משמרות כהונה חלק א צ

במג"א ולא מהני לעיקר סעודה ראשונה דשבת כמ"ש בסי' רצ"א והשתא אמאי טעים מידי כיון דדעתו לאכול שם אח"ך אלא ע"כ דחשש שמא יתעקר שרגא גם מביתו ויצטרך לחזור לקדש במ"א שאוכל והשתא מוכיח שפיר דר"ה כשמואל דאי ס"ל כרב אמאי טעים מידי יתן דעתו שאם יכבה הנר יאכל במ"א אך דברי התוס' עמדו מנגד שכ' בד"ה טעימו טעימת לחם דמהר לסעודת שבת והיינו משום קידוש דמסעודה לא איכפת ליה כמ"ש בד"ה ובקדושה מוכח דס"ל דאין קידוש אלא במקום סעודה דמהנייא לסעודת שבת דלא כמ"ש הטור וראיתי למרן בב"י שכ' דמשום סעודת שבת הוא שכ' דטעון לחם ולא משום קידוש ע"ש ודבריהם בד"ה בקדושה הויין תיובתיה דמרן ז"ל ולדברי התוס' י"ל דדוקא בנמלך הוא שאמרו בירוש' דמודה רב אבל אי עקר שרגא לא דדעתו של אדם היא שלא לאכול אלא במקום שרגא

תוס' בד"ה ובקידושא וכו' שיכולין לעשות למחר עכ"ל עיין בסימן רע"א דמי שלא קידש בליל שבת יש לו תשלומין למחר אלא שאינו אומר ויכולו ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה כשהן וכו' ותדע דאם לעולם טעונין וכו' עכ"ל מכאן נ"ל להוכיח דבנתעכל המזון צריך לברך ברכה א' על מה שרוצה לאכול כמ"ש המג"א סי' קפ"ד דלא כהגו"ר כלל ג' שדחהו מהלכה ע"ש דאי איתא דלא מיפטר אלא מב"המז מאי הוכיחו התוס' מזה דהסה"ד אינו זוקק אלא לברכה א' מדהוצרך תנא דברייתא למתני כשהן חוזרין טעונין ברכה למפרע נימא דהוצרך למתני הכי להיכא דלא בירכו ב"המז ונתעכל דמשום הסה"ד צריך ברכה א' אלא ע"כ דבנתעכל צריך ברכה א' וא"כ בלא טעמא דהסה"ד צריך ברכה א' ולא הוצרך תנא להשמיענו דצריך ברכה א' משום הסה"ד

דף ק"ב ע"א בא"ד וכ"פ רשב"ם וכו' עכ"ל הרא"ש ז"ל כתב בשם רשב"ם להפך וכן הוא בפירשב"ם לקמן דק"ג ע"ב בד"ה לית הילכתא ומהרש"א ז"ל נעלם ממנו זה

ע"ב בד"ה מניחו וכו' ולפי' ר"ן וכו' אין להוכיח כלום וכו' עכ"ל ר"ל דלפי' ר"ן הא לא טעם כלום משתחשך ולא משום דיש לחלק בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש ועיין להתוס' לקמן דק"ה ע"ב בד"ה ש"מ תמני ולמהרש"א ז"ל שם

דף ק"ג ע"ב פירש"י בד"ה כי מטא וכו' להנך תרתי וכו' עכ"ל ממ"ש תרתי עובדי דהיינו הנך דרב יעקב ודאמימר נר' דמפ' דכי מטא לאבדולי אעובדא דר' הונא וזה סותר למ"ש בסמוך אמ"ל רב יעקב וכו' ועוד מ"ש בדבור זה ועובדא א' בשבת הוא ק' להולמו דודאי בשבת היא דהא בריך אמאור וכו' וצ"ל דרש"י ז"ל גריס עובדא דרב יעקב מקמי עובדא דרב הונא והשתא מ"ש הנך תרי עובדי היינו עובדא דרב הונא ודאמימר ועיין במרדכי

תוס' בד"ה ר"א וכו' וא"ת אמאי מברכין וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל אמאי לא ק"ל מכסי בתראי ל"ק דכיון דקי"ל בין ג' לד' לא ישתה בודאי דמי לב"המז והוי הפסק אבל בין א' לב' ס"ד דאפי' התחיל אשר גאלנו שרי למשתי

