משמרות כהונה חלק א ק

דמב"מ לא בטיל אלא בדאורייתא כדאיתא בחולין דצ"ט ע"ש בתוס' והכא תחומין דרבנן וכדפריך לעיל ש"מ תחומין דאוריי' וכו' וי"ל דבדאורייתא ל"ב הכא דממונא הוא ל"ב אפי' בדרבנן וע"ד שכ' מהרש"א ז"ל ע"ש

דף ט"ל ע"א רש"י ד"ה אביי וכו' אבל בקיסם לא ס"ל וכו' עכ"ל לפי' צ"ל דמאי דמוקי הגמרא בסמוך מתני' בדאדי אדויי היינו לר"ש אבל לאביי א"ש בקיסם

תוס' ד"ה ות"ל וכו' וא"ת וליבטיל מהא וכו' עכ"ל הי"ל לקבוע דבריהם לעיל במאי דפריך ות"ל משום קיסם וכו' אלא דמנא אמנא ניחא להו לאקשויי

רש"י ד"ה כרגלי אותה העיר אלפים אמה וכו' עכ"ל ואפי' אם עירב אחד מהן אינו מעכב על בני העיר כן הוכיח השע"ה בפ"ה מה' יו"ט מדברי רש"י בעירובין וכ' הטעם דחלקו מתבטל ברוב ע"ש וק' הא רש"י פ' מין במינו ל"ב כדאיתא במס' ע"א דס"ו ואפי' בדבר שמעורב מתחילה נראה דכן הוא ועיין בירוש' גבי בור שבין ב' תחומין

ע"ב תוס' ד"ה הכא וכו' לכ"נ לרשב"ם וכו' עכ"ל לפרשב"ם צ"ל לר"ש אע"ג דאיהו נמי לא קני דהא לא נתכוון לזכות כמ"ש בקושייתם מ"מ כיון דגם מי שנתמלאו לו לא קני עשאוהו חכמים כרגלי הממל' אע"ג דלא קני וכה"ג הוא לפר"ת דבסמוך: תם ונשלם מסכת ביצה מסכת יומא דף ב' ע"א תוס' ד"ה וחכ"א וכו' מסתמ' ימצאו הרבה וכו' עכ"ל אבל גבי אשה כיון שאין הריעותא מגופו אינו עובד אחר במקומו אלא מקדש אשה ועובד ולכך מתקנין לו אשה כדי שלא יתעכב לבקש אשה הראויה לו ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל

שם גמ' מפרישין כהן השורף וכו' עיין בת"י שכ' לשמואל הו"ל כהן המקבל שהיא עיקר לדורות כאלעזר ע"ש והוא תימא לשמואל לדורות אפי' כהן הדיוט כמ"ש הם ז"ל בדבור הקודם לזה וצ"ל דט"ס נפל ויש למחוק תיבת לדורות ומ"ש שהיא עיקר היינו דעיקר קרא דאלעזר בקבלה הוא דכתיב

ע"ב תוס' ד"ה ואימא וכו' ולקמן נמי מוכח דלא הדר וכו' עכ"ל אף על גב דלמסקנא דמשני צוה דלפני עשייה וכו' צריך למדרש לעשות וא"כ לקמן הוא לפי המסקנא מ"מ לאו עיקר דרשא מלעשות אלא מצוה ועיין בסוף דיבור זה

בא"ד וי"ל אי לא הוה כתיב וכו' אע"ג דל"ד כולי האי למילואים וכו' עכ"ל לא הוו צריכי לכל זה אלא דאי לא כתיב אלא צוה ולכפר הוה מוקמינן כוליה ליו"הכ וצוה למעט קרבנות ולכפר למעט פרה דהא לפום סברא דהשתא אי לא כתיב אלא לכפר הוה דרשי' יו"הכ וקרבנות בס' המקשה דבסמוך

בא"ד א"נ נ"ל לפ' וכו' עכ"ל לפום האי תי' לא ס"ל כס' המק' דבסמוך אלא דאי לא כתיב אלא לכפר לא דרשינן ליה אלא ליו"הכ וכמ"ש מהרש"א ז"ל ומ"ש עוד דלפום האי תי' לא ס"ל כתי' קמא דאי לא כתי' אלא צוה ולכפר הוה מוקמי' ליו"הכ לחוד ע"ש מוכרח הדבר לאומרו לפום האי תי' דאי ליו"הכ לחודיה ליכתוב לכפר לחוד כיון דס"ל לכפר לא מוקמי' ליו"הכ וקרבנות כס' המקש' דבסמוך אלא ליו"הכ לחוד לפום האי תי'

שם גמ' דנין דבר שקבעו לו זמן וכו' כ' הת"י לעיל הו"מ לשנויי הכי לעיל וכו'. ע"ש ודבריהם אינם מובנים דאי ר"ל לעיל דפריך אצוה צוה נימא צוה דקרבנות הא התם ל"מ לשנויי הכי דהא פרה נמי אין קבעו לה זמן וילפא ממילואים ועלה פריך שפיר אימא צוה דקרבנות

דף ג' ע"ב גמ' והאנן תנן שבעת ימים קודם יו"הכ וכו' יל"ד דלא הו"ל להביא אלא מתני' דפרה דמינה הוא דפריך וי"ל דר"י לא אמר אלא חדא ולא ביאר דבריו והגמר' הוא דמפ' דבריו דחדא היא דיו"הכ ומשום די"ל דר"י אפרה קאמר לכך מייתי תרווייהו מתני' ומשני מעלה ומשום דבפרה הוא דמצינו שעשו בה מעלות ולכך מפ' הגמרא דחדא קאמר ר"י היא יו"הכ דאל"ה קשיא מתני' דיו"הכ והא דלא משני הגמר' דמתני' דפרה רי"ש היא דאמר הכי ר"י משמיה בסמוך משום דא"כ ר"י לא הו"ל לאפלוגי אריש' דהא אמר ר"י הלכה כסתם משנה ועיין בתוס' ד"ה דרביה

דף ד' ע"א תוס' ד"ה הזאה וכו' שמא ריב"ח דאמר הכי לקמן ס"ל כר"ל וכו' עכ"ל לפ"ז מיתרצא קושי' קמייתא שהק' מדאמ' לבר משבת והא דלא ניחא להו למימר דריב"ח ס"ל כר"י דיו"הכ הוא דדריש מקר' והזאה דפרה מעלה וריב"ם אפרה פריך היינו מדקאמר רבא שם בתר הכי הילכך כ"ג ביו"הכ וכו' משמע דריב"ח גם איו"הכ קאי

ד"ה ת"כ וכו' דילמא ר"י אמר לך וכו' עכ"ל י"ל בזה דא"כ מאי בינייהו דר"ן וריה"ג ועיין פירש"י בדברי ר"ן

שם גמ' וכשם שמפרישין וכו' מפירש"י והתוס' לעיל בר"ה דרביה הוכיחו מפ"י דל"ג בברייתא צוה זה מעשה פרה ע"ש וא"ל דרשינן פי' כן ברישא דברייתא קודם דמייתי קרא דכאשר צוה דמ"מ אין דרך התנא כן דמתחלה קאמר מעלה דרבנן ואח"כ מייתי לה מקר'

שם גמ' ת"ש כאשר עשה וכו' ואי לאו קרא דבזאת הו"מ כאשר עשה ליו"הכ קמא ואחר דגלי ביו"הכ גם בפרה אין לחלק וא"צ תרי קראי בפרה

ע"ב גמ' ל"ק הא בקריאה וכו' והיינו לרע"ק דאמר