משמרות כהונה חלק א פו

משום דליכא הא קבלתון וי"ל

בד"ה בני וכו' דבכל ענין מיירי אפי' התנו וכו' עכ"ל וה"ט דרשאין. משום דיעות שאני דאפי' לא אכלי כולן אלא כחד מיירי כדקאמר בגמ' ולכך התוס' בדבור הקודם כ' משום דאיכא למידק איפכא וכו' דאפי' איירי בהתנו מ"מ הטעם הוא משום דיעות והיינו הך דקאמר בגמ' דיעות שאני

דף צ' ע"א גמ' ומה מוקדשין וכו' מקשי' לפמ"ש התוס' בחולין דקט"ו ע"א דעוף מבהמה לא אתי דמה לבהמה שכן אין גדלות וקטנות פוסל ע"ש ה"נ ניפרוך הכי ונ"ל דלמאי דמוקי לה בפסח א"ש דפסח בן שנה בעי' וקטנות וגדלות פוסל אבל התוס' אקרא דאלה קאי דמשתעי בנדרים ונדבות ופסח גופיה היכא דנעבדה בהם עבירה לא ידעי' אלא מעוף דנ"ל התם דלא אמרה תורה שלח לתקלה ומטעם בשר לגבי מזבח נמי ואפי' למאי דמוקמי' לה הכא בק"ק ואליבא דריה"ג ליכא למפרך הכי די"ל פסח יוכיח

ע"ב תוס' בד"ה עד וכו' דאנן סהדי וכו' עכ"ל ראיתי למהריט"א בס' קדושת יו"ט הנ"מ סי' נ"ג שהק' ע"ד מגמ' ביומא דנ"ד דפריך ונברור ד' זוזי ונשדי במיא וכו' ומשתרי אע"ג דאנן סהדי דהיו מעורבין ע"ש ונ"ל דלא כ' התוס' אנן סהדי וכו' אלא הכא דאיכא כמה קינין ואמרי' דכל חד איתרמי ליה דידיה הא ודאי אומדנא דמוכח הוא והוי כאנן סהדי דלא איתרמי. לכולהו הכי אבל התם דבחד לבד שמתו בעליו יכול להיות דאיתרמי ליה דידיה ומה שהק' עוד הרב המגיה שם מגמ' בעירובין דל"ז בההיא דב' נשים שלקחו קיניהן בעירוב לק"מ דההיא לקחו ממוכר אחד ובכה"ג א"ש וכמ"ש התוס' כאן דאי אמרי' שלקחו ממוכר אחד א"ש ועיין למהרש"א שכ' דהוא מטעם ברירה ע"ש ונר' שהבין בכוונתם דאיירי כס"ד דגמ' שם בעירובין בההיא ברייתא דלקחו קיניהן בעירוב ע"ש וא"צ די"ל דכוונתם דבשעת לקיחה מהמוכר בורר זו לזו וזו לזו וכדמשני הגמ' שם כשהתנו ע"ש בתוס'

בד"ה מי וכו' כי יהיה טמא כתיב והאי קלישא וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דט"י לא אקרי טמא ואע"ג דאמרי' בפ"ק דמכות ד"ט טמא יהיה לרבות ט"י מיתורא דקרא הוא דנ"ל אבל הכא לא מיתר קרא וכ"כ הראב"ד בפ"ו מה' ק"פ וע"ש להר"מ ולהתוס' בזבחים די"ו ע"א בד"ה ט"י ע"ש והנה הר"מ פ' שם דט"י דט"מ אין שוחטין עליו אבל ט"י רט"ש שוחטין עליו וע"ש להר"מ וצ"ל דהר"מ מפרש מאי דפריך הגמ' ממאי דהכי הוא דלא כפירש"י אלא דפריך ממאי דקרא בכל עניין איירי וראיתי לה' שיו"ט סי' שהק' ממאי דאמרי' לעיל דס"ז ע"א דטמא לנפש אחא לציבור דעבדי בטומאה ולס' הר"מ נימא דאתא לחלק בין ט"י דט"מ לט"י דט"ש ונ"ל דס"ל לאביי התם דשוחטין וזורקין על ט"ש ולמ"ד שוחטין גם אטמא מת נמי שוחטין וקרא בחל ששי בע"פ ולמ"ד אין שוחטין נ"ל דדחי טומאה מבמועדו דפלוגתא דתנאי היא כמ"ש התוס' ריש דס"ו ע"ש ולס' הר"מ ק' מאי פריך בסמוך אי דטביל מאי קמ"ל וכו'

