משמרות כהונה חלק ב קא

גרמא בניזקין דפריך אר"י ולא פריך אמתני' כדפריך הגמ' משום דאביי לשיטתו דמתני' דלא כר"י וא"כ אין החיוב משום זמנין וכו' אלא כל שעה רגיל ההיזק ולא הוי גרמא בניזקין אלא דינא דגרמי וכמ"ש הת"ח שם בעובדא דר"י ע"ש ועי"ל דדוקא בקדם הכותל אז אח"כ כשעוש' הבור הוו גירי דידיה דע"י חפיר' הבור מתרועע הכותל אבל התוס' לעיל דכ' דלא הוי גירי דידיה גבי בור היינו בעושה בור קודם עשיית חבירו הכותל

בד"ה זאת וכו' ומעיקרא ס"ד כי היכי דפטור ה"נ מותר וכו' עכ"ל אע"ג דבכל הנך גרמא בניזקין שהביאו התוס' תנן בהו חייב בדי"ש כדאיתא בקמא דנ"ו ע"א ע"ש היינו כשנעשה ההיזק חייב בדי"ש אבל להזמין ההיזק ס"ד דשרי

בא"ד דדינא דגרמי הוי מטעם קנס וכו' עכ"ל ולא ס"ל לרצב"א כמ"ש התוס' בריש מכילתין בד"ה וחייב וכו' כיון דבעל הכרם מפסיד לא קנסו ע"ש ועפי"ד רצב"א הללו ניחא לי מה שהקשה העה"ש ח"מ סי' א' עמ"ש הרדב"ז סי' תר"ז מגמ' דפ' שבועת העדות דל"ב ע"ש די"ל דאפי' דמ"ל מי יימר דמשתבעי היינו בשה"ע שהיא דין תורה ומ"מ הוי דינא דגרמי ומחוייב מדרבנן גם י"ל דל"ד שה"ע לדעלמא כמ"ש הריטב"א בחי' שם גבי הנך תנאי דפליגי בדבר הגורם לממון גבי משביע ע"א דאפשר דבעלמא ס"ל איפכא ע"ש אבל ק' לפי' רצב"א כיון דקנס הוא איך דנין בזה"ז דין דינא דגרמי כגון מסור וכיוצא כמ"ש בב"ק בכ"מ הא אין דנין דיני קנסות בזה"ז דליכא סמוכים וכדאי' בספ"ק דבב"ק ובפ' החובל ע"ש ועיין בח"מ סימן א' ויש ליישב

בא"ד כי היכי דקניס במטמא וכו' עכ"ל בגמרא בפ' הניזקין דנ"ג אמרי' כי קניס ר"מ בדרבנן והיינו כיון דלא שמיה היזק לא הוי אלא איסור דרבנן ע"ש בפי' דש"י והשתא יש להוכיח מדברי התוס' דדינא דגרמי כיון דמדאורייתא לאו בר תשלומין גם לענין איסור לא אסיר מדאורייתא דאי אסור מדאורייתא לא קניס ר"מ שוגג או מזיד וכ"פ הרב פנים מאירות ח"ב סי' צ' בפשי' מסברא דנפשיה ועפי"ז דן דבמוסר לא מיפסל לעדות אלא אחר הכרזה ככל איסורי דרבנן ע"ש

דף כ"ג ע"א בד"ה מרחיקין וכו' אין עושין מגרש שדה עכ"ל ולפי' י"ל דדוקא שדה אין עושין אבל גינה עושין ולכך דקדק וכ' זרעוני גינה אבל הרמ"ה פי' כפירש"י ונקט שדה בדבריו ולדבריו ק' מההיא דאין עושין מגרש שדה ואין לו' דדוקא בא"י אין עושין משום ישוב א"י והכא בח"ל מיירי דהגמ' לעיל די"ט קאמר תנא בא"י קאי ברישא דמתני' ע"ש ולפירש"י לא יתכן הצריכיות שכ' התוס' בדבור שאח"ז וצ"ל לפי' דאי תנא רישא הו"א ה"מ משום דליכא זרעים דידיה אבל סיפא דמייתי בעושה שובך בשדה שלו דאיכא זרעים דידיה דאכלי מנייהו הו"א דשרי ואי תנא סיפא משום דשכיחי אבל רישא זרעוני גינה לא שכיחי

בד"ה והתני וכו' אפי' מאה מיל ל"ד כמו שמשמע וכו' עכ"ל עיין בגמ' בפסחים דף מ"ו ע"א דאמרי' ומינה מיל הוא ואינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ויש לחלק

