משמרות כהונה חלק א צט

במתני' משום כבודו ל"ג רבנן כדקאמר בסמוך וי"ל

דף ל"ג ע"א רש"י ד"ה והלכתא וכו' ורב ס"ל כר"י במוקצ' וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל הא במוקצה לטלטל לא ס"ל כר"י ע"ש ולפמ"ש במ"א דדוקא בדבר דאית ביה אבילה וטלטול הוא דלא ס"ל בטלטול כר"י אבל בדבר דלית ביה אלא טלטול אסר כר"י ניחא שפיר ובמ"ש רש"י דהוי דבר שאין מתכוין יש להוכיח דפ"ר באיסור דרבנן שרי דהא פ"ר הוא ועיין להמג"א סי' ש"י ובחידושינו במס' עירובין

תוס' ד"ה דרש וכו' דהוי כתקוני מנא עכ"ל זה נר' דעת הרמב"ם דפ' בפ"ד דין י"ג רטיב' אסור ובדין י"ז פ' להא דרבא דאיכפל הא דרבא לאשמעי' דבה"ג אפי' ביבשת' משו' תקוני מנא וע"ש להלח"ם

ע"ב ד"ה פטור וכו' וע"ק משמע דבקשין מיתסר וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושי' נימא דידע לה ר"י דפלוגתא דתנאי היא כדבסמוך והוא דאמר כרבנן ולכך מפשח אלוותא מיהו כ"ז הוא בקשין אבל ברכין קאמר ר"י דאוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי ושרי אפי' לכתחילה והיינו ברכין וס"ד דברייתא מיירי ברכין מדקתני מוללו וקתני חייב חטאת ומאי דלר"ג חייב לרבנן אסור מיהא מדרבנן ומשני בקשין וברייתא ר"א אבל ברכין שרי לכתחילה

דף ל"ד ע"א גמ' ומשום ליבון רעפים נגעו בה לכאורה קשה מהאי ברייתא למ"ד לבודקן ול"ל לחסמן וצ"ל דכ"ע מודו בלחסמן ומוסיף הוא דקמוסיף דאיכא נמי משום לבודקן ועיין להרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' יו"ט ולה"ה שם ע"ש

ע"ב גמ' דכתיב וקראת לשבת עונג נראה דדוקא שבת אבל יו"ט אינו קובע וכ"מ מדנקט ר"א במתני' ע"ש ולא נקט יו"ט והיינו משום דטעמיה משום דשבת קובע כדמסיק הגמ' וביו"ט א"ק והגמרא דדחי לקמן דטעמא דר"א משום כיון דאמר קבע ליה הו"מ לאקשויי א"כ אמאי נקט שבת אלא דבלא"ה דחי ליה שפיר והלא מותרו חוזר ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א לקמן בתוס' דאמאי מוקי הגמ' טעמ' דר"א משום דשבת קובע נימא דחצר קובע ע"ש ועפי"ה ניחא דע"כ בשדה מיירי מדנקט שבת ולא יו"ט

תוס' ד"ה ואומר וכו' מק' בירוש' מחלפא שיטתיה דב"ש וכו' עכ"ל לכאורה י"ל דדוקא ביו"ט הוא דמחמיר ר"א וכה"ג מחלק הגמ' בריש מכילתין מיהו הא ליתא דדוקא לב"ה הוא דמחלק הגמ' כן בריש מכילתין אבל לב"ש ע"כ דבשבת מחמרי טפי מיו"ט ע"ש הסוגיא

דף ל"ה ע"א גמ' ר"י אומ' לא יגמור הרמב"ם בפ"ה מה' מעשר דין י"ז פ' כר"י ובפ"ג פ' דשבת א"ק אלא בדבר שנגמר' מלאכתו ועיין להמגיה בס' מש"ל מ"ש בזה ומ"ש דטבל הטבול מדרבנן שרי לעשר בשבת ודמאי שאני דהוי ס' דאורייתא ע"ש נעלם ממנו ירושלמי במכילתין בפ"ג ה' ד' דבעי אמאי אין מעשרין הדמאי מ"ש מדרואין טרפה ביו"ט הא תרווייהו דרבנן נינהו ע"ש להקה"ע ומהירוש' הלז יש להוכיח כהסוברים דבדיקת הריאה דרבנן דהא הא הדר ואין טריפה אפי' בבדיקת הריאה מיירי

דף ל"ו ע"א רש"י ד"ה פשיט' וכו' כיון דא"ל לר"י וכו' עכ"ל אבל אי כר"ש אתיא ניחא דהיא גופא אתיא לאשמועי' דבפ"ר מודה ר"ש ועיין במהרש"א בתוס'

