משמרות כהונה חלק א ט

זמנו וק"ק בפירש"י ומתני' שלא פי' הקושי' גם מתפלין ועמ"ש מהרש"א ז"ל

שם תוס' ד"ה ומכל וכו' אבל קשה דקביע לו זמן וכו' עכ"ל וכיון דהוה ס"ד דחייב בק"ש וממילא הוה חייב בתפלין משום דהוי כמעיד עדות שקר לכך נקט פטור מתפלין

דף ט"ו ע"א גמ' הא דידיה הא דרביה קשה לפ"ז דר"י אפי' לכתחי' ס"ל אמאי נקט במתני' הקורא לשון דיעבד דל"ל דלהודיעך כחא דר' יוסי דאדרבא כחא דהתירא עדיף דהשתא ל"ל כמ"ש התוס' דלרבי יאודה אינו חידוש דהא השתא הוי חידוש כיון דאיכא רביה דס"ל דוקא דיעבד וצ"ל דתנא דמתני' לא שמיע ליה האי בריית' דרביה וס"ל דאינו חידוש לר"י וכמ"ש התוס' והשתא א"ש מ"ש רש"י באוקמתא הלז דמתני' דתרומה ר' יוסי היא ולא כתבו דאתיא כרביה דר"י דהא תנא דמתני' לא שמיע ליה הך בריתא וההיא דתרומ' מתני' היא ועיין במהרש"א ז"ל

שם ע"ב גמ' אבל בשאר מצות לא יצא מ"ש רש"י ז"ל כל הברכות וכו' ק' דכל הברכות הם מדרבנן וליכא ברכה מדאורייתא אלא ברכת המזון והגמ' מפיק מקרא דהסכת ושמע

דף י"ו ע"א בין פרק לפרק חוזר וכו' נראה דכולל בזה גם אם הזכיר אמת ולא ידע באיזה אמת מהנך דמאמת ויציב עד גאל ישראל דחוזר לאמת א' ור' יוחנן דאמר ל"ש אלא דלא פתח בלמען ירבו לא קאי אלא אטעה בין כתיבה לכתיבה ואם פתח למען ירבו ליכא עוד טעיה דחוזר מפרק לפרק אלא בטעיה דבאמת ונראה שלזה כיון רש"י במ"ש בדברי ר"י

דף טו"ב ע"א גמ' עולמך תראה בחייך וכו' י"ב ברכות ברכוהו שהמשיכו לו הברכה מי"ב פרצופין

שם ע"ב תוס' בד"ה פטור וכו' שאתה עוסק בחיים וכו' עכ"ל לפ"ז גם חתן דפטור מק"ש מהכא דמת וחתן כי הדדי נינהו דטירדא דמצו' נינהו ועיין בגמ' לעיל די"א ע"א ע"ש

שם בד"ה ואינו וכו' והתניא פטור מנטילת לולב וכו' עכ"ל לפום ס"ד הו"מ לאקשויי האי ברייתא דפטור מנטילת לולב אבריית' דבשבת מברך וי"ל דביו"ט דכיון דנקבר ע"י עממין טריד מקרי אבל למאי דקאמר שאין לו מי שישא משאו פריך שפיר דביו"ט אינו נושא משאו דע"י גוים נקבר

דף י"ח ע"א בא"ד כדתנן מחשיכין וכו' עכ"ל לדוגמא בעלמא מייתי לה דביו"ט ביום גופיה קובר' ומכין לו ארון ותכריכין

בא"ד והודיעו לו במ"ש וכו' עכ"ל כ"ה בכל הס' וליתא למ"ש מהרש"א ז"ל

דף י"ט ע"א גמ' מנדין על כבוד הרב וכו' מאי היא דתנן וכו' מוכח משמעתין דמנדין על כבוד הרב אפילו לת"ח אם זלזל בכבוד הרב וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ת"ת וע"ש למרן בכ"מ

שם תוס' ד"ה דוגמא וכו' השקוה מי צבע וכו' עכ"ל מ"מ קרי ליה בגמרא אפקרות' משום דלשון דוגמא שאמר משמע נמי ע"ש שהם גרים אע"פי שהוא לא כיון לזה

שם ע"ב גמ' איסור' מממונא לא ילפינן לפ"ז מיתוקמ' ההיא דגדול כבוד הבריו' בדאורייתא ובממונא וכמ"ש רש"י ז"ל בריש מגילה וע"ש במהרש"א ז"ל מיהו למסקנא דסוגיין דאמרינן שוא"ת שאני מיתוקמא אפילו באיסורא ובשוא"ת עיין בפירוש רש"י במסקנא

