משמרות כהונה חלק א צא

אלא מדרבנן וכו' עכ"ל נ"ל להוכיח כן מגמ' בשבת דף כ"ג דבעי קידוש היום ונ"ח אי מנייהו קדים ע"ש ואי איתא דעל היין דאורייתא ודאי קדוש קדים ולד' הר"ן בריש מגילה דאף בכה"ג פרסומי ניסא עדיף ע"ש ניחא אך לד' החולקין בזה דקדוש על היין דרבנן וי"ל דבקדוש דיום הוא דמבע"ל דלכ"ע דרבנן כמ"ש ה"ה בפ' כ"ט מה' שבת מיהו לפ"ז ק' עמ"ש רש"י בפ' התכלת בבעי' דתדיר ומקודש דמקודש הוא מי שזמנו קודם והשתא נ"ח מקודש ופרסומי ניסא

דף ק"ו ע"ב תוס' בד"ה הנוטל וכו' והר"א מפרש נוטל לא יקדש וכו' עכ"ל ומאי דדחי לה מהא דזמנין דחביבא ליה וכו' היינו מהא דזמנין חביבא ליה חמרא ומפרש כמ"ש בד"ה מקדש ליישב פירשב"ם והר"מ בפכ"ט מה' שבת כ' אם נטל ידיו לא יקדש איין אלא אפת ונר' דמפ' כפי' ה"ר אלחנן ופ' כרב ברונא ועיין להטור בסי' רע"א ולמרן בב"י שם ע"ש ומ"ש הטור שם בשם רשב"ם מדברי רשב"ם בד"ה נטל אין נר' כן וע"ש במהרש"א ז"ל

בד"ה מקדש וכו' וכן ההיא דירוש' וכו' כשאינו חמר מדינה וכו' עכ"ל ואפ"ה מבדיל דס"ל להירוש' כסבור מינה דקאמר הגמ' לקמן סבור מינה קידושי הוא דלא וכו' אבל אבדולי מבדלי' וכו'

דף ק"ז ע"א גמ' סמוך למנחה גדולה תנן וכו' מ"ש רש"י שבע שעות ומחצה ט"ס הוא וצ"ל ששה וכמו שנר' מפירושו לקמן בד"ה אלא אי אמרת כ' הר"ן דבעיא לא אפשיטא ונקטי' לחומרא והוא תימה דאי מנחה גדולה מאי רבותיה דאגריפס דכיון דטעמא משום הקרבת הפסח ל"ל דט' שעות לאגריפס כ"ד שעות לדידן דדוקא בלתיאבון הוא דשייך הא מילתא וכמ"ש רשב"ם וליתא למ"ש בשיירי כנ"הג סי' תע"א ועיין להפר"ח שם

דף ק"ח ע"א גמ' וא"א מסעד סעיד וכו' איכא למידק דילמא לא סעיד ולא גריר ומנ"ל דגריר וי"ל דכיון דפורתא פשיט"ל דסעיד כמ"ש התוס' א"כ ע"כ דטובא גריר להך פורתא דשתי מעיקרא וכיון דטבעו גריר גריר הכל ועי"ל אי לא גריר ולא סעיד נמי הוה אסור למשתי משום דמוסיף על הכוסות כמ"ש רשב"ם דלא שרי למשתי בין א' לב' אלא מטעמא דגריר ואף לטעם הירוש' י"ל עד"ז והגמ' דקאמר אמאי ישתה הא קאכיל למצה אכילה גסה ה"ה דהומ"ל הא קמוסיף על הכוסות לפ"ד רשב"ם ז"ל

שם השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי וכו' עיין בהר"ן בהלכות שכ' דמן הראוי לא בעי הסיבה בכולהו דס' דרבנן הוא אלא משום דמעיקרא תקנת חכמים ועיין להמש"ל בריש ה' מגילה ע"ש ולחד תי' שכ' התוס' בד"ה מאי לחלק בין מצה לכוסות משום דהסיב כבר בב' כוסות הא' ליכא למפטריה בכולהו משום דס' דרבנן לקולא דהא אי לא שתי בב' כוסות הא' לכ"ע בעי הסיבה בכוסות האחרונים דהוי כמו מצה ולית ביה ספיקא

ע"ב תוס' בד"ה אל תרא וכו' ולא כפירשב"ם בפ' המוכר פירות וכו' עכ"ל עיין בב"י א"ח סי' רע"ב דמפ' לדעת הר"מ לגריעותא והוא כפירשב"ם שהביאו התוס' הפך מאי דמשמע בשמעתין וע"ש להעה"ש ז"ל ומ"מ בפירשב"ם שלפנינו לאו לגריעותא ע"ש

