משמרות כהונה חלק א פז

דף צ"ג ע"א גמ' למה נאמר דאי בעי וכו' הא דלא פריך הכי אמתני' משום די"ל דעיקר הקושי' אדרך רחוקה אבל בברייתא לא קתני אלא למה נאמר טמא ולא הזכיר דרך רחוקה ולכך פריך שפיר ולפ"ד התוס' ניחא יותר שפיר דמאי דפריך הוא דכיון דקתני לפוטרו מכרת משמע דאי בעי למעבד מצי עביד והא ליתא בטמא ואמתני' ליכא למפרך הכי דקתני פטורין אגב חייבין וליכא למידק מינה אי בעי למעבד וכו' ואין להק' דמ"מ תקשה אמתני' מאי ק"ל למה נאמר טמא די"ל דעיקר הקושי' מדרך רחוקה ומשני לפטור מכרת וכיון דדרך רחוקה לפטור מכרת גם אטמא כן הוא ולכך קתני פטורין אתרווייהו ולר"ש דלא הורצה גם אדרך רחוקה י"ל דה"ה דמצי לתרוצי תנא דמתני' דאי בעי למעבד וכו' וחדא מתרתי קתני

שם סבר שני רגל בפ"ע הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' ק"פ פסק כר' והשיג הראב"ד דלא הו"ל לפסוק כר' כיון דרבים פליגי עליה עיי"ש ונ"ל דטעמו משום דסתם מתני' כר' דקתני למה נאמר טמא ושהיה בדרך רחוקה וכו' וכן ברייתא דלעיל דלר' נתן ל"ק למה נאמר וכו' דאשמעינן קרא דאף על גב דלא חזי בא' עביד בשני כמ"ש התוס' בד"ה שלא ואף דהתוס' לר"י דס"ל משעת אכילה מ"מ לעולא נמי כיון דא"י לבא בשעת שחיטה לא חזי בראשון לדידיה איברא דלפ"ז במ"ש הרמב"ם שם דטמא ודרך רחוקה אף דהזידו בשני אין חייבין כרת וכ"כ בפי' המשנה דזהו מאי דקתני מתני' שאלו פטורים מכרת וכו' עיי"ש קש' דבגמ' לעיל פריך אמתני' שוגג ואונס בני כרת נינהו ולפ"ד הרמב"ם מאי פריך והלח"מ עמד בזה ותי' דבעי לאוקמי מתני' כר"ן עיי"ש ולפי"ה לית' דמתני' ר' היא דר"ן אצטריך קרא בלא"ה כאמור ודע דלפ"ד הר"מ דטמא ודרך רחוקה פטורים בהזידו בב' ניח' מ"ש התוס' בד"ה אלא וכו' לר"י אמאי אצטריך קרא וכו' דלפ"ד הר"ם אצטריך קרא לפוטרם מכרת בהזידו בב' גם ניח' מ"ש בר"ה דאי בעי וכו' מדקאמ' לפוטרו משמע וכו' דלפ"ד הר"ם דלפוטרו מכרת הוא בהזיד בב' אין מקום לדייק הא אי בעי למעבד מצי עביד

תוס' בד"ה ה"ג וכו' ור"ש סבר נמי וכו' עכ"ל לפ"ז אין מקום לגי' שהביאו התוס' בפ' הישן דף כ"ה ע"ב דא"כ הקשי מהאי ברייתא לר"ש ומ"מ מקום י"ל דרע"ק ס"ל דמישאל ואלצפן חל ז' בע"פ לתי' קו' ר"י וניחא קו' התוס' בדיבור שאח"ז

בד"ה אלא וכו' דא"כ מאי פריך למה נאמר וכו' עכ"ל ק"ק דנימא דהא שמעינן לה מדרך רחוקה לא מחייב על מה שלא נזהר ולכך פריך שפיר דאי בעי למעבד וכו' וי"ל דל"ד לדרך רחוקה דהיה סבור דיכול לחזור משא"כ דטמא וקמ"ל דאף דטמא ל"מ ע"מ שלא נזהר

דף צ"ד ע"א תוס' בד"ה כ' וכו' וגם חשבון של ת"ק שנה פליג וכו' עכ"ל לפ"ד מהרש"א לפום קושטא דמלתא לא פליג אבל מפסקי תוס' נרא' דקושטא הוא דפליגי עיי"ש ולדבריהם קש' נימא דחשבון דת"ק עם אוקיינוס הוא ולא פליג אחשבון דכוש וצ"ל דבההיא דתמיד נמי י"ל בלא ים אוקיינוס כמו ההיא דחגיגה אלא דהתוס' קאמרי דממ"נ איכא פלוגתא דאי ההיא דתמיד בלא ים אוקיינוס קאמר א"כ פליג אחשבון דכוש ואי האי דתמיד עם אוקיינוס א"כ פליג אההיא דכל הישוב וכ' תוס' ניחא להו למימר דההיא דכל הישוב כ"ע היא וחשבון דת"ק פליגי אחשבון דכוש

ע"ב גמ' ר"א תנאי היא וכו' השתא מסיק דתנאי פליגי בהערל שלא מל כפרש"י וק' עמ"ש התוס' ריש פירקין דלמ"ד אין שוחטין וזורקין עט"ש ט"ש שלא טבל ענוש כרת וליכא מאן דפליג עיי"ש וצ"ל דיש לחלק בין ערל לטמא ומ"מ קשה במה שהוכיחו התוס' בההיא דפ' א"ד לכ"ע היא מדפריך מינה לרבה דמה הוכחה היא זו הא קתני ערל בהדייהו בהך ברייתא ומאן שמעת ליה דאמר ערל שלא מל בכרת ר"א וקתני טמא וכו' ושפיר פריך מינה לרבה אליבא דר"א

דף צ"ה ע"א תוס' בד"ה מה וכו' דשייר נמי ביקור וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו דשייר נמי לינה וס"ל כר"י דלקמן דפ"ש אינו טעון ביקור ותוספת' ס"ל כמ"ד טעון ביקור משום דמתני' דלא כר"י דלר"י דוחה נמי את הטומאה וכדפריך לקמן אברייתא ובהא דרואה הטומאה לא אשכחן תנאי אליבא דר"י

פירש"י בד"ה בפרטיה וכו' כ' מהרש"א ז"ל דגי' הספרים שלנו היא גי' ר"י דבכלליה מרבה בל תוציא דדמי ליה דהאי מפסיל בנותר והאי מפסיל ביוצא ובפרטיה ממעט ב"י וב"י דדמי ליה דהאי ניתק לעשה וכו' ע"ש ק' אמאי הוי ב"י וב"י ניתק לעשה הא קדמו עשה דתשביתו דכתיב קודם ב"י וב"י והתוס' בעצמם דחו פירש"י בבל תוציא דלא הוי ניתק לעשה מה"ט ואילולי דברי מהרש"א י"ל דהתוס' ל"ל פי' אחר בגמ' ומקשי' בבל תוציא הגמ' גופה וכבר עמד בזה ה' מגלת ספר לאוין ע"ז ע"ש ונ"ל דס"ל להתוס' דאע"ג דכתיב העשה קודם ללאו אי לא מקיים העשה אלא אחר העברת הלאו הוי לאו ניתק לעשה ועפירש"י והתוס בפ' הלוקין בסוגייא דקדמו עשה ע"ש ולר"י דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ויליף מנותר דהוא לבתר איסוריה א"כ תשביתו דהיא הבערה היא אחר זמן איסוריה וכמ"ש התוס' בפ"ק די"ב ע"ב ע"ש וא"כ י"ל ברייתא הלזו כר"י אתיא ולדידיה העשה דתשביתו דהוא הבערה אחר זמן איסורו הוא ושפיר הוי לאו הניתק לעשה אע"פי שקדמו בכתיבה ולפי"ז צ"ל דעובר ב"י וב"י משש שעות ועיין לה' אליה רבה בסי' תמ"ג ע"ש ועפי"ז י"ל דברי הר"מ במז"ל בפ"א מה' ח"ומ כ' דבקנה חמץ לקי הפך סוגיין דקרי ליה ניתק לעשה ועפי"ה יתישב שפיר דאיהו פ' כרבין דתשביתו בכ"ד ולא ילפי' מנותר כמ"ש בפ"ג ע"ש והוי לאו שקדמו העשה ועפי"ה ניחא גם מ"ש ה' מגלת ספר ז"ל ע"ד התוס' מתוספתא דמוכח מינה דאי עשה מעשה לקי ע"ש דההיא תוספתא אתיא כרבנן גם מה שהק' הר' מגל' הפר ז"ל הא לא אתי עשה ומנתק תרי לאוי דסמיכי והכא סמיכי לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור ע"ש ל"ק דהנך צריכי לחמץ והשאור והתרי לאוי דלקי עלייהו הם לא יראה ולא ימצא וכמ"ש הר"מ ז"ל שם בדין ב' וע"ש למר"ן בכ"מ ע"ש וסבור הייתי לישב עוד דברי הר"מ במ"ש התוס' בפ"ק דתמורה ד"ד ע"ב דלא הוי ניתק אלא אי סמיך העשה ללאו ועשה דגזילה אע"ג דלא סמיך ליה משום דא"י לקיים העשה אלא אחר העברת הלאו ע"ש וא"כ י"ל דלר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ותשביתו היא הבערה או אז לקיים העשה אלא אחר העברת הלאו והוי ניתוק אע"ג דלא סמיך ליה אבל למאי דקי"ל כרבנן אז לא הוי ניתוק כיון דלא סמיך העשה דתשביתו ללאו דלא יראה שו"ר דהא ליתא דהר"מ בפ"ג מה"ת פ' המקדים תרומת לביכורים אינו לוקה וה"ט