משמרות כהונה חלק ב קב

ע"ב תוס' בד"ה עד וכו' אבל אי איכא רווח' י"ו אמות מודה ר"י וכו' עכ"ל ובפ' חזקת דמהרך לה לדר"י ולא קאמר דר"י הוא המתיר ובי"ו אמה מיירי ולא פליג אדר' יהודה ע"ש בפירשב"ם י"ל דא"כ לא הוה פליג ר"ל בהא ואף על גב דהכא ר"פ פריך והא אחזיקו אפי' בי"ו אמה י"ל דבתר דשני ליה קבלה מניה וסובר הגמ' דבהא מילתא ליכא מאן דפליג

דף כ"ז ע"א בד"ה לחומרא וכו' אבל חוץ לי"ו פעמי' וכו' עכ"ל ומאי דקאמר הגמ' ולחומרא לא דק היינו דאיכא צד חומרא דמביא בכורים אע"ג דאיכא צד קולא דפטור מתרומה מ"מ כיון דאיכא צד חומרא לא דק דדוקא בקולא לגמרי לא אמרינן לא דק ומ"מ אי משתמע ממילתיה דעולא דיותר מי"ו מביא בכורים לא הוה א"ש כיון דקושט' הוא דאינו מביא משום קולא דפיטו' תרומה ועיין למהר"ם לובלין כאן ובמה שהק' עוד בגמ' לשי' ר"ח לעיל דמשום גזל אינו מביא ע"ש

ד"ה לא וכו' וי"ל שאני התם שהקרקע קנוי לו עד זמן וכו' למשטח ביד פירי וכו' עכ"ל עפי"ד תוס' הללו ניחא לי מה שהק' מהראנ"ח ח"ב סי' פ"ג עמ"ש הרשב"א בההיא דלקמן דף קל"ו דמוכר שדהו לפירות דס"ל לר"ל מביא ואינו קורא משום דקנין פירות לאו כקה"ג דמי דה"ט דמ"מ מביא אטום דמספק"ל אי מקריא אע"ג דלאו כקה"ג דמי והק' מהראנ"ח דא"כ בפ' הספינה דפ"א דפריך הגמ' בב' אילנות לרבנן ואילן א' לר"מ אמאי מביא ומאי פריך נימא דמספק"ל אי מקריא אדמתך אע"ג דלא קנה קרקע דומיא דמוכר שדהו לפירות ע"ש ועפי"ד התוספות הללו ניחא שפיר דדוקא במוכר שדהו לפירות שהקרקע קנוי לו על זמן קבוע דאפילו יבשו הפירות חוזר וזורע וגם קנוי לו למשטח פירי הוא דמספק"ל אי מקריא אדמתך אבל בקונה ב' אילנות לרבנן ואילן א' לר"מ אי לא קנה קרקע פשיטא דלא מקרי אדמתך ובעיקר קושי' התוס' שהק' לר"מ דס"ל כקה"ג דמי לפי מ"ש התוס' לקמן ד"נ ע"א בד"ה קסבר דדוקא במוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל"י שהיה לו בו קנה"ג מקודם הוא דס"ל לר"מ קנין פירות כקה"ג ע"ש ניחא שפיר דקונה אילן דלא הי"ל מעולם קה"ג מודה ר"מ דלאו כקה"ג דמי

דף כ"ח ע"א תוס' בד"ה שלשה וכו' והא אמרי' בגמרא דאספסתא וכו' עכ"ל קושיתם היא לשי' רש"י ז"ל דבעי זריעה וקצירה דלפ"ז ע"כ דליכא לפרושי פירא רבה ופירא זוטא כפי' ר"י דבסמוך דהיינו שיגדל ברשותו ג"ח לר"י וחדש אחד לר"ע דהא בעי' כל גידולו מזריעה עד קצירה וע"כ לפרש כפי רשב"ם דהיינו תבואה וירק וא"כ ק' מ"ש מאספסתא והו"מ להקשו' שם קושי' זו אפירשב"ם אלא דסמכו קושיתם כאן להקשו' גם אפי' רש"י דע"כ דמפרש כפירשב"ם ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

בד"ה שהן וכו' דא"כ מאי קמ"ל רב הונא וכו' עכ"ל הרמב"ן הק' עוד אמאי דייק בגמ' מדקתני מיום ליום ולא דייק ממילתיה דר"י ותי' לזה דהו"א לרבנן דמשכי זמן הרבה ג"ש מיום ליום א"צ רצופין ע"ש ובהכי י"ל גם מה שהק' שם קושי' התוס' מאי קמ"ל ר"ה די"ל דהיא גופה אשמעי' ר"ה דאפילו לרבנן בעי' רצופין ואכולהו ג"ש דמתני' קאי ר"ה ולא היה רמב"ן ז"ל צריך לדחוק למה שנדחק בזה ע"ש:

בד"ה כנס וכו' דכתיב ותבואת הכרם וכו' עכ"ל ק"ל דבמס' נדרים דנ"ה ע"א תנן הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת מיני דגן ופריך בגמ' מדכתיב ותבואת שדה ומשני תבואת שדה אקרי תבואה סתמא לא אקרי ע"ש והשתא מאי מייתו התוס' קרא דתבואת הכרם אתבואה סתמא דמתני' וע"ש בירוש' בנדרים וי"ל דמתני' נמי כיון דקאי באילן כדקתני אבל בשדה אילן הוי כאלו תנן תבואת אילן

ע"ב בד"ה וכו' דאית לן למי' שמחל לו וכו' עכ"ל לשונם אינו מדוקדק דבכה"ג לא מהניא מחילה אלא הקנאה אלא ר"ל דאית לן למי' שמכרה לי וכן נקיט מהרש"א בלישניה בדבור שאח"ז ע"ש אך ראיתי למהרש"א לקמן דמ"ה ע"א בד"ה שלא וכו' שהבין דלשונם כאן בדקדוק ומדברי התוס' שם שכ' מכר או מחל אין ראיה דש"ה דעשה גודא דהיינו גדר

בא"ד וילפי' מג' הקראות דגברא וכו' עכ"ל גם : לפי תי' זה א"צ שיוחזק שיעבור אלא אפילו עדיין לא עבר כמ"ש מהרש"א ולא כדס"ד בקושותם דאל"ה לפי ההכרח שכ' בתי' הב' דא"כ עד נגיחה חמישי' וכו' נסתר התי' הראשון ואין זה במשמעות דבריהם

בד"ה אלא מעתה וכו' ובלא שור המועד הומ"ל וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו לפ' גם כאן כפירש"י ובפירכת הגמ' לרבנן משום דא"כ בלא שור מועד קשיא וכדקאמרי ובלא שור המועד הומ"ל וכו' ואמאי תלי לה הגמ' הכא לילפותא דשור המועד וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

בד"ה ודילמא וכו' ליכא אלא י"ח חדש וכו' עכ"ל הרמ"א תי' בזה דבשדה. הבעל מיירי ע"ש ואין להקשו' ע"ד דאיהו גופיה פי' במתני' דרבנן בשדה הבעל פליגי אר"י וס"ל דלא סגי בי"ח חדש אלא דבעי' שיאכל כל פירות ה"ג שנים אלא דלא בעי מיום ליום די"ל דבאותם השנים לא הביאו פירות אלא באותן הב' חדשים דסוף שנה ט' ובד' חדשים דשנת י"א שלא ירדו הגשמים אלא באותן חדשים

גמ' התם והועד בבעליו כתיב פירש"י דבעי' שיעידו בפני הבעלים שידעו לטעון ולהכחישם ולהזימם אבל התוס' כתבו גזירת הכתוב היא ונר' דנ"מ אי הוו הבעלים שם אלא שהעדים לא הכירו בהם שהיו שם דלדעת התוס' דגזה"כ היא לא מהני דבעי' בפניהם ממש שידעו בהם אבל לפמ"ש רש"י דטעמא הוא כדי שידעו להכחישם הרי ידעו והכנה"ג סי' כ"ח הגה"ט אות ע' כ' דאם לא הכירו בהם אעפ"י שהיו שם הבע"ד הוי כשלא בפניו לענין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ע"ש וזה לא יתכן אלא לדברי. התוס' דטה"ל היא וכ"כ הרשב"א ח"ב סי' שע"ו דגזה"כ היא אבל לדעת רש"י הוי כבפניו ומה שהוכיח הכנה"ע מגמ' בפ' הנשרפין דע"ט ברוצח. שנתערב דהוי כשלא בפניו ע"ש י"ל דדוקא הך דינא דאין גומרין דינו אלא בפניו הוא דהוי גזה"כ דליכא שום טעמא בההוא דינא אבל דינא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דנפ"ל מוהועד בבעליו מסתברא ליה לרש"י דטעמא דקרא כדי שידעו להכחיש את העדים אך הרשב"א בתשו' הביאו מרן בב"י סי' שפ"ח כ' דטעמ' דאין גומרין דינו אלא בפניו משום דבעלים בני טענה נינהו ובעי' בפניהם כדי שיטענו נגד העדים ויחזירם מעדותן ע"ש וק' דא"כ ברוצח שנתערב אמאי לא מהני הרי הבעלים ידעו וצ"ל דנתערב שאני כיון דאינם מעידין נגדו מאם ומ"מ בהיו שם הבעלים אלא שהעדים