ע"ב בד"ה ביושבת וכו' וי"ל שהיו מקומו' וכו' עכ"ל שמעתי אומרים שעפי"ד אלו ניחא מה שהק' התוס' ביומא דכ"ג נוקמה כרבנן דנתחלקה ירוש' לשבטי' ע"ש די"ל דמ"מ נזיל בתר רובא דעלמא ולא היא דמ"מ מברייתא דמייתי לא פריך מידי והו"ל להגמ' למיפרך ניזיל בתר רובא דברייתא. לא משתמע אלא דאין ירוש' מביאה ע"ע בשום זמן והיינו משום דלא נתחלקה ירוש' לשבטים

ד"ה מצאו וכו' הומ"ל אמתני' דט' חנויות וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וי"ל קושיתו דקורכה דמוכחא עדיפא מרובא וחזקה וקורבה שאינה מוכחא עדיפא מרובא אבל כי איכא חזקה ורובא גריעא ולכך רישא בתוך חמשים אמה קורבה דמוכחא שאני אבל חוץ מחמשים אמה הוי של מוצאו דאיכא רובא וחזקה דהא המוצאו תפוס בו אבל סיפא דנמצא בין ב' שובכות דהמוצאו ממ"נ אינו זוכה בו אז אזלי' בתר קרוב ולפ"ז התוס' לעיל בד"ה חוץ הומ"ל דהכא לכ"ע הולכין אחר הרוב משום דתפוס ואיכא חזקה דמסייע ליה

דף כ"ד ע"א גמ' אבל עינבי מצנעא וכו' משמ' דלמאי דקי"ל כר"ח אפי' עינבי שרי דאזלי' בתר רובא והר"מ בפ"י מה' מ"א דין י"ג פ' עינבי אסירי אפי' רפ' כר"ח ועיין להלח"מ שם דלפ"ד עדיין לא נתיישב אמאי עינבי אסירי כיון דלית בהו לתא דיין ועיין להרמב"ן בחי' שכ' דאפי' לר"ח צריכי לה"ט דאצנועי כגוויה לא מצנעי ידאל"ה אסיר משום דכאן נמצא וכאן היה ע"ש ועל פי זה ניחא פסקי הר"מ שפיר

תוס' בד"ה לימא וכו' א"כ הוי ודאי ערלה עכ"ל ק"ק נימא דמספק"ל אי אזלי' בתר רובא או בתר קורבה וכמ"ש בד"ה והני ע"ש וי"ל ובעיקר קושיתם י"ל דאי לאו דס"ל כר"ח הוה ס"ס להחמיר ס' אי אזלי' בתר רובא או בתר קורבה ואת"ל דמעלמא הוא שמא דיין הוא ואסיר ואע"ג דרוב גנבי ישראל כיון דאיכא מיעוט דגנבי עכו"ם מצטרף לס"ס היכא דלאו רוב גמור כמ"ש התוס' בכתובות ד"ט ע"א ואפי' ברוב גמור י"א דמצטרף המיעוט לס"ס כמ"ש במ"א והוכחתי מדברי הרוקח שכ' אשת כהן מעוברת מותרת ליכנס לאהל המת משום דהוי ס"ס ס' נקבה ואת"ל זכר שמא נפל אע"ג דאמרי' בגמ' מיעוט נפלים ע"ש וכיון דהוי ס"ס להחמיר אסור אפי' גבי ערלה

ע"ב גמ' ות"ל דאין עושין שדה מגרש וכו' אמתני' גופה לא ק"ל די"ל בח"ל מיירי אבל עולא דיהיב טעמא משום נוי מוכח דמוקי לה בא"י ופריך שפיר ועיין להלח"מ בפ"י מה' שכנים

דף כ"ה ע"א גמ' וכה"א הזלים זהב מכיס פירש"י דמצינו לשון זלות אזהב מייתי להאי קרא והכא א"ש פי' דקאי אקרא דלשון כטל אמרתי אבל לקמן במימרא דר"ח דקאמר נמי וכה"א הולים וכו' לא יתכן לפ' כן דלא קאי אקרא דלשון זלות ונ"ל דקרא דהזלים זהב מכיס מפורש שם בקרא דאעובדי ע"ז קאי וכבר ידוע דע"י עע"ז הגשמים נעצרין כדכתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' ועצר את השמים וכו' ורזון דהגשמים נעצרין ויהיה רעב בעולם אז יזול הזהב ושפיר מייתי ליה הכא ולקמן דכן מצינו כיוצא בזה ממש

דף כ"ו ע"א מתני' אא"כ הרחיק וכו' פי' רש"י משום מחרישה אבל הר"מ בפי' המשנה פי' משום דארצות השמנים השרשים מתפשטים יותר ע"ש והוא תימה דבגמ' לעיל די"ח מוכח בהדיא דלאו משום שרשים: