משמרות כהונה חלק א ח

ז"ל בסוף הספר לפמ"ש התוס' בפ"ק דפסחי' דף ה' כשם ריב"א דלמ"ד הבערה ללאו יצתה אינו מוזהר עליה ביו"ט נימא דפלוגתא דר"א ור"י בהכי דר"א ס"ל הבערה ללאו יצתה ולכך מועד צאתך יכול לשרוף אבל ר"י ס"ל לחלק יצתה ול"מ לאוקמא כר"א דהא אסור לשרוף ולכך מוקי לה לאכילה ע"ש ועמ"ש בחידושי' שם ובמכילתא

שם תוס' ד"ה ד"א וכו' כדאמרינן ביום אתה שורפו וכו' עכ"ל היינו הא דדרשינן בזבחים דכ"ו ע"ב מדכתיב ביום השלישי ביום אתה שורפו וא"א שורפו בלילה וק"ל להראב"ע למ"ל ביום ת"ל מדכתיב עד בקר והוא אינו נאכל אלא עד חצות מג"ש ע"כ אינו נשרף בלילה וי"ל דקמ"ל קרא ביום דאפי' שלא בזמנו דהיינו עבר ולא שרפו בזמנו אינו נשרף אלא ביום ואע"ג דפלוגתא דאמוראי היא בפ' הערל י"ל דאליבא דראב"ע כ"ע לא פליגי דאינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו מיתורא דביום כדכתי'

הר"מ ז"ל בפ"ח מה' ק"פ פסק דהפסח נאכל כל הלילה ולהרחיק אמרו חכמים עד חצות ע"ש פ' כרע"ק ור"י ומ"ש דלהרחיק אמרו עד חצות כן איתא בגמ' ס"פ איזהו מקומן ומשמע דגם למסקנא כן הוא לרע"ק ועיין להרב ראשון לציון

דף י' ע"א גמ' ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים וכו' משמע חטאים הם החוטאין דלא כברוריא דאמר' לר"מ לעיל מי כתיב חוטאים ושמע ר"מ לרבריה ונרא' דר"מ ס"ל יש אם למסורת והמסורת רפויה אבל הכא ס"ל יש אם למקרא וקורין בדגש והוי כמאן דכתו' ברגש חוטאין

דף י"א ע"א גמ' לימא קרא בבקר ובערב ק' הא אצטריך למכתב בשכבך ובקומך ולמגמר זמן גמר ק"ש לר"א כל זמן שמתחי' הכל לשכב והיינו ע"ס האשמורה הראשונה ולר"ג כל זמן ששוכבים והיינו ע"ס ע"ה וי"ל דלישנא דגמ' ל"ד אלא דליכתוב ביום ובליל' כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' ע"ש וב"ה ודאי כר"ג ס"ל דהילכתא כוותיה וא"כ אי כתיב נמי בליל' ידעינן נמי דכל הלילה קאמר ושפיר קאמרי להו ב"ש

שם גמ' אפילו טבעה ספינתו נמי וכו' יל"ד כיון דעיקר הקושיא היא מר' אבא א"כ אמאי נקט טבעה ספינתו לא הול"ל אלא א"ה אבל נמי וי"ל דהגמ' פשיטא ליה מסברא דטבעה ספינתו חייב ופריך מינה לחודא וקאמר תו דאפי' אם תדחוק ותכחיש הסבר' אכתי קשה מאבל אלמא אמר ר"א וכו'

דף י"ב ע"א לאתויי נהמא ותמרי וכו' הא דלא קאמר לאתויי נקיט כסא דחמרא וסבור שכרא ופתח אדעתא דשהכל דמהני דמשו' דהוא מילתא דפשיטא דכיון דכבר תנן על כולם אם אמר שהכל יצא ולא אצטריך לאתויי בזה הכלל ולכך קאמר לאתויי נהמא ותמרי דקמ"ל דמהניא ברכת נהמא לתמרי מטעמא דזיין

דף י"ג ע"א גמ' ולבסוף נעשה אב לכל העול' וכו' נראה ע"פ מ"ש ע"פ כי בי"ה ה' צור עולמים דב"ב אותיות צר ב' עולמים עולם הבא ביו"ד ועו"הז בה"י ולכך כשנעשה אב לכל העולם הוסיפו ה"י בשמו הרומז לעו"הז