שם פירש"י בד"ה כל מילי ודקא ק"ל דאורייתא וכו' עכ"ל הא ודאי דדרבנן הוא וכמ"ש בגמ' אסמכוה אלא תסור אלא כיון דאיכא אסמכתא מן הכתוב קרי לה דאורייתא ואי לאו דאחי' רבנן לא הוה שרי

שם תוס' בד"ה מדלגין וכו' ומפקי' ליה מעל כל נפשו' וכו' עכ"ל ר"ל והאי קרא גבי כהן כתיב ואין מקום למ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

דף ך' ע"א בד"ה אמרת וכו' מנ"ל דהכא מיירי בעושה פתחו וכו' עכ"ל ואי פריך מכח הסברא שכ' דלא אתי עשה שאין בו כרת וכו' לא הו"ל להקשות הגמרא אלא מהסברא ולא מהבריית' דהא מהבריית' ל"מ מידי ועמ"ש מהרש"א ז"ל

שם תוס' ד"ה שוא"ת וכו' מה לנזיר וכו' מה לכהן וכו' עכ"ל והא דלא ילפינן במה הצד מביניא דאיכ' למפרך מה לכהן ונזיר שכן הותרו מכללן בגולל ודופק כמ"ש התוס' לעיל בד"ה מדלגין ואפי' דלא מקרי הותרו מכללן ממש מ"מ הוי פירכא כ"ד דעל מה הצד פרכינן כל דהו

שם גמ' מתנו נזיקין פירש"י תלתא בבי והיינו דכולהו תלת' בבי חדא מסכת' דמקרי' מס' נזיקין כדאית' במדר' כלים ל' פרקים נזיקין ל' פרקי'

מתני' שם נשים ועבדים וכו' טעמא דנשים משום דהוו מ"ע שהז"ג ועבדים גמרי בג"ש לה לה מאשה ומכאן קשה עמ"ש התוס' בפרק החובל דלא גמרי' לה לה מאשה אלא להחמיר ע"ש

שמ ע"ב גמ' נ"מ לאפוקי אחרים י"ח הומ"ל דאי מספקא להו אי ברכו ב"המז דאי דאוריית' צריך לחזור ולברך ואי דרבנן הו"ל ס' דרבנן ולקולא אלא ניחא ליה למינקט הנפקותא מעין הפשיטות'

שם תוס' ד"ה נשים וכו' ליתנהו לא בברית וכו' עכ"ל יש להוכיח מדבריה' דס"ל דג' ברכות של ב"המז מעכבות זא"ז ואי אינו יודע אחת מהם אינו מברך כלל דאי איתא דאין מעכבות זא"ז הני נשים לחייבו מיהא בברכת הזן ובונה ירושלים ואין לומ' דאה"ן ולא מבע"ל בגמר' אלא אברכת הארץ דמלבד הדוחק עוד בה דא"כ מאי פשיט מההיא דאשה מברכת לבעלה נוקמה בהני ברכו' דמחייב' בהו מדאוריית' ועיין להמג"א בסי' קצ"ד ועיין מ"ש לקמן דמ"ה ע"ש

דף כ"א ע"א גמ' ב"המז לפניו מק"ו וכו' עיין להתוס' בפ"ק דחולין דכ"ג ע"ב דהיכא דתרי הק"ו לא סתרי אהדדי לא אמרי' כל חד ליקו אדוכתיה דילפינן במ"מ ע"ש ולפ"ד א"ש כאן בפשי' אבל רש"י כאן לא ס"ל לחלק בהכי ונדחק ליישב משום דלא כתיב בהדיא ולפ"ד גם שם בחולין משום דלא כתיב בהדיא ודוקא היכא דסותר ממש הוא דאמרו בגמ' כל חד ליקו אדוכתיה ומ"מ פי' קשה להולמו דמאי דלא כתי' בהדי' אין זה קולא כיון דס"ס אית ביה האי דינ' מק"ו

דף כ"ב ע"א רש"י ד"ה אותה אשה פנויה הית' וחכמי' גזרו על היחוד וכו' עכ"ל משום דאי א"א היתה לא היה נמנע בשביל הטבילה כיון דנתכוון לעבירה גדולה וס"ל לרש"י ז"ל דפנויה לית בה אזהר' דלא תהיה קדשה וכס' הרמב"ם ז"ל בריש הלכות אישות וליכא אלא איסורא דרבנן ולא