משמרות כהונה חלק א צז

ידענא מאי דרשי' ביה כיון דלדידהו ילפי' דורות משעה כדאיתא התם ותנא דברייתא ס"ל כב"ה בהא מילתא דדנין דורות משעה ומוקי קרא דראש העולה לדרשא אחריתי וראיתי להרא"ם בפ' שמיני שכ' שהכרחו של רש"י לפ' ויקרב את העולה על עולת אהרן ולא בשל העם כפשטיה דקרא וכמ"ש התוס' משום דק"צ לא בעי סמיכה אבל אין לומר משום דאין דנין קרבן יחיד מק"צ ותנא קאמר לימד על עולת חובה וכו' דהא ליתא דכיון דגלי קרא דכמשפט דילפינן ק"צ מקרבן יחיד ה"ה דילפינן להפך דהא לענין דורות משעה נמי אמרינן כן וכמ"ש התוס' ע"ש ועפי"ה ליתא דכמשפט שאני דגלי קרא כמו שנתבאר לשי' רש"י שהביא בחומש ב' הדרשות ותנא דברייתא דמכילתין ס"ל בעלמא נמי ילפינן דורות משעה וא"כ י"ל דס"ל לרש"י דלא ילפינן קרבן יחיד מק"צ ומדיליף תנא לעולת חובה מהיכא ע"כ דקרא בעולת אהרן מיירי דלשי' רש"י שהביא ב' הדרשות מוכרחים לומר דד"ז בפלוגתא דב"ה וב"ש דחגיגה כמו שנתבא' ולא ס"ל כמ"ש התוס' כיון דגלי וכו'

שם גמ' משלמי נדבה ל"ג שכן מצויין עיין בת"כ בברייתא שהבאתי לעיל דפריך פירכא אחריתי מה לעולת נדבה שכן אין לה חליפין עוף דלא בעי סמיכה ע"ש

תוס' ד"ה למ"ד וכו' דהיכי ילפינן דורות משעה וכו' עכ"ל עיין במס' חגיגה ד"ו דאיתא התם דילפינן דורות משעה ונראה דדוקא בכ"הג דהכא. הוא רב' דלא ילפי' משום דההוא קרבן גופיה דהוה אי הוי בדורות לא הוה בעי סמיכה דק"צ הוא ודבריהם מקושרים שפיר

בא"ד הואיל וגילה לנו קרא וכו' עכ"ל ומאי דפריך הגמ' דאי ב"ה נילף בבנין אב היינו דפריך אתנא דברייתא אמאי אצט' למילף עולת חובה לדורות מהאי קרא דקאמר לימר וכו' אבל קרא גופיה אצטריך לגופיה דלא הוה ילפינן שעה מדורות

ע"ב גמ' לא תימא מדאורייתא מחזא חזי וכו' כ' מהרש"א ז"ל דתנא דברייתא דלעיל ודאי דמדאו' הוא ולא קאמר לא תימא וכו' אלא אתנאי אחריני ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ מה הוכיח מב' הלחם נוקמה לההיא מתני' דאין דוחין כתנא דברייתא דלעיל דמדאוריי' לא חזי אבל למ"ד מדרבנן ס"ל דוחין דהא מ"ד נו"ן קריבין ביו"ט ע"כ דפליג וס"ל דוחין וא"כ נימא דלעולם לשאר תנאי מדרבנן הוא וס"ל דב' הלחם דוחין ונר' דרב הונא לא ידע לה לההיא ברייתא דלעיל דאי ידע לה כיון דאיכא תנא דס"ל מדאורייתא אין לנו לאפושי בפלוגתא וא"צ לשום הוכח' וע"כ דקאי אשאר תנאי ולא אהך ברייתא וכמ"ש מהרש"א ז"ל

שם גמ' עבר ושחט מאי וכו' הרמב"ם השמיט ד"ז ומש"ש בפ"ב מה' שגגות ד"ז גבי שבת אין ללמוד ליו"ט דשאני שבות דשבת כדבסמוך ועיין להרב במק"ו לעיל בדברי רב הונא דאמר לא תימא מדאוריית' מיחזא חזו ע"ש ובמאי דפשיט הגמ' מדתניא אם היתה שבת וכו' עיין להתוס' במנחו' דמ"ח ע"א ע"ש: דף כ"א ע"א גמ' והא חזי לכלבי' וכו' הקשה מהרש"א ז"ל הא ממתני' דעיסת כלבים דלעיל שמעינן דלא שרי לצורך כלבים ע"ש ואפ"ל דכיון דמוקמי' לה בדאיכא נבילה למ"ד דלא אמרי' הואיל א"ב דשרי לצורך כלבים כיון דאפשר בע"א לא שרינן והתוס' בסמוך שהוכי' דהלכה כמ"ד אפי' לכלבים ממתני' דעיסת כלבים היינו למאי דקי"ל כמ"ד הואיל דהשתא אתיא מתניתין כפשטה ולא דחקי' לאוקמה בדאיכא נבילה

