משמרות כהונה חלק א פה

פרק שמיני

דף פ"ז ע"א רש"י בד"ה לא יאכל וכו' דמסתמא לא היה דעת רבו וכו' עכ"ל למסקנא דגמ' דמוקי לה כמשנ' אחרונה הטעם משום דהוי כבן חורין ורש"י לס"ד כ"כ ועיין בתוס' לקמן דפ"ח בד"ה מתני' שכ' דמסתמא מיירי כששחטו וכו' ע"ש ומדברי רש"י הללו נר' דלא ס"ל כן ולדברי התוס' ע"כ הטעם דחציו עבד וחציו ב"ח ל"י משל רבו משום דאין דעת העבד להמנות עליו ואע"ג דהשתא מיהא רוצה לאכול מ"מ בשעת שחיטה לא היה דעתו להמנות

דף פ"ח ע"א גמ' לא ע"י בנו ובתו הגדולים וכו' ראיתי מק' הא דאמר ר"א בנדרים דל"ו ע"א הפריש פסח על חבירו לא עשה כלום מאי קמ"ל הא שמעי' ליה מהאי ברייתא דאי' לשחוט על בנו ובתו הגדולים ועוד הגמ' שם דפריך מדברי ר"א אמאי לא פריך מהאי ברייתא ולק"מ דהאי ברייתא מוקמי' לה בסמוך בסתמא ולאפוקי מיחו וקמ"ל ר"א דבאדם אחר אפי' בסתמא לא מהני והגמ' שם ל"מ פריך אלא מסתמא דאי אמר בהדיא לא בעינא ודאי אפי' במחוסרי כפרה ל"מ מיהו אכתי ק' כי פריך יביא פסח על חבירי שכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים אמאי נקט קטנים אפי' גדולים נמי בסתמא מהני ועוד דהר"מ בפ"ב מה' ק"פ פ' להך ברייתא ולא הביא הך דינא דר"א דבאדם אחר אפי' בסתמא ל"מ ע"כ נ"ל דאי מהך ברייתא לחודה הו"א דבבנו ובתו הגדולים שוחט עליהם בלא דעתם אפי' לא ידעו כלל וקמ"ל ר"א דבלא ידעו ל"מ ודוקא בידעו ושחקו ומשום דשתיקה כהודאה דמיא אבל בלא ידעו ל"מ ואדם אחר שוה לבנו ובתו הגדולים ולכן הר"מ שכ' בבנו ובתו ידעו ושתקו לא הוצרך לפ' הך דר"א

תוס' בד"ה שה וכו' דאיכא חינוך מצוה שרי עכ"ל היינו בהגיע לחינוך אבל בלא הגיע לחינוך ליכא מצוה כיון דאינו מחוייב לחנכו ודמי לשפחתו העברית כמ"ש רש"י ז"ל ושמעי' מדברי התוס' הללו דהא דאמרי' אין ב"ד מ"ל בהגיע לחינוך איירי אבל בלא הגיע לחינוך ספי' ליה בידים דקטנים דברייתא בכל גוונא מיירי ומחלפא שיטתייהו ממ"ש בפ' כל כתבי דקכ"א ע"א דהא דאין ב"ד מ"ל בלא הגיע לחינוך אבל בהגיע לכ"ע מצווין להפרישו ע"ש ולפ"ד דשם ע"כ הכא דמצוה לחנכו שאני ואע"ג דבעלמ' מ"ל הכא שאני ועפי"ז ניחא מאי דק"ל עמ"ש שם בפ' כ"כ מהא דאמרי' ביבמות דקי"א ע"ב דמתני' דקתני יגדלו זע"ז כר"מ ומשום דאין ב"ר מ"ל ע"ש בפירש"י והתם בבן ט' שנים דביאתו ביאה והגיע לחינוך הרי דאע"ג דהגיע לחינוך אין ב"ד מ"ל ועפי"ה ניחא דמצוה שאני אך ק' דלפ"ד שם בפ' כ"ג אף בלא הגיע לחינוך לא ספי' ליה בידים והכא קתני קטנים סתמא אף בלא הגיע לחינוך ובהא ליכא מצוה ואמאי ספי' ליה וצ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן והתוס' בנדרים ועיין מהרש"ל ז"ל והנה התוס' לקמן דפ"ט בד"ה האי הק' נייתי כהן קטן ע"ש וק' דהא לא ספי' ליה איסורא וחינוך ליכא אלא באב ונימא דאיירי בהנהו בני חבורה לא הי"ל בנים קטני' וי"ל משום תקנת הגדולי' ספי' ליה ועי"ל דהתם במדעתו של הקטן איירי וליכא איסורא והו"ל כשפחתו העברית

