משמרות כהונה חלק א פט

במום ויביא בדמיה פסח ואחר הפסח תרעה ויביא בדמיה שלמים אבל לרבנן ס"ל אפי' קודם פסח תרעה אלא דשם בירוש' מוקי למשנתנו כר"ש משום דלרבנן הו"ל למתני קודם הפסח דתרעה ויביא בדמיה פסח אבל לר"ש ניחא דלא נחית תנא דמתני' אלא לאשמועי' דינא דרעיה אבל התוס' משמע להו דמתני' כרבנן וה"ה דהומ"ל קודם הפסח תרעה וכמ"ש בדבור הקודם וע"ש לה' קרבן העדה בפי'

דף צ"ח ע"ב גמ' יביא בהמה שמינה ולימא וכו' מלישנא דגמ' משמע דיחלל על הבהמה דיאמר כל היכא דאיתיה לפסח תחול על בהמה זו דבלשון חילול לא הוי תמורה כדתנן בתמור' וכ"פ הר"מ בפי' משנתנו ע"ש אבל רש"י ז"ל פי' דיחלל על המעות ואח"ך המעות יקנה בהם בהמה לשלמים ונ"ל דדעתו ז"ל דאי מחלל על הבהמה הוי דינא כמו הבהמה דנתחללה וכיון דאותה הבהמה אינה קריבה דנדחית מפסח אם היה אחר חצות דחצות קובע גם זו אינה קריבה דמכח קדושה דחויה קאתי וכדמסקי' כן לעיל דצ"ו ע"ב גבי תמורה דאפי' המיר אחר הפסח נדחית דמכח קדושה דחויה קאתי ולכך פי' במעות דהוי תקנה אפי' היה אחר חצות

מתני' או ששחטו ב' כאחד כ' מהרש"א ז"ל דס"ל א"א לצמצם דאי ס"ל אפשר לצמצם הא אין נמנין על ב' פסחים כאחד ע"ש וק' דבגמרא בבכורות דט"ז איפליגו ריה"ג ורבנן באי אפשר לצמצם בי"ש ובעי בגמ' אליבא דרבנן דס"ל א"א לצמצם בי"ש אי בידי אדם אפשר לצמצם ופשיט דבידי אדם אפשר לצמצם ס"ל ע"ש והכא בידי אדם וכיון דלכ"ע אפשר לצמצם בידי אדם דאע"ג דה"ד במתכוין לצמצם והכא בלא מתכוין לצמצם מ"מ ניחוש שמא צמצמו ואמאי אוכל משלו דהא אין נמנין על ב' פסחים כא' וספיקא דאורייתא לחומרא וצ"ל דלא שכיח הצמצום ועיין למהריט"א ז"ל בס' קהלת יעקב אות סמך ספיקא במ"ש עמ"ש התוספות כאן ולא דמי וכו' ע"ש

פרק עשירי צ"ט ע"ב גמ' לא יאכל בע"ש וי"ט מט' שעות וכו' מבואר דמנחה קטנה הוא וכן לקמן דק"ז דבעי בפסח אי מנחה גדולה היינו משום פסח אבל משום לתיאבון סגי במנחה קטנה ומכאן ק' לס' הראב"ד בפ"ל מה' שבת לפי מה שהבין הכ"מ בכוונתו דס"ל מנחה גדולה ולזה י"ל דלקמן גבי פסח דלא שרי אלא מצה עשירה סגי בקטנה לטעמא דלתיאבון אבל בע"ש וי"ט דיכול לאכול פת צריך מנחה גדולה וכה"ג חילק המג"א בסי' תרל"ט בין פסח לסוכה ע"ש וניחא מה שהק' הכ"מ מפשיטות הבעיא דלקמן ע"ש אך קמייתא ק' לכ"נ עיקר דהראב"ד אסעודה גדולה דוקא קאמר דהר"מ אוסר מן הבוקר והראב"ד ס"ל מחצות דוקא

תוס' בד"ה עד וכו' דכבר אשמעי' וכו' עכ"ל אין להק' נימא דאשמעי' מעי' אפי' בז"הז דלא אשמעי' ממשנת איזהו מקומן די"ל דהגמ' לא בעי לשנויי הכי דא"כ מאי אשמעי' רבא לקמן דק"ך ע"ב דאמ' אכל מצה בז"הז אחר חצו' לראב"ע לא יצא י"ח ע"ש בגמ'

