משמרות כהונה חלק א פח

משום דהוי לאו הניתק לעשה הרי אע"ג דלא סמיך ליה ואע"ג דאפשר לקיים העשה קודם העברת הלאו הוי ניתק ודברי התוס' אינם אלא למ"ד לוקה ע"ש בתוס' והמ"ק דפ"ג כ' לישב במ"ש הר"מ בפ"א מה' תמורה דהטעם דלאו דתמורה לא הוי ניתק משום דאיכא תרי לאוי ומנתק חד ולקי אחד וה"נ לא יראה וטעם ב' שכ' הר"מ שם דהעשה אינו שוה ללאו שייך כאן דה דהעשה מש"ש והלאו ליתיה אלא בלילה ע"ש ולא נהירא דהתם העשה ליתיה בציבור וגרע מהלאו ולכך אין בו כח לנתק אבל הכא אדרבא העשה אלים מהלאו דקדים אפי' מש"ש

ע"ב תוס' בד"ה פסח וכו' אמאי אצט' וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל עדיפא מינה לרבנן דס"ל טעון לינה משום די"ל דס"ל רגל בפ"ע ולא גרע ממביא קרבנו בחול אבל ר"י ס"ל תשלומין דא' מדממעט ליה מלינה כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז והא דתשלומין דא' נ"ל מקראי לעיל ולכך ק"ל שפיר אמאי אצט' קרא ועיין במהרש"א ז"ל

בד"ה כל וכו' למאי הילכתא וכו' עכ"ל ק' נימא דאצט' קרא לאקושי מקצת לכולא דלא נימא דלא אשתרי כצד הבעיא

דף צ"ו ע"א גמ' אלא מעתה וכו' והתניא ן' בג בג וכו' בפשט' דשמעת' נר' דודאי פשיטא ליה להגמ' דפסח דורות בעי ביקור מדלא חשיב ליה במתני' בהדי דברים דבין פסח מצרים לפסח דורות והא דהוצרך לאתויי ברייתא דבן בג בג משום דלא נימא זה למעוטי פסח ב' וע"ז קאמר דפסח דורות מנלן דבעי ביקור ע"כ דלא גרע מתמיד גם פ"ב נגמר מתמיד ומשני שאני תמיד ופסח דורות דכתיבי קראי ומעתה זה למעוטי פ"ב ועיין בפרש"י ומהרש"א

ע"ב גמ' איתיביה אביי וכו' לכאורה לפמ"ש ר"י בתוס' בד"ה קמ"ל דתמורה לעולם לא קרבה פסח א"כ לא הוי דיחוי בידים כיון דדרך הקדש כמ"ש בהקדיש חציה וא"כ מאיזה טעם קודם שחיט' לא קרבה תמורה וע"כ לומ' משום מכח קדוש' דחויה וק' לאביי דלית ליה האי סברא דקדוש' דחויה אמאי לא קרבה תמורה וצ"ל דאביי ס"ל ב"ח נדחים וע"כ לא הוצרכו התוס' לדחו' בידים אלא לרב דס"ל ב"ח אינם נדחים א"נ אביי מודה בהמיר קודם שחי' דאמרי' מכח קדוש' דחויה ול"פ אלא בהמיר לאחר שחיטה

דף צ"ז ע"א גמ' ואלו פסח היכא דאבד ונמצ' אחר חצות וכו' מוכח דלא פריך אלא משום דשמואל כר"ז ס"ל וכן מבואר להדיא בלישנא בתרא וק"ל דבגמ' בתמורה דכ"ב ע"ב בעי בגמ' לרבנן היכא דנמצאת אחר שחי' קודם זריקה אי אמרי' כזרוק דמי או לא וכה"ג בפסח קרב כדתנן במתני' אחר שחי' קרב שלמים וא"כ אי איתא דלרבנן נמצאת אחר שחי' רועה קשה לשמואל וצ"ל דגמ' כאן פשיט"ל מאי דאיבעיא להו שם וכה"ג כ' התוס' בפ"ק דקדושין גבי הני כהני שלוחי דרחמנא וק"ק על הר"מ בפ"ד מה' פיסולי המוקדשין דפ' לבעיא הלזו בספק ואמאי כיון דמבואר בשמעתין דנפשטה וי"ל דאף דלל"ב מבואר דפשיט"ל מ"מ לל"ק אכתי י"ל דמספקא להו ולהכי לא משני בל"ק כרבה ס"ל וא"צ לדברי רש"י ז"ל ומ"מ המק' הקשה מאחר חצות דמילתא פסיקתא היא והמתרץ לא תי' כרבה משום דא"כ תפשוט הבעיא הנז' אך לפמ"ש התוספות בקמא דע"ז ע"ב דלא אמרי' כזרוק אלא אי נתקבל בכוס והגמ' בתמורה לא אבע"ל אלא בכוס ומטעמא דבזרוק ומשמ' דפשיט"ל בלפני קבלה ואחר שחי' דתרעה והוא הפך הנראה מסוגיין ומדברי הר"מ שם דפ' לבעיא הלזו בנשחטה ולא כ' בנתקבל בכוס נראה דס"ל דאפי' לא נתקבל בכוס אמרי' כזרוק:

שם ובאבוד מי והרי אבודה בשעת הפרשה וכו' משמע דלא פריך אלא בתר דמשני באבודין איירי והיינו משום דאי שמואל איירי בכל גוונא לא קשיא מאבודה בשעת הפרשה דמוקמי' לשמואל כר'ורועה מ"ל באבודה בלילה בחטאת ודכוותה בפסח קודם חצות אבל השתא דמוקמי' באבודה אי מוקמת לה כר' קשיא רועה היכי מ"ל דאבודת לילה לאו אבודה ושמואל באבודה איירי כדפריך בתר הכי מיהו ק' דאי שמואל בכל גוונא איירי ליכא לאוקמה כר' מכח קושיית והא כל אבודה לר' כדפריך בתר הכי דהשתא ליכא לשנויי לאו אבודה היא כדמשני דהא שמואל אל איירי בלא אבודה וי"ל דאי שמואל בכל גוונא איירי לא קשיא קושית והא כל אבודה וכו' די"ל בחד צד כמ"ש התוס' בשם רשב"ם לקמן בד"ה אלא וכו' ע"ש דכיון דמילתא דשמואל בדחויין מיתוקמ' בכל גוונא באבודין מתפרשא שפיר בחד צד ולא פריך הגמ' והא כל אבודין דין וכו' אלא כי מוקי דשמואל לא איירי אלא באבודין דהשתא דחיקא ליה למי' דכל מילתא דשמואל לא מתוקמא אלא בחד צד וניחא בזה מה שהק' מהרש"א שם בד"ה אלא לפי' רשב"ם גם ניחא בזה קושי' התוס' בד"ה וכללא לפירשב"ם דלא פריך מתמורה משום די"ל בחד צד ולא הניחו התוס' בחימה לפיר"י דלקמן דלא ס"ל להא דרש ולשי' ר"י צ"ל הא דלא פריך והא אבודה בשעת הפרשה וכו' אלא כי מוקי דשמואל באבודה משום די"ל איפכא כי קאמר שמואל בדחויין וכו' ודוק

תוס' בד"ה אלא וכו' תימה לל"ק וכו' עכ"ל וי"ל דלל"ק ס"ל דסיפא בהמיר קודם שחי' ואצט' קרא להכי כי היכי דמתני' אצט' לאשמעי' האי דינא ולל"ב נדחקו התוס' בזה בד"ה אילימא

ע"ב תוס' בד"ה אלא וכו' אע"ג דר"ש אית ליה לקמן וכו' עכ"ל נראה דר"י לא מפליג בין דחוי בידים ללא דחי בידים כמ"ש התוס' לעיל במתני' ע"ש וכ"נ מפירש"י לקמן דצ"ז ע"א בד"ה ש"מ ע"ש

בא"ד שמואל לא ס"ל בהא כר"ש עכ"ל לכאורה דהיינו מדקאמר הגמר' קמ"ל דחצות קבע אך ק"ל דהגמ' גופיה מנ"ל נימא דשמואל כר"ש ובכל גוונא איירי וצ"ל דמסתמא ס"ל כסתם מתני' וכ"מ בדברי התוס' בסמוך בפירשב"ם: בא"ד בחד צר וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דלעיל לא מ"ל הכי דאכתי ק' כלל הב' דכל

שבחטאת רועה אינו כלל שלם דהא מצינו גוונא דבפסח רועה ובחטאת מתה והיינו בנמצא קודם חצות אבל התוספות קיימי למסקנא דמוקי לה כר"ש ושמואל חדא קאמר

בד"ה מיביא וכו' ואפי' ר"ש וכו' מודה הכא עכ"ל וע"ש בתמורה דר"ש קאמר בפסח דתמכר שלא במום ואינו עושה תמורה דאין לך דבר שעושה תמורה אלא הרועה ע"ש מיהו ה"ד קודם הפסח תמכר שלא במום ויקח בדמיה פסח דכיון דאינו ראוי לפסח קדושת דמים הוא דהוי אבל לאחר הפסח דלשלמים קאי וראוי לשלמים נחתא ל"ה קדושת הגוף ובעי רעיה ומתני' לאחר הפסח קאי דקתני ויביא בדמיה שלמים וכן מבואר בירושלמי אמשנתינו דר"ש ס"ל קודם הפסח תמכר שלא