ע"ב גמ' הני סופלי לחיותא וכו' עמ"ש הלח"מ בפ"א מה' יו"ט לדעת הרמב"ם ז"ל ועיין להראב"ד ז"ל בס' תמ"ד בהשגותיו על הר"מ ע"ש ודע דמכאן יש להוכיח כדעת הפוסקים כריה"ג דאי איתא דהלכה כרע"ק מאי פריך נימא דריה"ג ל"ל מוקצה ולדעת הפוסקים כרע"ק צריך לדחוק דסוגי' דשמעתין אתיא כמ"ד בריש מכילתין אפי' מאן דל"ל מוקצה א"ל נולד

שם גמ' ופליגא דריב"ל עמ"ש ה"ה בפ"א מה' יו"ט דין י"ד לדעת הרמב"ם ז"ל דפ' כר"ה וכריב"ל והנהו פלגן בהדייהו לפום סוגיא דשמעתין ונ"ל דמשמע ליה להגמ' דמעשה דבני חילא הקמח של ישראל היה ולכך קאמר ופליגא דריב"ל אמנם אם היה הקמח של הגוים מודה ריב"ל ופ' הרמב"ם ז"ל כריב"ל ועיין למהרש"א ז"ל

דף כ"ב ע"א גמ' אמימר שרי למיכחל עינא

מנכרי וכו' מכאן מוכח דשבות דאמיר' לגוי שייך אפי' באיסורי דרבנן דהא כוחל אין בו אלא איסור דרבנן ולא שרי ליה ע"י נכרי אלא משום חולה ועיין להתוס' בשבת דקכ"א ע"א שהוכיחו ד"ז מפ' שואל ע"ש

דף כ"ג ע"א גמ' משום דמוליד ריחא עיין במקובצ' שכ' דפליגי במוליד ריחא באוכלין אי אסור ע"ש ועיין להט"ז סס"י תקי"א כ' דמוליד ריחא שייך באוכלין ומהר"ץ בתשובות סי' חלק עליו ועיין להשע"ה דנ"ב ע"ב ע"ש

ע"ב תרי תנאי וכו' הא דלא ניחא ליה למימר דת"ק הוא חכמים דלעיל דפליגי אר"י לעיל וגזרי קרצוף אטו קירוד וה"נ גזרי עגלה אטו שאר כלים ור"י לטעמיה לעיל דלא גזר ולעולם אפי' רבנן מודו דעגלה לא עבדא חריץ משום דמדקאמר ר"י מפני שהיא כובשת מכלל דלת"ק ס"ל עבדא חריץ

תוס' בד"ה ואין וכו' אלא מזונות מאי תרצת וכו' עכ"ל ק"ל מאי קו' הא פלוגתא דתנאי היא אי נפש בהמה במשמע ומתני' ע"כ דס"ל נפש בהמה במשמע מדקתני בחיה ועוף נותנין לפניהם מזונות וברישא גבי דגים ע"ש משום דאפשר כדפירש"י אבל ברייתא דקתני בחיה ועוף אין נותנין לפניהם מזונות אתיא כמ"ד דאין נפש בהמה במשמע

דף כ"ד ע"א גמ' הצד צפור למגדל הו"מ לאקשויי מתני' דשבת הלזו אמשנתנו אלא דרמי ברייתא אמתני' משום דקשיא אפי' מחיה אחיה ועיין פירש"י בשבת דק"ו ע"ב ע"ש

שם גמ' הכא בצפור דרור עסקינן וכו' עיין במהרש"א ז"ל בפירש"י ועיין להט"ז בי"ד סי' פ"ב ע"ש

שם ותניא הצד אווזין ותרנגולין וכו' הקשה השע"ה אמאי לא פריך ממתני' דשבת הצדן לצורך פטור וי"ל דפשיט"ל התי' דמשני בבאין לכלובן אלא דסמיך אמאי דפריך מברייתא דיוני שובך דהיא סיפא דהך ברייתא דהצד אווזין וכ"ה בתוס' בשבת פי"ג

ע"ב תוס' ד"ה ולערב וכו' דה"נ הקילו שמותר וכו' עכ"ל מבואר מדבריהם הללו דביש במינו במחובר אסור לישר אחר דלא כהרא"ש ועיין למהרש"א ומה שהק' ע"ד הרא"ש דהא נ"מ לכל