בד"ה לישא וכו' וליתי עשה דשבת וכו' עכ"ל כצ"ל כמו שכתב מהרש"א ז"ל ריש חגיגה ותי' דבדידה ליכא עשה דאפשר לה בעבד משמע דאשה מפקדא אשבת וכ"נ מדבריהם בדבור שאח"ז וכ"כ בפ"ק דבתרא די"ג כד"ה שנאמר בשם ר"י בר"מ וע"ש בד"ה כופין ומדברי הר"ן בתשו' סי' ל"ב ונ"ה נר' דליכא שבת באשה וכ"נ מדברי הר"מ בפכ"א מה' א"ב דין כ"ו וע"ש לה"ה שכ' דתוספת' היא ולשי' התוס' ק' מההיא תוספתא וצ"ל דאיירי שכבר יש לה בנים וכהנהו עובדי דס"פ הבע"י ואי מפקדא אפו"ר אפי' י"ל בנים איכא משום ולערב וכו' וכדאי' שם ועיין להמג"א סי' קנ"ג ומ"מ ק' ישא חציה שפחה וחב"ח ועיין לה' טורי אבן שם בחגיגה ובמ"א כתבתי בזה הק' מהרש"א ז"ל בגיטין ליתי עשה דלעולם בהם תעבודו ולידחי ל"ת ע"ש ול"ק דעשה זה הוא לאדון והעברת הלאו היא לעבד ולא דחי בכה"ג כמ"ש מהרש"א גופיה בפ' שבועת העדות ד"ל ע"ב ע"ש ובמ"ש התוס' משום דבזמן שאין היובל נוהג וכו' לפ"ז הו"מ הגמרא לאוקומי גם ברייתא במשנה אחרונה ובזמן היובל נוהג

דף פ"ט ע"א גמ' וניתי מותר הפסח וכו' מכאן הק' השע"ה ז"ל עמ"ש מהר"ץ בתשו' בדברי רש"י לעיל דכיון דאינו נאכל ביום זבחו הוי ממעיט באכילתו ע"ש ונ"ל דשאני לעיל דאיכא תקנה דהולך אצל רועה אבל הכא דליכא תקנה אחרת לא אכפת לן בהא אלא דוקא בשלמים וזה נ"ל כוונת התוס' בד"ה ה"מ שכתבו דה"ה דאמרי' הכי אנותר דה"ל דכיון דמשום ליתא דלכתחי' לא יביאו בתנאי גם במותר הפסח הומ"ל דלא יוכל להתנות משום ממעט באכילתו ביום זבחו דע"י זה אפשר שיביא לידי נותר ודלא כמהרש"א שם ובהכי ניחא מה שהק' השע"ה ע"ד התוס' במפקח את הגל אמאי לא יתנה בשלמים ע"ש די"ל דבשלמים דממעט באכילתו ממש לא יוכל להתנות והא דלא מתנה בההיא דמפקח במותר הפסח ה"ט משום דלא בעי עקירה ושלמים לשם פסח קשחיט ודוקא בשמעתין דאיכא חד ודאי דלא עביד פסח הוא דכ' התוס' בד"ה ונטרחו וכו' דכה"ג בעי עקירה ומה שתי' השע"ה לזה תימא דנעלם ממנו דברי התוס' בשמעתין גופה בד"ה האי וכו' ע"ש ומה שהק' השע"ה בסוגיין דהא מביאו להמוח לידי נותר דאי' לשבור משום ס' פסח ע"ש לפי מה שנראה מדברי התוס' לעיל דפ"ח בד"ה שה וכו' דקטן שלא הגיע לחינוך ספי' ליה בידים כמ"ש שם ניחא שפיר דיביא קטן לשבור העצים מיהו ק' לעיל דפ"ה ע"א דאמרי' אתי עשה דואכלו ודחי ללאו דשבירת העצם אמאי הא אפשר לקיים ב' ע"י קטן וע"ש בתוס' מה שהק' מהר"ץ בתשו' מעשה דהשלמה עיין לעיל דנ"ט ע"א דאמרי' מעלה ומלינה וכו' ע"ש

שם ונמצאו בנות זריזות וכו' לפ"ד התוס' דאיירי בדלא אמנינהו ונאכל שלא למנויו וספי' להו איסורא והיינו משום חינוך כמ"ש התוס' לעיל דף פ"ח בד"ה שה יש להוכיח מברייתא הלזו דמצוה לחנך גם את הבנות וכ"נ מברייתא דלעיל דשוחט אדם ע"י בנו ובתו הקטנים ע"ש בפירש"י וק' דבגמ' בנזיר דכ"ט ע"א קאמר דאין חייב לחנך בתו וע"ש בתוס' דכ"ח ע"ב ע"ש: ע"ב גמ' אפי' בההיא יתירא נמי קנסוה עמ"ש בח"מ סי' ר"ך דין ח' ע"ש

תוס' בד"ה דיעות וכו' דאצט' לשנויי הכי דלא נידוק וכו' עכ"ל ק"ק לקמן בעובד' דר"פ ור"ה דאיתיביה כל הני תיובתי ושני כדשנינן אמאי אצט' לשנויי אמתני' כדשנינן דיעות שאני לישני