משמרות כהונה חלק א צג

פרק ראשון דף ב' ע"א תוס' ד"ה ביצה וכו' וא"ת לב"ה דאמרי וכו' עכ"ל קושייתם לכולהו אמוראי ולא לר"ן לחוד כמו שכ' המפ' דא"כ ק' קושיית מהרש"א ע"ש ובמ"ש והא קי"ל אפי' לטלטל אסור הו"מ לאוכוחי משמעתין גופה דאי לב"ה שרי לטלטל מאי ק"ל דר"ן אדר"ן הא דמגביהין טלטול הוא

בד"ה קס"ד וכו' וכ"מ נמי בעירובין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ונראה דסוגיין דעירובין אזלא כהנך אמוראי דלקמן דמוקמי למתניתין מטעמי אחריני וס"ל דאפי' מאן דל"ל מוקצה אית ליה נולד דביצה ופליגי אר"ן

בד"ה אוכלא וכו' ואיבעי שחיטה וכו' עכ"ל קושט' קאמרי דהכא אי בעי שחיט אבל לעולם הוי אוכלא דאפרת אפילו ל"מ שחיט מרפריך לקמן שבת דעלמא תשתרי וכ"כ הר"ן ז"ל

ע"ב גמ' ומצא בה ביצים גמורות וכו' הק' בש"מ בשם הרשב"א דתק"ל מהך ברייתא לר"ן דהא בעומדת לאכילה ס"ל דשרי דאוכלא דאפרת הוא ואפי' נולד שרי ואמאי קתני ומצא בה ביצים וכו' ע"ש ונ"ל דגם ר"ן אית ליה הכנה דרבה וביו"ט אחר השבת אסור אפי' עומדת לאכילה וברייתא ביו"ט אחר השבת איירי אלא דס"ל דל"ג יו"ט גרידא אטו יו"ט אחר השבת ומתני' מ"ל דאפי' ביו"ט גרידא איירי ולכך הוצרך לאוקמ' בתרנגולת העומד' לגדל ביצים ומאי דאמרי' לקמן כולהו כרבה לא אמרי דל"ל הכנה היינו גזירת ההכנה ולאו הכנה גופה

רש"י דהיתירא וכו' שהכל יכולין להחמיר וכו' עכ"ל וכ"פ רש"ל בפסחים דק"ב ומה שק' לזה מגמ' דברכות ד"ס ע"א עיין להצל"ח שם ויתיישב הכל

דף ג' ע"א תוס' ד"ה גזרו וכו' תרי טעמי למ"ל וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפסחים ד"ט ע"ב שכ' דאצט' לטעמא דהכא משום ביצה והתוס' כאן י"ל דמק' לשאר אימוראי דביצה אסורה מט"א מ"מ מודו לא נחלקו בגזירה זו

בא"ד והוא מצפה לכך וכו' עכ"ל בזה יש ליישב מה שהקשיתי בחי' בחולין דט"ו ע"ב על מהרש"א שם בגמ' דפ' מקום שנהגו ע"ש

ע"ב גמ' בשלמא לרבה וכו' כ' מהרש"א ז"ל ואיירי ביו"ט אחר השבת ולפי מה שכתבתי לעיל דהכנה דיו"ט אחר השבת לכ"ע אית להו ופליגי בגזירה דיו"ט גרידא לא יתכן לומר כן דא"כ מאי פריך להנך אמוראי וצ"ל כיון דעיקר הכנה מדאורייתא מחמרי' בס' אפי' ביו"ט גרידא גם מ"ש מהרש"א דלר"ן לא פריך דס' מוכן אסור ע"ש ק' דא"כ מאי פריך להנך אמוראי נוקמ' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה

גמ' כל שדרכו שנינו כ' מהרש"א בשם הת"י דל"ק דר"מ אדר"מ הא דליטרא משום דהא דידיה והא דרביה ע"ש ואפ"ל דבדבר שבמנין ואיסור הנאה הוא דס"ל כל שדרכו וכה"ג איתא בסוף ע"א ע"ש ועיין להתוס' בזבחים דע"ב ריש ע"א ע"ש