דף ק"ט ע"ב גמ' היכי מתקני רבנן וכו' והתניא וכו' מקדוש וכוס ב"המז של שבתות וי"ט לא ק"ל משום דכל חד מצוה בפ"ע אבל ד' כוסות ס"ד דחדא מצוה נינהו

דף קי"ג ע"א תוס' בד"ה דמשייר וכו' שמונע שתייתו וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל שנר' מדבריו דגם קידוש דיו' מדאוריי' דלא כמה שכתבתי לעיל בשם ה' המגיד בה"ש

דף קי"ד ע"ב תוס' בד"ה שני וכו' דמתני' אתיא כותיה וכו' עכ"ל ק"ק דהא איכא סתמא לעיל ד"ע דלא כבן תימא ע"ש שו"ר שכבר עמד ע"ז ה' מקראי קדש דקע"ז ע"ש מה שתי'

בד"ה אחד וכו' דחגיגת י"ד אינה דוחה עכ"ל לפמ"ש בדבור הקודם דקי"ל כבן תימא דוחה את השבת כמ"ש התוס' לעיל בד"ע בר"ה לאו וע"ש במהרש"א ז"ל

דף קט"ו ע"א גמ' אתי טע' מרו' ומבטל טע' מצה מדברי התוס' בכול' שמעתין מתבאר דדוקא מצות הוא דא"מ זא"ז למ"ד אבל דבר רשות מבטל המצות וגם מהגמ' מוכח כן דדרבנן לגבי דאורייתא הוי כרשות לגבי מצוה ודלא כתשו' בית יעקב סי' ס"ט שכ' דאפי' למ"ד מצות מבטלות זא"ז דוקא מצות אבל דבר רשות א"מ המצוה ונהפוך הוא

שם השתא דלא איתמר הילכתא וכו' הרא"ש לעיל דקי"ד ע"ב כ' דבמרור צריך כזית משום דמזכיר בברכה לשון אכילה על אכיל' מרור ע"ש משמע דבכריכ' דליכא ברכה א"צ כזית ולפמ"ש התוס' בד"ה אתי דבמעט תבלין לא מבטל יש להוכיח דבעי כזית גם בכריכה דאי איתא לדידן דלא ידעינן הילכתא כרבנן או כהלל אמאי צריך למצה ומרור קודם הכריכה במצה לחודה סגי ואח"ך בכריכה עושה כזית מצה ומעט מרור וכיון שמועט הוא ל"מ למצה וראיתי לה' שאגת אריה סי' ק' שהק' על דברי הרא"ש מברייתא דלעיל אכלן לחצאין אם שהה וכו' לא יצא ואי איתא אמאי צריך לחזור ולאכול כזית מרור הא כבר יי"ח ולברכה לא מתקן כלום דהא הפסיק ביניהם ע"ש ומדברי התוס' בד"ה מתקיף יש להוכיח דבכה"ג לא חשיב הפסקה בין ברכה לאכילה ע"ש ומשמעתין יש לתמוה על ה' שבות יעקב ח"ב סי' ח"י שכ' לישב מ"ש הר"מ בה' תו"מ גבי ניסוך עירה של מים לתוך של יין ונסך כשר והוא נגד הסוגיא דבתרא דצ"ז דיין מזוג פסול לנסכים וכ' הש"י דמ"ש בה' תו"מ כשר בחג מיירי דאיכא ניסוך היין וניסוך המים ולכן כשר דמצות אין מבטלות זא"ז ע"ש ותמהני דבשמעתין מסקי' דלא איתמר הילכת' וכו' וכיון דמספק"ל אי מצות מבטלות ז"אז אמאי אם נסך כשר

תוס' בד"ה מתקיף וכו' והתם לא מייתי מאכלו וכו' עכ"ל פי' דק"ל מאי פריך הגמ' שם אמילתא דרבא מהנך ברייתות הא איכא ברייתא דהכא כרבא וע"כ תנאי היא ולזה כ' דאכילה שאני והא דלא הוק"ל ארבא גופיה אמאי לא קבע דבריו אברייתא דאכלו בלא מתכוין משום דניחא ליה טפי לקבוע דבריו אאבוה דשמואל משום דהוא אמורא והכריע דהילכתא כמ"ד א"צ כוונה אבל אברייתא כיון דתנאי היא אפשר דלית הילכתא כאידך ברייתא ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה כל וכו' כדתנן בפ"ב דחולין וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דמוקי לה דס"ל לתנא דמתני' ידים תחילות ובחולין מיירי וע"כ דמשום דאסור לפסול גופו ועיין מהרש"א: