משמרות כהונה חלק א פד

גבוה וכו' עכ"ל ק"ק נילף מבינייא מאוכל נפש ונדרים ונדבות וי"ל מדקאמר הגמ' בק"ו משמע דחדא מחדא יליף ולא מבינייא

בא"ד מה לאוכל נפש וכו' עכ"ל הרב בני דוד בנימוקיו להרמב"ם ה' מילה הק' ע"ד אלו ממ"ש ביבמות דף ה' ע"ב בד"ה כולהו וכו' דאי לאו דגלי לן קרא הו"א דאין לחלק ע"ש ונ"ל דל"ק דמ"מ בק"ו לא הוי איכא חומרא בא"נ ואף דקושטא דאין לחלק מ"מ פירכא מיהא הוי ורבא בק"ו קאמר

בא"ד קסבר נו"ן קריבין וכו' עכ"ל עיין במס' ביצה ד"ך ע"ב ע"ש

בד"ה הואיל וכו' דסבר ר"ל וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א לר"ל ליתני רבותא עגל וכו' ע"ש אין מקום לקושי' דמתני' לענין פסח מתניא דלא אתי עגל וראש כבש ל"ד לראש עגל ומה שהק' לר"י מבריית' י"ל דס"ל כאוקמתא דרבא דתנאי היא אבל דר"י אדר"י ק"ל שפיר

בד"ה הא וכו' ולא גידין וכו' עכ"ל מבואר מכאן דגידין לא מקרו בשר לכ"ע דהא ר"י הדר ביה וק' דבגמ' לעיל דכ"ב אמרי' כשהותרה נבילה היא וגידה הותרה וצ"ל דנבילה הוא דמקרי ולא בשר ובהכי ליתא למה שהביא הפר"ח בסי' צ"ח דחלב מקרי בשר מדאמרי' היא וחלבה הותרה ע"ש

ע"ב גמ' גזירה מבעיא אטו משחשיכ' ק"ק ליעביד מבעיא ע"י גמורת' דהא אביי גופיה קאמ' דילמא פקע ואי גזר' גם בזה הו"ל גזירה לגזירה וצ"ל דרגילות דפקע ועיין במהרש"א לקמן בתוספות בד"ה כשהוא ע"ש

תוס' בד"ה אבר וכו' הא מה שא"ר לאכילה לאו כשר עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולק"מ דלעיל הא דכשר משום דנעשו עבודות בהכשר ומ"מ השתא א"ר לאכילה אבל באוקמתא הלזו דאבר שיצא מקצתו הא דקאמר כשר הוא לאו משום דנעשו עבודותיו בכשרות דא"כ אפי' יצא כולו אלא הא דקרי ליה כשר משום מה שבפנים ולכך ק"ל שפיר דמה שבפנים ראוי נמי לאכילה

בד"ה איתמר וכו' אע"ג דמצי לאוקמה כרבנן עכ"ל היינו לר"י דכר' אשי ס"ל ומאי דקאמר אי דאין עליו כזית בשר אמאי יש בו משום שבירת עצם היינו לר"י וכדפירש"י ז"ל דאל"ה הו"ל למפרך סתמא לר"ל דהא מ"מ קשיא לר"ל ודלא כמהרש"א ז"ל

דף פ"ה ע"א גמ' כשהוא אומר ועצם ל"י בו בפ"ב וכו' השע"ה בה' ק"פ הביא מה שמקשי' דילמא קרא אין צריך לשבור קאמ' ומנלן דאתי ללאו ומתרצי' מדאצטריך בפ"ב ועצם ל"י בו עיי"ש ואין להקשות לפ"ז מנלן דאתי לעצם שיש בו מוח דילמא אתא לגלויי דלאו היא ולעולם דאין בו מוח די"ל דלא הול"ל לאו אחר אלא דהו"ל לגלויי בשום גילוי אחר

שם ולרבינא וכו' הלח"מ בפ"א מה' פהמ"ק הוכיח דהרמב"ם ז"ל לא פסק כרבינא מדפסק האי דאבר שיצא סתם ולא ביאר דאית בו כזית ע"ש ולא היא דלמסקנא דבפסח לא קא מבעיא ליה ניחא האי מתני' דאבר שיצא ואע"ג דמתני' דאבר שיצא איירי גם במוקדשין קוצץ בקופיץ י"ל דבק"ק איירי ולא קא מבעי' ליה אלא בקדשים קלים דומיא דפסח כמ"ש המהרש"א ז"ל בתוס' ע"ש וגם התוס' נראה דס"ל כן אלא דק"ל הכא אמרי' בני חבורה זריזין ושם חיישי' שמא יחתה ואמאי הא זריזין הן מיהו לשון איפכא שכתבו לא דייק שפיר

שם והא קתני סיפא האוכלו ה"ז בל"ת אין להקשו' לוקמ' כר"ש דס"ל כ"ש למכו' דלר"ש גם טומאתו בר"ש דטומאתו כאיסורו ולדידיה איסורו בכ"ש ודע דבעיא דלא אפשיטא ועיין להראב"ד ז"ל והכ"מ בפ"א מה' פסהמ"ק ובגמ' לעיל דמ"ט ע"כ ע"ש

בפירש"י בד"ה ה"ז וכו' כל שבקדש וכו' עכ"ל עיין בגמ' לעיל דכ"ד דלאו שבכללו' הוא ע"ש וטפי הול"ל דלאו דבשר בשדה וכו' כדאיתא במכות די"ח ע"ש ואפשר דדעתו ז"ל דיוצא מחבורה לא הוי בכלל בשדה אלא דלפ"ז ק' מנלי' דפסול דאי מלא תוציא דילמ' לעבור בלאו ולא מפסל וכדפרכי' במנחות דנ"ג גבי לא תאפה חמץ אלא ע"כ דהוי בכלל ובשר בשדה וכו' וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ט מה' ק"פ ואין לומ' דמפסל משום דקי"ל כרבא בפ"ק דתמורה דכל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ והכא כתיב לא תוציא והגמ' דמנחות אליבא דאביי דפליג עליה דרבא וס"ל דמהני הא ליתא דא"כ ק' עליה דרבא מברייתא דמייתי שם במנחות דאצטריך מצה תהיה לעיכובא אלא ע"כ דאליבא דכ"ע פריך משום דבקדשי' שינה עליו הכתוב לעכב בעינן ושוב ראיתי שכן הוכיח השע"ה בפ"א מה' ק"פ ע"ש ועיין להרב שבות יהודה דפ"ג ע"א בד"ה ת"ל וכו' מה שהק' אברייתא דמכילת' ועפי"ה לא ק"מ גם תי' הא' שכתב ליתא

תוס' בד"ה כשהוא וכו' יליף מהכא דאין עשה וכו' עכ"ל אין להק' דילמא משום דלא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי דכה"ג אמרי' בריש תמורה לענין נתוק ומשם למדו הכללים לענין דחייה דכבר כ' התוס' במכות דט"ו ע"א דדוקא בסמוכין ע"ש

בא"ד הא בעידנא וכו' פיסקי תוס' שם בזבחים כ' כיון דלא אפשר לקיים העשה בשום פנים אלא ע"י הדחייה לא בעי' בעידנא ע"ש וצ"ל דס"ל דע"י גמורתא לא אפשר כדכ' התוס' כאן ובזה א"ש דהתוס' כאן בתי' ר' חיים יתורץ גם קושי' הא'

בא"ד משום הפסד קדשים וכו' עכ"ל והגמ' בפ"ק דחולין די"א דדחי דדילמא ע"י גמורתא הוא אליבא דאביי דפקע מדרבנן וכמ"ש מהרש"א ז"ל מיהו מלישנא דגמ' לעיל נר' דגם לרבא חששא בעלמא היא עיין שם

ע"ב גמ' הוא מפרק לה בנגררין הר"מ השמיט

נגררין וע"ש להלח"מ ונ"ל די"ל דוקא לענין חיוב הוא דילפי' משבת דתרווייהו חיוב נינהו ועיין בפירש"י אבל לענין פיסול לא בעי' הנחה ולכן בפ"ט מה' ק"פ לענין חיוב כ' נגררין ולא כ"כ לענין פיסול וכללן עם שאר קדשים והגמ' דלא משני הכי דס"ל דאי נפסל קודם שהניחה א"כ כי הניחו אינו חייב דדומה למחמץ את הפסולה וס"ל המחמץ את הפסולה פטור ועיין להמש"ל בפ"א מה' ק"פ שהביא מחלוקת אמוראי בזה בירוש' ע"ש וא"כ למאי דקי"ל המחמץ את הפסולה חייב לק"מ קושי' הגמ' וא"ש

דף פ"ו ע"א גמ' בבר שורא הר"מ השמיט בר שורא והראב"ד השיגו ונ"ל דהר"מ מפ' הכי בשלמא חלונות מ"ל בשוין וכיון דאיכא חלונות השוין קדשו כ"ד הכל דלא ליתי למטעי אבל חומה המ"ל דשוין ומשני מ"ל בבר שורא וכיון דאיכ' חומה השוה קדשו הכל דלא אתי למטעי: