהקושיא היא אפי' יום אחד קודם אבל מדברי הנ"י שלא הוכיח אלא משבעה שנים ע"ש נר' כמ"ש מהרש"א ז"ל דלהי"מ לק"מ ע"ש ודע דהאי מיגו שכ' התוס' אינו מיגו למפרע כיון שמה שאמר שבעה שנים הוא פי' דבריו הראשונים שאמר שני חזקה דבמיגו למפרע הוכיחו התוס' לעיל דלא הוי מיגו

בד"ה אמר וכו' דאביי ורבא אמרי לקמן וכו' עכ"ל עיין פי' רשב"ם שם שכ' דמיירי התם דסהדי אמרי דאבהתיה עד יום מותם ומעולם לא מכה וכו' ע"ש וכ' מהרש"א שם דכ"כ לתרץ קושי' התוס' דבסמוך דהוי מיגו במקום עדים ממש ולפ"ז י"ל דגרסי' שפיר רבא במיגו דהכא דלא הוי מיגו במקום עדים די"ל שלקחוה מאבותיו ע"ש וק' לפ"ז לר"ח דהתם דס"ל דאמרי' מיגו במ"ע אפי' בכה"ג דהתם דהוי במ"ע ממש ממתני' דפ' שבועת הדיינים דמנה לי בידך אמ"ל הן למחר אמ"ל תנהו לי אמ"ל אין לך בידי דהיינו להד"מ חייב ואמאי נימא מיגו דאי אמר פרעתי והרמב"ן בחי' עמד בזה בשמעתין ותי' דרבה ס"ל דהכא לא הוי מיגו במ"ע די"ל שלקחוה מאבותיו ע"ש ולשי' רשב"ם ק' לר"ח דהתם ממתני' דשבועות ונ"ל דס"ל לר"ח כל"ב בשבועות ד"מ ע"ב דלא מחייב בשבועת היסת אלא בדאיכא דרדה דממונא דהיינו נתתיו לך אבל באומר להד"מ פטור וא"כ ליכא מיגו כלל במתני' דשבועות דלא בעי למי' פרעתי דאי אמר כן מחייב שבועה ואע"ג דבשבועת היסת בימי ר"נ נתקנה כבר כ' קצת מן הראשונים דגם בימי התנאים היתה שבועת היסת לכופר הכל וכמ"ש המרדכי בפ' האיש מקדש ע"ש וזה נר' דעת הרמב"ן בסי' לעיל גבי פירכת הני נוגעין בעדות כמ"ש לתרץ קושי' התוס' שם ע"ש ועי"ל דגם ר"ח מודה במיגו במ"ע ודוקא בההיא דלקמן פליגי משום דס"ל די"ל דסמיך עלה כדאבהתיה ש כדאמרי' בשמעתי'

כתב הרמ"ה סימן ט"ל דאם חזר וטען טענה שסותרת הא' קודם שבאו עדים והכחישוהו ואח"כ הכחישוהו בטענה הא' מהימן בטענה ב' אם מביא ראיה עלזטענה הב' ע"ש והגד"ת תמה עליו דא"כ