דף ק"ד ע"ב תוס' בד"ה חוץ וכו' ומיהו בירוש' פריך והרי הבדלה וכו' עכ"ל פי' מהירוש' מדפריך והרי הבדל' מוכח דלית' להא מילת' דר"ת דשלא תראה ברכה א' והביאו דברי הירוש' לדחות פיר"ת ולהכי פריך הירוש' והרי נברך וכו' דלשיטתיה אזיל ול"ק מה שהק' מהרש"א לקמן בדבור זה

דף ק"ה ע"א גמ' לקידוש קובעת ולא להבדל' ועיין לעיל ד"ק ע"ב דשמואל פליג וס"ל דמפסיקין להבדלה ועיין להתוס' דק"ב ע"ב בד"ה מניחו וכו' שכ' ואע"ג דמפסיקין להבדלה לשמואל וכו' וכוונתם דלשמואל קשיא ברייתא לפ"ד הר"ן ודברי הרא"ש לקמן דק"ז אהא דאמימר בת טוות שכ' לפ"ד הר"ן ברייתא דמניחו אחר המזון ס"ל דאין מפסיקין להבדלה ע"ש ק' להולמן דלשמואל קשיא ברייתא דהא מוקמי' לה לעיל כר"י וכמ"ש התוס' לעיל

שם כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום קודם מכאן ק' למ"ש הרדב"ז ח"א סימן י"ג דמי שהבטיחוהו להוציאו יום א' מבית האסורין אין לו להניח ליום אחר קדוש יותר דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ואין אומרין להניח מצוה זו הקלה עכשיו כדי לעשות מצוה אחרת חמורה ממנה ביום אחר ע"ש דלפ"ד הי"ל להקדים כבוד לילה דהוא קודם בזמן ולפמ"ש מהר"ץ בתשו' סי' ק"ו דדוקא בב' מצות אבל במצוה אחת יוכל לדחותה ליום אחר כדי לעשותה מן המובחר כמ"ש בתה"ד בברכת הלבנה דיניח מלברך עד מ"ש ע"ש א"ש הכא דסעודות שבת כולהו מצוה אחת חשיב

ע"ב תוס' בד"ה ש"מ המבדיל וכו' משום דאיכא ברייתא וכו' עכ"ל פי' כיון דהך ברייתא פליגא אהא ברייתא דילן מיבע"ל לרבא הלכתא כמאן ודלא כמו שהבין מהרש"א בכוונתם ואף לפ"ד דרבא ס"ל דגם ברייתא דילן למצוה בעלמא ל"ק מה שהק' במ"ש התוס' והכא דמשמע ליה וכו' שהוצרכו לזה ליישב סוגיא דשמעתין דקאמר ש"מ וכו' דמשמע מדינא דלא כרבא ואין להק' אשמעתין מהיכא מ"ל דמדינא דילמא למצוה כרבא די"ל דאי למצוה הכא דאין לו אלא כוס א' לא הול"ל ב' קדושות על כוס א' ועוד י"ל דס"ל לגמ' כאן במסקנא דגמ' שם דאי הבדיל בתפלה אין להבדיל על הכוס דברכה שא"צ היא ובמ"ש מהרש"א דמדקאמר ש"מ מוכח דמדינא כה הראוני למרן בב"י סי' קפ"ב גבי ברכת המזון אי טעונה כוס בשם הר"מ דמאי דקאמר ש"מ ב"המז טעונה כוס למצוה בעלמא הוא ע"ש

בד"ה וש"מ כוס וכו' ותימה דהא מדקתני אין לו וכו' עכ"ל אין להק' דאי אינה צריך שיעור הו"ל לברך עליו הבדל' ולטעום בידיה דע"כ לא כ' התוס' לקמן בד"ה ש"מ טעמו דכוס של חובה צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית אלא אי צריך שיעור די"ל דהבדלה ודאי דפשיט"ל דצריך שיעור ולא הוצרך הגמרא להוכיח מהאי ברייתא דצריך שיעור אלא הכוס של ב"המז ועוד י"ל דבגמ' שם בברכות דמוקי לה מעיקרא בטעים בידיה פליגי בה' וס"ל דלא מצי טעים בידיה משום דכוס של ברכה בעי מלא כדאי' שם בדנ"א ע"א או מאיזה טעם וא"כ למסקנא שם דטעמא דב"ש משום דאין טעונה כוס אית לן למי' דמודו ב"ש לב"ה בהא דלא מצי טעים בידיה והתוס' לקמן דנקטי טעים בידיה לס"ד דהתם ובזה ל"ק מה שהק' מהרש"א בדבור זה ע"ש דהא בה' פליגי וס"ל דלא מהני טעים בידיה

דף ק"ו ע"א תוס' בד"ה זוכרהו וכו' אבל על היין לא הוי