משמרות כהונה חלק ב ק

ובנפסל לאדם ועדיין ראוי לאכילת כלב דמקבל טומאה אי לאו דפחות מכביצה וכדעת הראב"ד בפ"ב מה' ט"א דכה"ג מקבל טומאה ואע"ג דחזי לכלב כיון דסריא מבטיל ליה ול"ד לחזי לבהמתו דשמעתין

ד"ה רקיק וכו' כדאמרי' בבכורות וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' ועמ"ש בזה בי"ד סי' מ"ח דין ד' ע"ש

דף ך' ע"א גמ' שחיט לה וכו' ר"ל וההוא אבר המדולדל מזבין לנכרי או לכלבים אבל איהו לא מצי אכיל כדאי' בחולין דע"ג ע"ב ואפי' לדעת רש"י שם דמצות פרוש מדרבנן הוא ש"מ כיון דאסור אע"פי שהוא מדרבנן מבטיל ליה כדאמרי' בבן ח' דמשום דאסור לטלטלו מבטיל ליה וכ"ש לדעת הר"מ דמצות פרוש מדאורייתא הוא והר"ב במקובצת כ' שחיט לה ואכיל ההוא אבר בהדה ע"ש והוא תימה

תוס' בד"ה היא גופא וכו' ועוד אומר הר"ש דכלי עץ וכו' עכ"ל היינו לענין סתימת כולה אבל למיעוט בעי ביטול כמ"ש מהרש"א וכ"מ להדיא בתוס' בשבת דמ"ד ע"ב גבי מוכני ע"ש ודלא כמרן בב"י בי"ד סי' שע"א ע"ש וכל זה בכלים אבל באוכלין בעי ביטול אפי' סתימת כולה כמ"ש מהרש"א וכמ"ש התוס' שם בשבת ע"ש אבל דעת הראב"ד בפט"ו מה' ט"מ דאפי' באוכלין לא בעי ביטול בסתימת כולה ומ"ש מרן בכ"מ שם שכ"כ התוס' היינו דיש חילוק זה בין סתימה למיעוט לאפוקי מסברת הר"מ דלא מחלק כלל אבל מ"מ הראב"ד והתוס' חלוקים בעיסתם

בד"ה בחבית וכו' ודייק ר"ת מדנקט גרוגרות וכו' עכ"ל עיין להת"ח שנר' מדבריו שהבין בכוונתם דדיוק ר"ת היינו מדנקט גרוגרות ע"כ דאתא לאורויי דמיירי במדובקות ובולטות ע"ש ולפ"ד לפי' ר"י שכ' אח"כ דלא מיירי בבולטות הי"ל ליישב דיוקו של ר"ת ולכן נר' דדיוקו של ר"ת אינו אלא למדובקות לחוד ומאי דאיכפל תנא למתני מדובקות היינו כדי שיוכל לעמוד בפ"ע כשינטלו הקופה והחבית וקאמר ר"ת כיון דבמדובקות מיירי נוכל לו' דבולטות הם

בד"ה ונכרי וכו' דלא אקרי אדם עכ"ל לשונם אינו מדוקדק דהא לא כתיב אדם אלא איש ומנפש היא דנפ"ל דאפי' בין יום אחד מטמא כדאי' בנדה דמ"ד ע"א ע"ש ומינה שמעי' דדוקא בין יום אחד אבל נפל לא אקרי נפש ורצונם לו' דלא אקרי נפש אדם

בד"ה והמלח וכו' שלא חשב עליו לאכילה וכו' עכ"ל בהגהות מהר"י וילנא ז"ל כ' דט"ס וצ"ל שלא חשב למשקין כדאי' בנדה ע"ש ולפ"ז ק' נוקמ' אפילו חשב למשקין וכמ"ד בספ"ק דפסחים דמשקין אין להם טומאה כל עיקר מן התורה וכיון דמדאורייתא טהור חוצץ כמ"ש התוס' בסמוך גבי נכרי

דף כ"א ע"א תוס' בד"ה וגרדי וכו' ולקמן נמי תניא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד מה שהקשו התוס' בד"ה אחד מברייתא דהחנות אזלי לפום תי' קמא שכ' כאן אבל לתי' בתרא דגרדי שאני י"ל דההיא ברייתא דחנות בחנות של אומן כמו ריחיים וכיוצא ולאו בגרדי ושרי אפי' באותה חצר

בד"ה ולא וכו' וא"ת דאמרי' בהגוזל וכו' עכ"ל אין להק' דנימא דמיירי הכא בקבל עליו כל אונסא דה"ד לענין שמותי אבל לכתחי' אין למכור לו כלל אפי' בקיבל עליו