ע"ב גמ' מ"ד במינו נצוד וכו' קמ"ל וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ד הב"י וי"ל דה"ק הגמ' קמ"ל דדבורים במינו ניצוד ולפום פשט' דהגמ' דקמ"ל דאסור אפי' אין במינו ניצוד נראה דאסור מדאורייתא דהא דעת רש"י ביומא דדוקא בדאוריי' הוא דס"ל דבר שא"ל אסור גם בפ"ר באיסורי דרבנן צדדו התוס' בפסחי' דכ"ו ע"ב דר"ש שרי

שם גמ' ש"מ תחומין דאוריי' ולשי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל דתחומין י"א מילין דאוריי' י"ל דוקא בשבת ולא יו"ט והרא"ש כ' דבירוש' אמרו דטעמא דאין רוכבין משום שביתת בהמתו ע"ש מוכח דאיכא ליתא דשביתת בהמתו ביו"ט והשע"ה הוכיח מדברי רש"י והר"ן בפ"ק דע"א דט"ו דאיכא לאו בשביתת בהמתו דלא כהמ"ק ע"ש ונ"ל דאין משם ראיה דהתם קאי על מאי דאמרו שם בגמ' המחמר אחר בהמתו חייב חטאת וע"כ טעמא משום דאיתקש בהמתו לו כדאיתא בר"פ מי שהחשיך וא"כ גם שביתת בהמתו אתקש לו אמנם לדידן דקי"ל דא"ח חטאת ול"ל היקיש' ליכא בשביתת בהמתו אלא עשה כמ"ש המ"ק ועיין להתוס' ר"פ במה בהמה ע"ש ועפי"ז ניחא גם מה שהק' השע"ה שם בשמעתא דפ' מי שהחשיך ע"ש ומ"ש השע"ה ע"ד מור"ם וסייע עצמו מדברי הרשב"א ע"ש נ"ל דאפי' למאן דשרי שביתת בהמתו ביו"ט ה"ד שאין מוזהר להפרישו אבל לומר לו לעשות מלאכה אסור מדין שליחות דאפי' דאין שליחות לגוי בעבדו ואמתו יש שליחות כמ"ש מהריט"א ז"ל בס' היו"ט ע"ש והכי דייק לישנא דהרשב"א ע"ש

דף ל"ז ע"ב כאן ברועה אחד וכו' הרי"ף מפ"ל דלא כפירש"י ועיין בירוש' דמבוא' כדברי רש"י ז"ל ע"ש

שם גמ' דהא ינקי תחומין וכו' הק' השע"ה להסו' דדשיל"מ דל"ב דוקא בניכר קוד' שנתערב אמאי לא בטיל יניקת תחומין ע"ש ול"ק דרב לטעמיה דס"ל כר"י דמין במינו ל"ב ואפי' בדרבנן ס"ל לא בטיל כמו שנראה מדברי התוס' במס' ע"א דע"א ע"ב

דף ל"ח ע"א גמ' שור של פטם וכו' הקשו הראשונים דהא שמואל לעיל דאמר אפי' חבית אסורה ל"ל ברירה ע"ש והראב"ד בס' תמ"ד כ' דדוקא במשקה דכתיב הוא דל"ל ברירה אבל באוכלין א"ל ברירה ע"ש ולפ"ד צ"ל דטעמ' דבהמה אסורה לשמואל משום יניקת תחומין דהא שמואל חבית נמי קאמר ולפ"ז קשיא אמאי ל"ב יניקת תחומין דהא שמואל ס"ל מב"מ בטיל ורב הוא דאמר משום יניקת תחומין משום דס"ל מב"מ ל"ב כמו שכתבתי לעיל והרמב"ם בפ"ז דין ט"ל כ' הטעם דהוי כבור של הפקר דחפצי הפקר אין קונין שביתה וע"ש להלח"מ ולפמ"ש התוס' לעיל דשמואל מחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו ניחא שפיר דהכא דשור של פטם תולה בדעת אחרים הוא והרמב"ם י"ל דפ' כר"י דלא מפליג בהכי כמ"ש התוס' לעיל ולכך פ' להך דינא מטעמ' דחפצי הפקר

ע"ב גמ' הרי שנתערב לו קב חיטין וכו' ק"ל להסו' דחמץ חוזר וניעור משום דהיתר בהיתר לא בטיל מאי ראיה שנתערב לו קב חיטין דהיתר בהיתר הוא וצ"ל דהכא מיירי בחיטין של איסור כגון ערלה וכיוצא ומכאן יש לפשוט ספיקו של החק"ל בסי'

ע"ב בגמ' דלר"י לא בטיל ק"ל דאפי' לר"י לא אמר