שם גמ' ורבנן שמע בכל לשון וכו' קשה אמאי לא קאמר דרבנן טעמייהו דוהיו דדריש מניה ר' ללשון הקדש מבע"ל לשלא יקרא למפרע ולכ"ע שמע להשמיע לאזניך דהשתא לא הוו פליגי בתרתי וכן קשה לר' דכיון דטעמייהו דרבנן משום שמע נימא דר' מבע"ל לאזניך ותו לא וי"ל דאצטריך נמי טעמא דר' והיו ליישב אפי' אי ס"ל כל התורה כולה בכל לשין נאמרה ואצטריך למימר טעמא דרבנן מדכתיב שמע ליישב אפי' אי ס"ל כל התורה בלשון הקדש נאמרה דהשתא בלא קרא דוהיו הו"א דוקא בלשון הקדש

התוס' בסוטה הקשו נימא לרבנן תרתי ש"מ מתיבת שמע כדאמרינן לקמן דט"ו לר' יוסי ע"ש ונ"ל דלעולם אי דרשינן להשמיע לאזניך אין סברא תו למידרש דבכל לשון לא דלקמן הגמ' אלומי מאלים טעמא דר"י דאפי' לשי' רבנן דדרשי בכל לשון מ"מ ש"מ דהשמיע לאוניך אבל לעולם י"ל דדילמא קרא לא אתא לא להשמיע ' ע לאזניך וכ"מ בדברי רש"י לקמן שם ע"ש

שם תוס' ד"ה היה קורא וכו' עכ"ל י"ל בזה דהברכו' אין מעכבין הק"ש דיצא ידי ק"ש בלא ברכות אבל הברכות בעצמם מעכבין דצריך לקרותם אח"כ ומתני' יצא ידי ק"ש קאמר אבל לעולם דצריך לברך הברכות אח"כ לקיים תקנת חכמים:

שם ע"ב גמ' היינו דר"י וכו' והא דלא מוקי משיב דבאמצע דר"מ הוא משיב לכל אדם משום דא"כ משיב דקין הפרקים דר"מ יתירא היא דאתיא במכ"ש מאמצע ועיין במהרש"א

דף י"ד ע"א גמ' בהלל ומגלה מהו וכו' מכאן קשה על ס' העיטור שהביא הטור סי' תרצ"ב שכ' דאפילו לכתחילה שרי לשוח ולדבר בתוך קריאת המגלה דברכה אחרונה היא ממנהגא ולא מדינא ע"ש שהרי ע"כ לא מבעי' ליה להג"מ אלא אי חמירא מק"ש ואסור לשאול מפני הכבוד או לא אבל לשוח פשיטא דאסיר וכבר עמד ע"ז ה' נודע ביאודה ח"א חא"ח ונדחק בישובה ע"ש ונ"ל דהאי דמבע"ל הכא ס"ל כמ"ד בערכין ד"י ע"ב דטעמא דאין קורין הלל בפורים משום דקרייתה זו היא הלילא וא"כ דין הלל יש לה וכמתבאר שם בגמר' דפריך ע"ז מבריתא דאין אומרים הלל על נס דבח"ל ע"ש וכי היכי דמבע"ל בהלל ה"נ מבע"ל במגילה ולכתחילה פשיטא ליה דאסור כמו הלל ולהכי בצדדי הגמ' לא מדכר אלא הלל ולא אמר מגילה משום דמגילה היינו הלל אבל העיטור פוסק כמ"ד שם משום דאין אומרים הלל על נס שבח"ל או משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן וא"כ אין לה דין הלל אלא דין קורא בתורה וגריעא מגילה מקריאת התורה כמ"ש ה' שאלת יעבץ הביאו המח"ב סי' תרצ"ב לענין שאחד מברך ואחד קורא וה"ן לענין דשרי לשוח ולדבר לכתחילה

שם תוס' ד"ה ימים וכו' מדלא חשיב יותר וכו' וגם מדלא. קאמר וכו' עכ"ל שיעור דבריהם דמדקאמר לימא ולא קאמר לגמור משמע דאין אומרים כלל ביו"ט ובר"ח וכדי שלא תאמר דביו"ט וכר"ח גומרין כ' מדלא חשיב יותר וכו' ומ"מ ק"ק אמאי לא הוכיחו מר"ח ויום טוב גופייהו דפריך הכי בגמרא שם ע"ש וי"ל

בא"ד והשתא נמי מיושב וכו' דאם קרא הלל בב"הכ יצא עכ"ל השתא הוסיפו דאפילו הלל גופיה יצא בקריאת ב"הכ ולעיל לא כ' דיצא אלא על הברכה דאם שמעה בב"הכ יצא

שם ע"ב גמ' מ"מ קשיא לרב ר"ל קשיא קמייתא אימור דאמר ריב"ק וכו' אבל קשי' ב' גם בתפלין מיתרצא בלא הגיע זמן ק"ש דהיא מהנץ החמה דהלכה כוותיקין כדאמרינן לעיל ותפלין מע"הש