דף ד' ע"א גמ' אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסור' פירש"י דשמעי' ליה לר"א דא"ל מוקצה במתני' דעומד אדם על המוקצה ואפילו לפירש"י שם דהוי כגרוגרות וצימוקים הכא בתרנגול' דהוא מוקצ' דב"ח דמי לגרוגרו' וצימוקים וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה דילמא וביצה דהוי נולד דמיא להו אבל ק' מאי פריך נימא דר"א שני ליה בין שבת ליו"ט דבשבת חמיר מוקצה אסור ולא ביו"ט כמו בשבת לעיל דל"ל מוקצה ביו"ט ובמתני' דמחתכין אית ליה מוקצה וי"ל דהגמ' פריך אליבא דשאר אמוראי דלעיל דמוקמי למשנתנו בתרנגולת העומדת לאכילה אבל לגדל ביצים אפי' לב"ש אסור ול"ל חילוק בין שבת ליו"ט

שם גמ' כתנאי וכו' לרב דוקא צ"ל דפלוגתייהו בהכנה אבל בתנאי גופייהו י"ל דפליגי אי קדושה א' או ב' קדושות

תוס' ד"ה נימא אלא הטעם דהוי מגו וכו' עכ"ל אין לפשוט מכאן ספיקו של המג"א סי' שמ"ב די"ל דהכי מקשי' נימא דרב ס"ל כמ"ד כ"ד שהוא שבות גזרו ביה"ש ועמ"ש במ"א

בא"ד שהוא יום ט' וכו' עכ"ל אבל אי יום ח' לבני

א"י לא קשיא די"ל דמוקצה מחמת איסור דאורי' שאני

בד"ה אלא וכו' ועי"ל כיון דאם נולדה ביו"ט וכו' עכ"ל היינו ביו"ט אחר השבת דאיירי ביה והוי הכנה דאורי' ועיין בש"ע סי' תק"ז דין ב' דלא כמהרש"א

ע"ב גמ' ולר"א דאמר כ"ד שיל"מ וכו' מבואר מכאן דר"א הוא דחדית לן דאפי' בדרבנן לא בטיל ולאו ספיקא לחוד הוא דאשמועינן ולפ"ז המק' לעיל דפריך לר"י ור"ח בר יוסף מברייתא דספיקא אסור' הו"מ למפרך נמי מברייתא מנתערבה באלף כולן אסורות כיון דלא ס"ד דאפי' בדרבנן לא בטיל ומזה הו"מ לאקשויי גם לר"ן דמוקצה ולא יתורץ במ"ש מהרש"א לעיל דבמוקצה מחמרי' בספיקו ע"ש דהא הכא מוקצה הוא ומוכח משמעתין דלר"א הוא דלא בטיל

שם גמ' ד"ה מספק"ל וכו' צ"ע איך מבדיל ומברך מספק דל"ד ליו"ט ב' דמברך דכיון דתקנת חכמים היא הוי כמו ודאי אבל הכא דמי לשאר ספיקות דאין מברכין על הספק

דף ה' ע"ב גמ' ת"ש במשוך היובל וכו' ואע"ג דנ"ל הא דצריך מנין אחר מקרא דבמשוך היובל אצט' קרא דשובו לכם לאהליכם לגופיה להתיר דהוה אסרינן משום דצריך מנין אחר להתירו גם מ"ש בגמ' בסנהדרין דאצט' האי קרא לדבר שבמנין אל זה כיון ועיין להרב מש"ל בה' מלכים

דף ו' ע"א גמ' הואיל ומתיר עצמו בשחיטה עפירש"י ומשמע דבעגל לא שייך האי טעמא דמתיר עצמו וכ"מ מברייתא דבסמוך דלא קתני חד טעמא דמתיר עצמו לתרווייהו. אפרוח ועגל והא דפריך לרב מ"ש מעגל ומשני הואיל ומוכן וכו' דמשמ' לר"י אצט' לטעם דמוכן י"ל דס"ל דהני תרי טעמי דמוכן ודמתיר שקולים הם בסברא ולכך פריך לרב כיון דל"ל טעמא דמתיר עצמו מ"ש מעגל ובתוס' תני טעמא דמתיר עצמו אתרווייהו דאפרוח ועגל ע"ש גם בירושלמי אמרו טעמא דמתיר עצמו לעגל ועיין לה' קרבן העדה שם ועיין להרז"ה ולהרמב"ן במלחמותיו ע"ש ובמאי דאמרינן מ"ש מעגל שנולד מן הטריפה יל"ד במ"ע אי בעיברה ואח"כ נטרפה הא קי"ל עובר ירך אמו ונטרפה עם אמה ואי בנטרפה קודם הא קי"ל טריפה אינה יולדת ועפירש"י ועיין לה"ה בפ"ה מה' יו"ט במ"ש ע"ד הרמב"ם שכ' עגל שנולד ביו"ט אם היתה אמו עומדת לאכילה ע"ש ובמה שהק' התוס' הא ל"ל