משמרות כהונה חלק א צו

לטלטולי מיהו מדברי הרב בש"מ לקמן נראה דדוקא לצורך גופו וכ"נ מפירש"י לקמן שכ' דשרי לטלטולי דכלי הוא ע"ש

גמ' שמא תכרך לו נימא וכו' ובסמוך אמרי' אפילו עשרה מצעות דליכא למגזר לשמא תברך אסור והיה נראה דב' גזירות הם דמעיקר' גזרו תחתיו ממש שמא תכרך לו נימא ואח"כ גזרו אפי' יו"ד מצעות אבל הר"ן כ' ליישב זה דדוקא בדבר שדרכו בהעלאה הוא דאסור אפי' יו"ד מצעות אבל דבר שאין דרכו בהעלאה דוקא תחתיו ממש הוא דגזרו ע"ש וק' לוקמ' משנתנו באין דרכו בהעלאה ובמציעו תחתיו בהפסק ד"א וי"ל עיין להתוס' בפ' אלו עוברין דמ"ג ע"ב שהוכיחו מסוגיין דכלאים נוהגין בנשים ולא דרשי' כל שישנו בגדילים וכו' וק' נימא דמדרבנן מיהא אסור ולעולם דרשי' כל שישנו וכו' ועיין להתוספות בסמוך בד"ה אלא בקשין וכו' עיין שם

דף ט"ו ע"ב מתני' ושוין בדג וביצה שעליו וכו' עיין להר"ן סוף תענית שלמד מכאן לדין ב' תבשילין שלא יאכל אדם בעט"ב דדג וביצה שעליו הוו ב' תבשילין ע"ש והרב עדות ביעקב סי' צ"ב נסתפק במשלוח מנות דפורים אי מהני בדג וביצה שעליו וכ' דלפי הצד דמהני ה"ה דמהני בפת שטוחית פניה בבצים ע"ש ולא ידעתי הא מנ"ל דהא ודאי ל"ד לדג וביצה שעליו שהם בעין יותר ועיין בפ' ע"פ דף קי"ד ע"ב גבי ב' תבשילין דליל פסח עיין שם

דף ט"ז ע"ב גמ' מאי כ"ש וכו' מכאן סיוע להרמב"ם דלא פ' כר"י במס' עירובין גבי ע"ת שירי עירוב כ"ש דאי הלכה כר"י מאי פריך הגמ' נימא שידי עירוב שאני:

דף י"ז ע"ב גמ' שבש"א ב' תבשילין וכו' מדמשמ' לרש"י והתוס' שבש"א לחומ' נראה משום דבגמ' בפ' ע"פ דקי"ד אמרי' מאי ב' תבשילין דג וביצה שעליו ואי מפרשי' דב"ה לחומ' אתי ההיא דפ' ע"פ דלא כב"ה דהלכתא כוותייהו ועמ"ש מהרש"א בתוס' ועמש"ל בר"פ

דף י"ח ע"א בד"ה כדלי וכו' דנר' במתקן וכו' עכ"ל נר' דהוק"ל הגמ' אמאי לא פריך ברייתא הלזו דדלי אמתני' ואמאי לא פריך אלא לטעמא דשמא יעבירנו ולזה כ' דבלאו ה"ט דגזרינן הוה ניחא ליה די"ל דטעמא משום מתקן אבל לטעמא דגזרינן פריך שפיר וכן י"ל בכל הני ת"ש דמייתי בתר הכי ועמ"ש מהרש"א בתוס'

ד"ה בולד וכו' י"מ כלי שנטמא וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל לפ"ז ברייתא דלעיל בולד הטומ' וא"כ ברייתא הלזו דקתני בולד הטומאה וכו' מטבילין בנטמא ביו"ט מיירי והשתא מאי פריך הגמ' הא טומ' ביו"ט לא שכיחא ולא גזרו ע"ש ונ"ל דמאי דקתני בולד הטומ' מטבילין אפי' נטמא מעיו"ט מיירי דס"ל כר"א בר"פ חולין דבאיסורא דרבנן אפילו מכשירין דאפשר מעיו"ט עושין ביו"ט וטבילת כלי מכשירין דא"נ היא וברייתא דלעיל דבולד הטומא' אם נטמא מעיו"ט אין מטבילין אתיא כר"י דאפי' באיסורא דרבנן מפליג בין אפשר ללא אפשר כדאי' התם בר"פ תולין ופריך הגמ' אי איתא דגזרינן נגזור בהא ועפי"ז י"ל מה שהק' התוס' בר"פ תולין מנ"ל דר"י מפליג באיסורא דרבנן ע"ש די"ל מכח האי ברייתא פסיקא ליה להגמ' ועיין בירושלמי: תוס' ד"ה גזירה וכו' ולא הוי גזידה לגזירה וכו' אע"ג דבור בחצירו גזירה לגזירה הוא וגזרינן י"ל דפסיק' להו דאפי' במקומות דהחמירו וגזרו גזירה לגזירה מ"מ שלשה גזירות לא גזרו לעולם וגם רש"י נר' דס"ל כדברי התוס' ומ"ש בד"ה ומי גזרינן וכו' וגזירה לגזירה היינו בור בחצירו אבל שבת ויו"ט חדא גזירה היא כמ"ש התוס'