ע"ב גמ' דאמר מר עזרא תיקן וכו' ולר"ה בריה דר"י הא דהוצרך עזרא לתקן היינו דלא נימא אתי לאתרשולי כדפריך הגמ' א"נ לבני מבוי אחר דאיירי ביה ברייתא דרשב"ג ורבנן ועיין במקובצת: תוס' בד"ה מרחיקין וכו' ראה את המציאה וכו' עכ"ל נר' מזה דס"ל דהא בהא תליא דאי מקרי רשע מוציאין מידו וכ"כ הרמב"ן בחי' בשם ר"ת ע"ש ובזה ל"ק מ"ש הת"ח בתי' ראשון ומ"ש התוס' ההיא דאז"ל שהביאו בסמוך ואי מקרי רשע א"ש דלא היה רוצה לזכות בה וכו' דמשמע דאי רוצה לזכות בה אין מוציאין מידו היינו להלחולקין על ר"ת דכיון דס"ל דמקרי רשע בכל גוונא עכ"ל דאע"ג דמקרי רשע אין מוציאין כדי ליישב ההיא דראה את המציאה

בד"ה תנאי וכו' תימה לרשב"א וכו' עכ"ל לדעת האומרים דהלכה כרשב"ג אפי' בברייתא ניחא קושיתם דאי הוה אמר כר"י הוה ק' אמאי פס' כיחידאה דודאי רבנן דר"י בברייתא דפריך מינה דלא מפשי' בפלוגתא לו' ג' מחלוקות בדבר ולכך מייתי מדרשב"ג דהלכה כמותו אפי' בברייתא

דף כ"ב ע"א גמ' וקמא היכי סמיך וכו' מוכח מכאן דאי סמיך קמא ברשות דהיינו שמחל לו בעל הכותל הראשון אז אפי' נפל חוזר ובונהו בלא הרחקת ד"א ולא אמרי' פנים חדשות באו לכאן וכ"כ בתשו' הרא"ש הביאו הטור בסי' קנ"ד ופ' מרן בש"ע שם ומהר"ם גאלנטי ז"ל סימן ס"ב הוכיח ד"ז מתשו' הרשב"א ע"ש והוא מבואר מסוגיין ועפי"ז י"ל קצת קושי' התוס' בד"ה אלא וכו' די"ל דנקט הכי לדיוקי דדוקא בהיה רחוק מעיקרא ד"א אבל היה סמוך חוזר ובונהו בלא הרחקה אלא שאין נראה דרבא מגיה המשנה אלא פרושי הוא דמפרש לה וא"כ אי נחית תנא להכי הול"ל ד"א בהדיא

ע"ב גמ' טעמא שלא יאפיל וכו' אין להק' דנימא שלא יאפיל צריך יותר מד"א דהא ליתא דא"ה אמאי סגי ליה לתנא דמתני' בר"א דאין סברא דפליג בזה אתנא דברייתא ועיין להת"ח ע"ש

רש"י ד"ה גרמא וכו' ואפי' למ"ד וכו' עכ"ל מפי' נר' דהאי שמעתין דינא דגרמי הוא ולא גרמא בניזקין כמ"ש התוס' ואע"ג דפלוגתא דר"מ ורבנן היא בדינא דגרמי מ"מ פריך שפיר דלא ניחא למי' דמתני' דלא כרבנן אבל עובדא דר"י דלקמן גרמא לבד היא ולכך פריך ליה אביי והא גרמא וכו' ודאי דינא דגרמי הוא מאי פריך נימא דר"י ס"ל הלכה כר"מ כהנך אמוראי דבקמא דצ"ח דס"ל הלכה כר"מ ועיין להת"ח לקמן בעובדא דר"י ע"ש:

תוס' ד"ה לימא וכו' והוי כולהו גירי דידיה וכו' עכ"ל הת"ח די"ח ע"א תי' עפי"ד הללו קושי' התוס' בד"ה דייקא שהק' נימא דנקט הכי לאשמועי' רבותא לר"י וכו' די"ל דגם גבי בור גירי דידיה וא"כ הו"ל לאשמועי' התם והוי נמי רבותא לר"י ע"ש ולא היא דכבר כ' מהרש"א שם דלאביי קאמרי אבל לרבא ס"ל גבי בור גירי דידיה כדאי' לעיל בגמ' וא"כ סוגיא דשמעתין דאמרי' נימא דלא כר"י דמינה שמעי' דכולהו אתו כר"י כדדייקי התוס' אזלתברבא אבל לאביי ע"כ דכולהו דלא כר"י דכיון דגבי בור לאו גירי דידיה ואתיא מתני' דבור דלא כר"י כולהו נמי דמו לבור ועיין להתוס' לקמן דכ"ו ע"א בד"ה זיקא ובמהרש"א ז"ל שם ע"ש וניחא טפי לפ"ז דאביי לקמן בעובדא דר"י דפריך והא