בא"ד ור"י תי' וכו' עכ"ל מדברי מהרש"ל ז"ל מוכח דלתי' זה א"צ לדברי הר' יחיאל ונ"ל דהיינו דל"ל דאתא לאשמעי' עד שתחשך דא"כ לא אתא מתני' לאשמעי' אלא דין פסח בדין מצה אינו חידוש דאפי שבתו' וי"ט כן הוא לתי' ר"י ואין זה במשמע משנתנו

בד"ה מאי וכו' דאיכא למטעי וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז דידע המק' דאיכא סברא בפסח טפי משבת וי"ט אמאי לא אסיק אדעתיה לאוקמה כר' יוסי ונראה דס"ד מדקאמר ר"י הלכה כר"י בע"פ מכלל דפליג רבי יוסי וכדפריך הגמ' בסמוך

דף ק' ע"א תוס' בד"ה מכלל וכו' ומורי הר' יחיאל וכו' דבע"ש שרי ר"י אפי' להתחיל וכו' עכ"ל ר"ל דכיון דשרי ר"י להתחיל עד חשיכה אמאי נקט אין מפסיקין בהתחיל קודם ט' שעו' דהא אדר"י קאי הול"ל התחיל קודם חשיכה אין מפסיקין אחר חשיכה דלא כמהרש"א ז"ל

בד"ה אין וכו' דבהתחיל באיסור מודה ר"י וכו' עכ"ל מה שהביא מהרש"א ז"ל מההיא דאגריפס דלקמן ע"ש אינו מוכרח די"ל דהוי כאילו התחיל ואסור להתחיל ומאי רבותיה דאגריפס דלא עביד איסור' אבל לעולם י"ל דלר"י אפי' התחיל באיסור אין מפסיקין אך מדברי רשב"ם שם אין נראה כן

ע"ב גמ' מאי לאו עקירת שולחן דסתם הפסקה הוא עקירת שולחן ומשני לא מפה אבל הפסקה דר"י אין לפ' מפה דכבר הוכיחו התוס' לעיל דלר"י מפסיק ומברך ברכת המזון מברייתא דלקמן דקתני אומר עליו ברכת המזון ומ"ש רשב"ם לעיל גבי פורס מפה א"נ לסלוקי פתורא לאו בברכת המזון קאמר אלא היכר הפסקה בעלמא הוא וכן מטין דברי רשב"ם דלמ"ד פורס מפה אינו מברך ב"המז ודלא כמהרש"א כאן וכפירשב"ם דלעיל ע"ש

תוס' בד"ה ידי יין וכו' אבל אם נמלך אינו פוטר וגם צריך וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל אבל הרא"ש ס"ל דא"צ וכו' ע"ש והיינו ממ"ש הרא"ש לקמן דק"ג גבי מעשה דאמימר ומר זוטרא וכו' דא"צ לברך ברכה אחרונה דהסח הדעת אינו מצריכו אלא ברכה דלפניו ואין לו' דשאני התם דמברך על הגפן אחר כוס בתרא ופוטר כוס קמא אבל הכא לא מברך על הגפן באחרונה דה"נ ברכת המזון פוטרתו והיא במקום על הגפן דיין שלפני המזון כיון דלגרר בא מישך שייך לסעודה וב"המז פוטרתו אף בנמלך ואפי' לא הי"ל יין כלל בתוך המזון דעדיף מנמלך וכמ"ש מרן בש"ע בסי' קע"ד דין ו' וע"ש במג"א ומ"ש התוס' דבנמלך מברך ברכה אחרונ' היינו קודם שיאכל אבל אם לא בירך עד אחר אכילה ב"המז פוטרתו וזה ודאי דלא כהרא"ש ז"ל ועיין להרב זרע יעקב ז"ל סי' יו"ד

דף ק"א ע"א תוס' בד"ה אבל וכו' ומיהו יש ספרים דגרסי' וכו' עכ"ל ולפי' גי' זו מסקי' הכא דהפי' מפנה לפנה אסור והיינו בשאין דעתו לאכול במ"א אבל לקמן דאמרינן מפנה לפנה שרי בדעתו לאכול במ"א ועיין בתוס' בדבור הקודם ולעיל בד"ה ידי קידוש ע"ש ועיין במהרש"א ז"ל

גמ' ואף רב הונא וכו' אין להוכיח מכאן דלרב דס"ל יש קידוש אפי' היה בדעתו לאכול בבית שקידש דלא כהירושלמי שהביאו התוס' בד"ה ידי קידוש דאי איתא אתי רב הונא גם כרב די"ל דמדקאמר וקדיש וטעים מידי משמע כל דהו כגון מיני תרגימא וכיוצא דמהני לקידוש במקום סעודה וכמ"ש הטור והש"ע בסי' רע"ג וע"ש