גמ' איתיביה כל הני תיובתי וכו' עיין להתוס' ס"פ ח' שרצים בד"ה האי מסוכרייתא שהק' אהא דנדה מערמת וכו' ניחוש לסחיטה ותי' לצורך מצוה שאני ע"ש והא דמותיב הגמ' כל הני תיובתי ובכללם הא דמערמת לא פריך אלא למ"ד טבילת כלים משום סחיטה אע"ג דצורך מצוה הוא אבל לשאר אמוראי לא פריך ניחוש לסחיטה והיינו משום דצורך מצוה שאני

ע"ב גמ' דתניא אין מטבילין את הכלי ע"ג מימיו וכו' מדקתני ע"ג מימיו מכלל דהשקת מימיו שרי וא"כ צ"ל דגם לפום ס"ד דהשתא ידע לה שפיר דרישא ביו"ט וסיפא בשבת לא יתישב לישנא דבריית' גופה אלא בהכי אלא דס"ד דמתני' בין בשבת בין ביום טוב ומשני אבע"א רבי ומתני' ביו"ט אבע"א רבנן ומתני' בשבת

דף י"ט ע"א רש"י ד"ה ואבע"א וכו' וגורסין מפני מפני דוחק ומתני' רישא ביו"ט וכו' עכ"ל וא"ל דגרסי נמי אבע"א רבי ובריתא בשבת ואבע"א רבנן וברייתא ביו"ט

ד"ה מידע וכו' משום דמטביל ביו"ט שלא לצורך וכו' עכ"ל וס"ל להאי תנא כר' שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש אבל ק' דבפ' ב"מ דל"ד ע"א תנן בביה"ש אין מעשרין את הודאי ופירש"י דקסבר גזרו על השבות ביה"ש ע"ש משמע דלמ"ד לא גזרו אפי' שלא לצורך שרי דאי איתא נוקמה כמ"ד ל"ג דהילכתא כוותיה ובשלא לצורך מיירי אלא ע"כ דאפילו שלא לצורך שרי ומדברי רש"י כאן נראה דדוקא לצורך כדעת הרמב"ם כמ"ד ל"ג ופסק לההיא מתני' דאין מעשרין את הודאי ע"ש מה שהקש' מהרש"א הא צריך ליה לחולין ע"ש י"ל דשאני הכא דרהיט דנראה דלא בעי ליה אלא לתרומה דבעי הערב שמש אבל ברייתא לעיל תני אין מטבילין משמע בכל ענין אפי' בעי ליה לחולין

דף כ' ע"א לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה ק"ל דבת"כ פ' ויקרא פ"ד יליף סמיכה בעולת חובה מדכתיב גבי עולת נדבה על ראש העולה ולא כתיב על ראשו לרבות עולת חובה לסמיכה ואמאי אצט' קרא נילף מקרא דהכא וי"ל דההיא פליגא ומוקי כמשפט לדרשא אחרינ' מיהו דברי רש"י בחומש תמוהי' דבפ' ויקרא הביא דרשא דת"כ הלזו ובפ' שמיני בפסוק ויעשה כמשפט כ' כמשפט עולת נדבה דבעי סמיכה ע"ש והשתא כיון דמקר' דכמשפט למדנו לעולה ההיא דמילואים דבעיא סמיכה אמאי לא נילף עולת חובה מהתם כיון דליכא מאן דפליג בהא דילפי' דורות משעה בכ"הג וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דההיא ברייתא דת"כ כב"ש בפ"ק דחגיגה ד"ו דלא ילפי' דורות משעה ולכ' אצטריך כולהו ואע"ג דכי דרשי' כמשפט להטעינה סמיכה כמו ע"נ הרי ילפי' שעה מדורות ס"ל לרש"י דש"ה דגזירת הכתוב דילפי' בהא מילתא שעה מדורות דכתיב בהדיא כמשפט וזולת זה לא ילפי' לא דורות משעה ולא שעה מדורות ולכך הביא בחומש ב' הדרשות ושנה משנתו כב"ש לישב יתורא דקרא דראש העולה דלב"ה אכתי לא