משמרות כהונה חלק א צה

לס"ד אמרי' מוחלפת השיטה והיינו קודם דמייתי ההיא דתריסין ע"כ כדי לשנויי דומיא דמתני' אמרינן דע"כ לא אמרי ב"ה הכא אלא משום דשובכו מוכיח עליו וכדקאמר בגמ' וא"כ מתני' ע"כ בסולם של שובך כמ"ש התוס' דמיירי בקטנים שלא פרחו לכאורה ק' מגמ' לקמן די"א דקאמר אלימא במופרחים וע"ש בהר"ן והביאו מהרש"א שם ע"ש

דף י' ע"ב גמ' לימא מסייע ליה וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יו"ט כ' זימן שחורים ומצא שחורים במקום לבנים וכו' הרי זה אסור משום ס' מוכן ע"ש והוא תימא דלפי מ"ש בה' רוצח כר"ח דרוב וקרוב רוב עדיף א"כ הכא אסור מדינא דאזלינן בתר רובא ועור ק' אי איתא דבכ"ג מיתסר משום ס' מוכן מאי מסייע ליה לר"ח דקאמר הא אפי' ליתא לדר"ח ורוב וקרוב יהיו שוין בדינם הו"ל ס' מוכן ואסור אלא ע"כ דבכה"ג לא הוי ס' מוכן כיון דעבידי לאתהפוכי ואפי' בב' קינין אמרי' הכי לקמן ונ"ל דקושיא זו הוק"ל להר"מ בפשטא דשמעתין ומכח זה ס"ל דהכא אי ס' מוכן הוא שרי משום דהו"ל ס"ס דשמא נתהפכו ואת"ל מעלמא שמא מאדם אחד שזימנם אתו וכיון דזימנם בעליהם לא הוו מוקצה ואע"ג דמיעוט הוא לגבי רובא דעלמא מצטרף לס"ס עיין להתוס' בפ"ק דכתובות ד"ט וכמו שהארכתי בפרט הלז במ"א אבל אי איתא לדר"ח כיון דרוב עדיף א"כ סמוך מיעוט' דאדם אחר שזימנם לקרוב והו"ל פלגא ופלגא וס' מוכן אסור ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"ג סק"ג ועיין להמ"א סימן תצ"ז במ"ש דהיכא דעשויין לדדות לא אזלינן בתר רובא דעלמא ע"ש

דף י"א ע"א תוס' בד"ה אין נוטלין וכו' מחמת ח"כ וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דאיכא אוקמ' אחריתי דמחמה לצל ולפום ההיא אוקמת' טעמא דב"ה דס"ל היתר גמור הוא ולאו משום שיו"ט ומ"ש בגמ' לעיל ד"ט ולקמן דטעמא דב"ה משום שיו"ט אזדא כאוקמ' דסיכי ומזורי א"נ אפי' לאוקמ' דמחמה לצל אע"ג דליכא איסור מוקצה מ"מ מיתסר משום עובדין דחול אי לאו משום שיו"ט ועיין בהר"ן ז"ל וניחא לפ"ז דברי הלביש שכ' טעמא משום שיו"ט אע"ג דאיהו גופיה פ' כאוקמתא דמחמה לצל ועיין לה' ברכ"י שם ע"ש ועיין להשע"ה ד"פ שהקשה ע"ד התוס' הללו דאפי' בסיכי ומזורי שרי משום שיו"ט ממ"ש לקמן די"ד בד"ה בכל דבר דלפ"ד כאן מאי פריך בגמ' שם אב"ה הא טעמא דב"ה משום שיו"ט ולק"מ דהתוס' לא כ"כ אלא לאוקמ' דסיכי ומזורי אבל לאוקמ' דמחמה לצל לא שרו ב"ה מוקצה רח"כ משום שיו"ט והגמ' לקמן פריך לההיא אוקמ' ועי"ל דהגמ' לקמן אזיל לס"ד דהגמ' לעיל דמוחלפת השיטה קאי אעור לפני הדורסן ועיין מה שכתבתי לעיל ד"ט ע"א

ודע דמדברי התוס' הללו נראה דמוקצה מחמת איסור דקיל ממוקצה דח"כ שרי לצורך גופו ומקומו כמו כלי שמלאכתו לאיסור מדנקטו מוקצה דח"כ ועיין למרן בב"י סי' ש"ח מיהו י"ל דעלי אין רגילות שיהיה מוקצה מחמת איסור אלא מוקצה דח"כ ולא דברו חכמים אלא בהווה

דף י"ב רש"י ד"ה פליגי וכו' וירמיה היה

מזהירן וכו' עכ"ל הוצרך לזה ליישב קרא אפי' לב"ש דל"ל מתוך דאלו לב"ה בלא"ה ניח' דשרי מטע' דמתוך ודברי מהרש"א בזה אינן מבוררין

תוס' ד"ה ה"ג וק' חדא דאמרינן בפסחים וכו' עיין בהר"ן במ"ש לשי' רש"י ע"ש

ע"ב גמ' מי קתני שהורמו וכו' לפי' שהורמו היום היינו שגלגל עיסה מעיו"ט וא"כ משמע דשרי להפריש חלה מעיסה שגלגל מעיו"ט וכמ"ד הכי לעיל ד"ט אבל למאן דאסר לעיל מוקי מתני' כאחרים דאין לומר בעבר והרים ומזה סיוע להפוסקים שפסקו כמ"ד דשרי

תוס' ד"ה אין וכו' אלמא דאם אין למדין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דבתרומה קיימי ע"ש וממ"ש בגמ' לקמן מהו לאמטויינהו לכהן משמע דמוליכין ממש דלא כהירוש' דמשוה שבת ויו"ט בזה ובהכי ניחא פ' הרמב"ם דבפ' כ"ג מה' שבת פ' דמתני' דדמאי דדוקא ברגילין ובה' יו"ט פסק דמוליכין ועיין ביש"ש סי' ל"ז ע"ש

דף י"ג ע"א גמ' מאי תרומה רוב תרומה עיין לה' ט"ז סי' תק"ז מה שהק' על הנ"י שכ' אפי' תרומה מאמש וכו' מאי אפי' דקאמר הא מגביהין תרומות וכו' ע"ש דלפום סוגיא דשמעתין לק"מ דאיכא תרומה דמגביהין

שם גמ' לימא מסייע ליה וכו' ק' נימא שאני תלתן

מקטנית וכדקאמר הגמ' בסמוך וכ"ש תלתן וכו' וי"ל דכיון דתלתן טובל א"כ ש"מ דשיבולין דנקט ריב"י בדוק' הוא וא"כ אפי' קטנית טובל

תוס' ד"ה א"ד וכו' וה"ה דפליגי בקטנית סתם ובשיבולין סתם וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ונ"ל דל"ק דכיון דקשיא דיוק' דרישא דנקט עיסה דמשמע הא סתמא טובל ומדיוקא דסיפא משמע הא סתמא אינו טובל ועכ"ל נעשה דיוקא דרישא כסיפא כאורחיה דגמ' וא"כ ע"כ דל"ל דמודו בשיבולין סתמא וכיון דע"כ דפליגי בשיבולין סתמא פליגי נמי בקטנית סתמא כמ"ש גם מהרש"א בתי' וזהו כוונת התוס' בעצמן דכ' לפי איכא דאמרי כל שלא פי' לעיסה הוי כמו למוללן דהיינו משום דקשיא דיוקא אדיוקא אמרינן נעשה

דף י"ד ע"א גמ' א"נ במוריקא הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' יו"ט פ' כמ"ד לפי שאין מפיגין וכ' ה"ה דכרכום מפיג וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד בהגהותיו על המאור דמוריקא מפיג וצ"ל דמפ' הגמ' א"נ במוריק' הפך מפירש"י ועיין להרמב"ם והלח"מ ז"ל והרי"ף כ' במלח בעי שינוי דמצדד צדודי ולא הביא הטעמים ע"ש נראה דס"ל דמדקאמר שמואל כל התבלין נידונין כדרכן משמע אפי' ידע מאתמול ואפי' אינו מפיג וטעם דבעי שינוי קצת במלח משום דגזרי אטו מלח של ים דאסור כמ"ש התוס' ועיין למהרש"א בתוס' בד"ה איכא וכו' ע"ש כ' הר"ן דמלח א"נ עצמו הוא ולא מכשירין ועיין להלח"מ במ"ש בזה ועיין להיש"ש סי' ט"ל

ע"ב מתני' אבל לא תבואה וכו' כ' הט"ז סימן תקי"ו כל הני אין משלחין דמתניתין לדידן דל"ל ר"ה שרי ע"ש והוא תימה דהא להסוברים דל"ל השתא ר"ה מזמן התנאים נמי כן הוא דדוקא בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר שהיו ס' רבוא עוברים ועיין בשבת ד"ו ובב"י א"ח סי' שמ"ה ובמתניתין תנן דאין משלחין ובגמ' לקמן אמרי' ר"ש שרא לשדורי תפלין ופריך ליה ממתני' ע"ש ועוד כיון דס"ס כרמלי' הוי למה התירו לשלוח בכדי ומ"ש עוד להכריח דכל הני שרי לטלטל כיון שאין בהם איסור מוקצה ע"ש גמ' ערוכה היא לקמן גבי סנדל המסומר דמדקתני אין משלחין משמע דשרי