דף צ"א ע"א גמ' המפקח את הגל וכו' עיין להשע"ה בה' ק"פ דנ"ז ע"ד שתמה מכאן עמ"ש התוס' לעיל דפ"ט ע"א בד"ה ה"מ וכבר כתבתי בזה לעיל ולקושי' נר' דלק"מ דבגל ארוך איכא כמו ס"ס דשמא לא האהיל ואת"ל האהיל שמא חי היה באותה שעה אבל בגל משוך דליכא אלא ס' אחד קתני דחייבין לעשות פ"ב אך התוס' בשמעתין הק' מפקח גל נמי נימא חי חיה ולפי"ה ק' נימא דמאי דקתני חייבין היינו ע"י תנאי ונר' דקושי' היא נימא אוקמה אחזקתיה דחי הוא ותי' דאיכא חזקה כנגדה מדהשתא מת וכו' והדר הו"ל ס' ובהכי ניחא מאי דק' במ"ש דכל הטומאות בשעת מציאתן דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן דוקא בקדשים משום חומר' וכמ"ש התוס' בריש נדה ואיך נמשך מזה קולא להביא חולין בעזרה ועפי"ה ניחא דעביד ע"י תנאי אלא דמק' נוקמה אחזקה ותי' דאיכא חזקה כנגדה והוכיחו זה מדאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן וא"א דהוי חזקה גמורה דהוי חי אין סברא להחמיר בקדשים נגד החזקה אלא ע"כ דספיקא הוא ומחמרי' בקדשים לשרוף כדאי' שם בנדה ולכך כיון דס' הוא חייבין בפ"ב ע"י תנאי אבל בגל ארוך ס"ס הוא ועיין בקדושין דע"ט דאמרי' מדהשתא בוגרת וכו' ובתוס' שם ובמ"א כתבתי בזה בהא דאמרי' מדהשת' בוגרת אי הוי ס' או ודאי והט"ז ביו"ד סי' שצ"ז הוכיח מדברי התוס' הללו דס' שמועה רחוקה להקל דאמרינן מדהשתא מת דאי ס' הוי חולין בעזרה ע"ש ועפי"ה ליתא ומ"מ כיון דמתבאר מדבריהם דהוי ס' הא קי"ל ס' אבילות להקל ויש לצדד בזה דנר' דכמו דאמרי' אבילות יום א' דאורייתא גם שעה א' דשמועה דאורייתא ושוב הו"ל בשאר ימים כמו ס' דרבנן דאיתחזק איסורא וכבר איפליגו רבוות' בס"ד דאיתחזק איסורא אי ספיקו להחמי' כמ"ש בסי' ק"י ועיין לה' בכור שור בנימוקיו למ"ק ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה ר"ש וכו' ותימה ודילמא וכו' עכ"ל וכן ק' דילמ' נ"ל מיעשו אותו כדלקמן דצ"ה ע"א וע"ש בתוס' בד"ה מבע"ל

דף צ"ב ע"א רש"י בד"ה דרך וכו' ול"ל משום כרת דערל וכו' עכ"ל ק"ק דהא כי מל למחר ליכא כרת כמ"ש הר"מ בריש ה' מילה דליכא כרת עד שימות בלא מילה וכ"כ רש"י לעיל דס"ט ע"ב ע"ש ולא שייך למי' בזה העמידו דבריהם במקום כרת ולדברי הר"מ הללו ק"ל מדאמרינן בפ"ק דכריתות ד"ז ע"א והרי פסח ומילה דאיכא כרת ולא מייתי קרבן ומאי ק"ל ממילה הא ליכא כרת עד שימות ובחייו אינו מתחייב בקרבן

בד"ה וראה וכו' הואיל והותרה לו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולק"מ דמצורע במחנה לויה מותר מן הדין ולא שייך למי' הואיל והותרה וכו' אבל בכהונות מדינא אסורה אלא משום תקוני גברא הותר

תוס' בד"ה ט"י וכו' ל"מ שאר טמאים וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין להתוס' בפ"ק דיבמות ד"ז ע"ש: פרק תשיעי

ע"ב גמ' לא הורצה וכו' כ"פ הר"מ בפ"ה מה' ק"פ וכ' בד"מ דהלכה כר"ש באיסורי והוא תימה דלמאי דפ' ברפ"ו אין שוחטין על ט"צ כ"ע מודו דלא הורצה כמבואר בשמעתין ואפשר דמאי דפ' אין שוחטין על ט"צ הוא מדרבנן עיין בסוגייא דלעיל ד"צ ע"ב ע"ש

רש"י בד"ה א"כ וכו' טפי מאונס וכו' עכ"ל היינו לפום פשט' דמתני' אבל למאי דאמר מזיד קתני בהדייהו לא ק' אלא ממזיד אבל מאונס אחרינא ל"ק דמ"ש ובדבור שאח"ז מפ' למסקנ' דמזיד קתני וצ"ע: